פרחי כהונה צט

וא"כ אפשר דגם הא"ז ודעמיה מודו בהכי. ויצא לו חילוק זה לכאורה ממ"ש הא"ז שם שהביא מ"ש הרמב"ם בפ"ד ה"ג צריך שיהיה הכתב מבואר היטב וכו' ולא יהיה מעוקם וכו' שמתדמות אות לאות ונמצא הענין משתנה וכו'. וסיים על דבריו הרי הקפיד אפילו על כתב מעוקם. וכ"ש על כתיבה דקה מה שקורין משטי"ט שאינה כתיבה כלל עכ"ל הא"ז ז"ל. ומשו"ה סלקא אדעתיה דמרן ב"י ז"ל מעיקרא לומר דהעיקר דבעי הא"ז כתב אשורי. ופוסל כתב משטי"ט. הוא מטעם זה שיהיה הכתב מבואר היטב, וא"כ בכתב פרובינצאל שהוא כתב בפ"ע. הוא ניכר היטב. מודה דכשר לכתוב בו הגט. אך חזר בו מזה. וכתב דבאמת פשט דברי הרא"ש דבעי כתיבה אשורית. כדעת הא"ז ודעמיה. אין מורין כן. אלא שכל שלא נכתב בכתב אשורית היו פוסלין. והיינו טעמא כמו שמפורש בדברי הא"ז משום דכתיב בגט וכתב לה ועל זה בנה הא"ז עיקר יסודו שצריך כתיבה אשורית שהוא דוקא הנקרא כתב. ולא כן שאר כתיבות. לא שנא משקי"ט. לא שנא פרובינצאל וה"ה כתב העמים דכולהו לא מקרו כתב. וסיים דמ"מ חומרא בעלמא הוא. משום דקיי"ל דקרא לאו להכי אתא להצריכו כתיבה אשורית. אלא כל עיקרו לא בא אלא למעוטי שאינה מתגרשת בכסף. כדאיתא בפ"ק דקידושין וכו' בכתיבה מתגרשת ולא בכסף. וממ"ש הרשב"א ז"ל: ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת. מעתה יש בזה די השיב על מ"ש הרמג"א בא"ח סי' ש"מ ס"ה שהקיש על הגהמי"י שכתבו דכתב גלחות אינו אלא שבות וכו' וכתיבה דקה שלנו אינו חשוב כתב לענין שבת החמורה וכו' וכתב דהא דבעי זיוני. היינו בכתב אשורית. דכל זמן דלא זיינן לא נגמרה מלאכתן. ואפשר דבכתיבה דקה נמי פטור. כיון שהוא נלקח מכתיבה אשורית אבל בכתב כותים כיון שהוא כתב שלהן. למה לא יתחייב וכ"כ הרב"י באה"ע סי' קכ"ו לענין גט וכו' וכוונתו רצויה שנתכוון למ"ש הרבי' שיצא לחלק ולומר דכתב פרובינצא"ל כיון שהוא כתב בפ"ע לא גרע מכתב העמים וכו'. ובאמת אחרי נשיקת רצפת כבוד מנוחתו. אין ראיה מדברי ב"י אלו כלום. דאיהו לא קאמר מר. אלא לפי דבריהם של המגמגמים. אבל לגבי דידיה הרי כבר כתב בהחלט לעיל דכתב פרובינצא"ל הוא כתב משקי"ט הוא כתב מדבד"ב. והצד השוה שבהן שכולם לא מיקרו כתב, וה"ה כתב העמים כדמוכח כל זה לפי שיטת הרשב"א כאמור לעיל ועוד בה דגם לדברי המגמגמים לא קאמרי דכתב פרובינצא"ל כתב בפ"ע ולא גרע מכתב העמים. אלא לענין שכתיבתו כתב מבואר היטב. ולא יבואו להדמות אות באות. אבל לאו למימרא דהוי כתב גמור משום כן ואף גם זאת אינו אלא לפי הס"ד דמרן בי' סבר דדעת הא"ז פסל כתיבה דקה משו"ה. אבל לפי המסקנא שכתב ב"י והוכיח דדעת הרא"ש והאז' והכל בו דכל שלא נכתב הגט בכתב אשורית פסול. לא שנא כתב משקי"ט ל"ש כתב פרובינצא"ל ל"ש כתב העמים. וא"כ מאין הרגלים לומר דדעת מרן ב"י לומר דכתב כותים כיון שהוא כתב שלהן, יהיה נקרא כתב. עד שנאמר שיתחייב עליו בשבת. וכמו שכתבנו בעניותין לעיל בתשובה הקודמת. להשיב על דברי הרב"ש כמ"ש הרב ישמח לב. ועיין מ"ש הרע"ב מס' ידים פ"ד מ"ה: ומעתה חזרתי על המקרא מ"ש כת"ר דהתשב"ץ שפסל כתב מאש"ק למזוזה. מוכרחים אנו לומר שהוא סובר כתי' הא' שכתב ב"י שכתב מאש"ק שהוא אלמדבד"ב שהוא פרובינצא"ל שוים הם דכולהו מיקרו כתב. ושאני מזוזה דכתיב בה והיו בהוייתן יהיו ע"כ תמהתי על המראה איך פה קדוש יאמר כזה. והלא עיני"ק תחזינה מישרים בתשובת התשב"ץ הנ"ז ועד מהרה ירוץ דברו מפורש יוצא דכתב מאש"ק אינו נקרא כתב כלל. ומהאי טעמא התיר הרמב"ן לכתוב פסוקים בלי שרטוט באגרת בכתב מאש"ק לפי שאין זה נקרא כתב. ובמזוזה בעיא כתיבה וכו' ע"כ. הרי לך דקרי בחייל דכתב מאש"ק אינו נקרא כתב כלל. שאם הוא כדברי קודשו. דדוקא לענין מזוזה הוא דלא מיקרי כתב אבל בעלמא מיקרי כתב. למה חידש לנו בטובו היתיר כתיבה בלא שרטוט בכתב מאש"ק לפי שאינו כתב כמ"ש הרמב"ן. והלא לא שמיעא לן לפסול רק במזוזה ותו לא. ומה ענין כתיבה בלי שרטוט לכאן. אלא ודאי דדעתו ז"ל דלא מיקרי כתב כלל לכל מידי. דקיים ליה בשיטת הגאונים שהביא הגהמי"י כמש"ל. ובלא"ה הרי כתב כן בהדיא לעיל בתשובה סי' ב' לענין כתיבת מגילה להתלמד. שאין נקרא כתב רק כתב אשורית כמש"ל: עוד זאת כתב כת"ר להשיב על מה שכתבתי בעניותין שדעת הרב"י בא"ח סי' רמ"ד בתי' ב' ועיי"ל וכו' דכוונתו ז"ל שנדחק לתי' ב'. משום דאולי העיקר כדעת האומרים דכתב העכו"ם הוא מדרבנן וכו' ע"כ ורו"מ כתב על זה דפירוש זה לא יצדק. דא"כ העיקר חסר מן הספר. דעיקר תי' זה הוא דחוזר לומר דכתי' העכו"ם היא מדרבנן. וא"כ היה ראוי לכתוב כן בהדיא ועל מה סמך לפרש בדבריו שאיסור כתיבה הוא מדרבנן עכד"ק: ולפי קוצ"ד אין טענה זו מספקת לדחות סברא זו שכתבתי. שלכל הפירושים שאתה מפרש בדברי ב"י הללו. סברא זו אתיא ממילא. מכח שיצא לו לטעון טעון אחר בתי' ב', ועל זה דקדקתי בדברי קודשו דמאי דוחקיה בתי' א' עד שהוצרך לתי' ב'. אלא ודאי על כרחין לומר דסלקא ע"ד קודשו דוחק בתי' א'. דהניחא אי כתיבת הגוים היא דאורייתא. אבל אם היא מדרבנן. הדק"ל. לכך חידש לנו בטובו תי' ב' דגם במלאכה דרבנן לא שאני לן וכו'. ואלו בא לאשמועינן באמת ענין זה דכתיבת העכו"ם היא דרבנן. אין ה"נ שצריך לכתוב כן בהדיא. אבל הוא ז"ל לא נחית