פרקי משה על אבות א:יג

והביא מסדר המשניות מאמר אחר להלל שהוא מסכים מכל צד אל המאמר הקודם והוא תוספת ביאור דבריו הראשונים, ועל כן סמך אותו אל הראשון באומרו הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה וכו', והמפרשים הפליגו התמיה על המאמר הזה למה שראו היותו חולק עם מאמר שלמה הע"ה שאמר טוב שם משמן טוב וכו'. ורז"ל הפליגו בשבח השם טוב באמרו אשרי מי שעמלו בתורה גדל בשם טוב וכו'.

והנה לדעתי דבריו מבוארים וברים וישרים למוצאי דעת וזה כי מה שאמר שלמה ורז"ל שהשם טוב הוא טוב מאד כדבריהם כן הוא, אלא שאין ראוי לשלם לבקש השם טוב בכוונה מכוונת שיהיה תכליתו לעשות לו שם, חלילה להם, כי לא אמרו טוב בקשת השם או דרישתו משמן טוב, רק השם הנמשך מאליו, כי מה שראוי שימשך האדם אחריו הוא השלמות מצד עצמו וסוף השם והכבוד לבוא, ועל כן אמר השלם הזה שהאיש המושך את השם שיהיה מגמת פניו ותכליתו השם מצד עצמו הנה לא די שלא ימצא השם שמבקש למשוך אלא שהשם הטוב שהיה לו קודם לכן יאבד אותו וז"א נגד שמא אבד שמיה , שהיה לו לומר נגד שמא אבד שמא או נגד שמיה אבד שמיה, אבל שינה לרמוז אל הכונה הזאת והוא דקדוק נכון.

וראיתי במוסרי הפילוסופים משל מסכים מכל צד ונאות למאמר השלם הזה אשר סופר מפלוסוף אחד שיצא לו שם על פני חוץ היותו גדול מאד במעלת הסבלנות. וכאשר שמע זה איש אחד אשר חשב שלא ימצא סבלן כפי המדרגה אשר תארו את הפלוסוף ההוא נתאוה לנסותו ובא אצלו וחרפו וגדפו ירוק ירק בפניו והכהו מכה רבה וכדי בזיון וקצף, והפלוסוף שתק לכל דבריו ולא השיבו דבר. וכאשר ראה האיש ההוא שהיה סובל כל הבזיונות ההם הניחו והלך לו וכשהיה הולך לדרכו אמר לו הפלוסוף הנה הכרת בי שאני סבלן. אז השיבו האיש ההוא הן אמת מכירך הייתי לסבלן אם היית שותק ולא היית אומר לי זה. ע"כ. והיא באמת תשובה נצחת. הרי שהפלוסוף ההוא אבד שמו שהיה לו על פני חוץ ממעלת הסבלנות במה שהורה היותו רוצה שיהיה לו השם ההוא. על כן אמר הלל שהמושך השם שהוא בהיותו מכוון אליו והוא תכליתו הנה שמו הקנוי לו יאבד, על כן ראוי שיהיה תכליתו בקשת הטוב במה שהוא טוב מצד עצמו כנז'.

ומסכים לזה אמר ודלא מוסיף יסיף , ירצה, מי שאינו משתדל להוסיף על מה שלמד מרבותיו הנה באמת יכרת מהרה מהשלמות והלמוד ההוא. וזה כי מי שאינו משתדל להוסיף ולהוציא דבר מתוך דבר הנה יורה בזה שאין תכליתו השלמות מצד עצמו רק שיחשבו העולם שהוא חכם, ובכן מה שישמע מאחרים יאמר שהוא שלו ואם כה יעשה לא תהיה החכמה קנין דבק בנפשו ותפסד מהרה כנודע מהחכמה המדינית וכמו שהארכתי על זה בספר הנהגת החיים. אמנם מי שלא ילמוד כלל, הנה זה קטלא חייב, שהוא גבר אשר לא יצלח. ואמר שהלומד על מנת ליהנות מתלמודו שעושה למודו תפל אל התועלת המביא אליו, הנה וה יכרת מן העולם, כי הנה תכלית כל הטובות הם להשגת הטוב האחרון, והוא הלמוד בתורה, וזה בעשותו להפך יכרת מן העולם, כי נח לו שלא נברא. והנה ביאר בזה שלשה גבולים רעים והם שתי קצוות ואמצעי אחד. הקצה הראשון הוא הלומד התורה כראוי אך תכליתו הוא לעשות לו שם, וזהו נגד שמא וכו', והקצה האחר הוא שלא ילמוד כלל, וזהו ודלא יליף וכו'. והאמצעי הוא היותו לומד אך אינו מוסיף מעצמו. ואחר שביאר רוע השלשה גבולים הנז' אשר יצא לנו מהם גדר הדרך הנכון לשראוי שילמוד ושלא יהיה תכליתו לעשות לו שם ושיוסיף מעצמו שישתדל להבין דבר מתוך דבר, אמר שלא אמר אדם שילמוד ויוסיף ולא לעשות לו שם, אך יהנה מלמודו לתועלת גופו. על כן אמר שהמשתמש בשום צד בכתרה של תורה חלף כי אין ראוי שיהיה למודו באופן שיהיה תכליתו בשום צד לדבר אחר זולת השלמות.