פרקי משה על אבות א:יא

ואבטליון גם כן למה שלבו ראה מאמר שמעון בן שטח רבו שאמר והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר וכו' והיה נראה שהזהרתו זאת היתה על חקירת העדים בלבד, על כן בא הוא לפרש ולומר שעם היות שמאמר שמעון רבו היה על דבר פרטי ראוי שיהיה כולל בכל דבר, ועל כן אמר חכמים הזהרו בדבריכם, כלומר, כל החכמים כשידברו דברי חכמה אשר בהם אמונות ושרשי הידיעות האלהיות ראוי שיזהרו בדבריהם, והוא כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שלא ידברו דברים שיהיה מקום לסבול פירוש אחר זולת הפירוש האמיתי, ודקדק הרב זה לפי דעתי ממאמר התנא שלא אמר הזהרו שלא תדברו דבר רע או דבר מגונה כי באומרו הזהרו בדבריכם רצה לרמוז שאף שידברו דברים טובים ונכוחים והם הדברים המיוחדים לחכמים שאינם מדברים בשום זמן דבר רע או מגונה חלילה רק דברים ישרים, אמר, שאפילו באותם הדברים המיוחדים להם וזהו הנרמז במלת בדבריכם , צריך שיזהרו בהם. ובהכרח החלוקה אין הזהרה בדברים הטובים, רק שיזהרו שלא יסבלו פירוש אחר זולת זה המכוון מהם בו, והוא דקדוק נכון.

וביאר הטעם למה ראוי להזהר שלא יסבול פירוש אחר כי מאחר שהפירוש הנכון והמכוון הוא מבואר בדבריהם מה להם לבקש לשון שלא יסבול בשום צד פירוש אחר שהוא טורח גדול ואבוד זמן, ומה גם בהיות שכבר קדם מאמר יהושע בן פרחיה שאמר והוי דן כל האדם לכף זכות וכל שכן לחכמים שאין דבר בלתי נכון יוצא מפיהם, ואף שיסבלו דבריהם פירוש אחר לא יבינו אותם לכף חובה חלילה, על כן הוצרך לתת טעם דנפיק מיני' חורבה, שמא יתחייבו האומה גלות ויגלו למקום שיש שם מינים והוא מקום מים הרעים והוא אומרו ותגלו למקום המים הרעים, והוא אמ' שאין הרע הנמשך מזה למה שהמינים יפרשו דבריהם לצד מינות, כי אחר שהם מינים בלאו הכי אין קפידה בזה. אמנם הקפידה היא שהתלמידים הבאים אחריהם אחר שימותו החכמים ההם ישתו המים הרעים מהמינים ההם שיאמרו אליהם דברי החכמים ויפרשום כפי כונתם וימותו התלמידים מיתת הנפש בדעות הנפסדות שאין להם מי שיבאר להם האמת ונמצא שם שמים מתחלל במה שיאמרו שהחכמים המפורסמים ההם אמרו דברי מינות ונפיק מיניה חורבה כי רבה היא אצל ההמון.