פרחי כהונה ק

הכי אלא מילתא אגב אורחיה שמעינן לה מדהוזקק לתי' ב'. ופשוט הוא. ואציע לפני"ק פי' המל"מ בפ"ג מה' שבת מה שפי' בדברי ב"י ואעמיס בו סברא זו ויש בו מקום להולמה. והוא שכתב דנדון מהר"מ שהביא המרדכי שהישראל השכיר הגוי בקיבולת דודאי הגוי אדעתא דנפשיה קעביד. ואין כאן איסור. דדמי לההיא דנותנין כלים לכובס נכרי ועורות לעבדן. ואפי"ה רצה הר"מ לחלק בקבלנות בין כשהישראל קובע לו מלאכתו בשבת לשאינו קובע לו מלאכתו בשבת. ולזה הקשה מרן ב"י דאף דנימא שיש חילוק. מ"מ כיון שהיא מלאכה דרבנן ובקיבלנות. אף שקובע לו מלאכתו בשבת מותר לזה תירץ בתי' הרא' דהא הכא איכא מלאכה דאורייתא דכתיבה. ואף שהיא בקיבולת כיון שקובע מלאכתו בשבת אסור, ועמד לנגדו סברת האומרים דכתב העכו"ם היא דרבנן. וא"כ לפי"ז הדק"ל שאין כאן איסור דאורייתא. לזה חידש לנו בטובו תי' ב' לומר שאף שאין כאן איסור דאורייתא. מ"מ אין הפרש בין מלאכה דאורייתא לדרבנן אף בקבלנות. וזה חידוש גמור וכן נוכל להעמיס גם בפי' מהר"א ששון ז"ל שהביא שם המל"מ כיעו"ש: ואם באנו לומר דדעת מרן ב"י בתירוץ ב' הוא במקום שאין כותבין. ודל כתיבה ואין כאן רק מלאכה דרבנן בקבלת המכס. וכמ"ש כת"ר דמעיקרא סלקא אדעתיה שאין מקבלי מכס צריכין לכתוב. וחזר בתי' א' לומר שמן הסתם צריכין לכתוב. ועוד חזר בו בתי' ב' שא"צ לכתוב. וחזר עוד חלילה בתי' האחרון לקיים תי' הא' שצריכין לכתוב וכו' ובאמת כל כי האי אפוכי מטרתא למה לי. ועוד דמרן ב"י קאמר בהחלט דמן הסתם צריכין לכתוב. ואי קאי דווקא במקום שכותבין הול"ל בתי' א' דהכא מיירי במקום שכותבין. דמינה שמעינן דמעיקרא ס"ד דמיירי במקום שאין כותבין, ועוד שהרי כתב בתי' האחרון שכן דרך מקבלי מכס לכתוב, דמשמע דלעולם דרכם לכתוב. ועיין בהמל"מ שם שכתב דלעולם איכא חשש כתיבה. אלא דלתי' א' הוי ודאי כותבין. ולתי' ב' הוי ספק. עיי"ש. ומאי דלא אסיק אדעתיה ז"ל לומר דודאי כותבין אלא שהיא מלאכה דרבנן דאז א"ש תי' ב'. היינו משום דאזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב בכל כתב ובכל לשון חייב אבל אנן בדידן דיש לפנינו דרך זו נלך בדעת מרן ב"י לומר דאולי משום האי סברא דכתיבת העכו"ם דרבנן והיא דחקתו לבוא לתי' ב'. מצינן לאוקמה שפיר לעולם בודאי כותבין. והוא דמעיקרא ס"ד דמצד הכתיבה שכותב הגוי בשבת בענין המכס. רק אין דבר נוגע להישראל. משום דכל עצמו שהשכיר הגוי הוא רק בשביל המכס. אבל בכתיבה מאי איכפת ליה יכתוב או לא יכתוב. וא"כ הגוי אדעתא דנפשיה קא עביד בכתיבה שנתנו המכס לידו, וכמ"ש סברא זו בנו של הגאון נוב"י ז"ל במה"ק א"ח סי' מ"ו וקילסה מר אביו ז"ל. וא"כ אין חשש כלל בקבלת המכס רק מה שאומר לגוי לקבל והיא גופא דרבנן. ולזה הקשה מרן ז"ל למ"ל להר"מ לאהדורי אפרק מי שהחשיך וכו' ותירץ דסתם מקבלי מכס צריכין לכתוב. ונמצא דאדעתא דהכי נחית ליה והוא לצורך ישראל המשכירו וכתיבת הגוי הוי דאורייתא ולא התירו לו אלא משום פסידא וכו'. ועוד אף אם הוא כדעת האומרים דכתב העכו"ם דרבנן. הגם דאדעתא דהכי נחית לכתוב לצורך ישראל. מ"מ בין בקבלת המכס בין בכתיבה אינם אלא מדרבנן והדק"ל. לזה תי' די"ל דלא שאני לן בין מלאכה דאורייתא לדרבנן באמירה לגוי וכו': ואם כל זה אינו שוה לרו"מ נגד מ"ש דסברא זו עיקרה חסר מן הספר כלך לדרך אחרת בדברי מרן ב"י ז"ל כפי מה שנתחדש לי עתה, והוא דמעולם לא זכר שר' ב"י דכתיבה שלהן הוי דאורייתא. והכא קמיירי במ"ש שמן הסתם צריכין לכתוב. ר"ל דדרכם לכתוב קשר מוכסין להראות שפרע המכס ואיתא בפ' המוציא דף ע"ח תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות ע"כ ופירש"י במשנה והר"ן שם קשר מוכסין יש לך אדם שנותן מכס. וכו' והוא מוסר לו חותם להראותו למוכסין שמחל לו המוכס או שפרע. ודרכו לכתוב לו לסימן שתי אותיות גדולות. והן גדולות משתי אותיות שלנו עכ"ל. והנה לא ביארו ענין שתי אותיות אלו. ובערוך ערך שתי גרס תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו. פי' אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק עכ"ל. וכ"כ רבינו חננאל ז"ל עיי"ש. ומדברי כולם נלמוד שהיו כותבין שתי אותיות לסימן שפרע המכס. וכן משמע מפיה"מ להרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל קשר מוכסין לוקחי המעשר ובעלי המכס להודיע כי זה פרע מה שנתחייב. ושיעורן שתי אותיות. וקורא אותן קשר כמו שקוראין אנשי דורנו הרשומים והצורות שמחשבין בהן הפנקסין וכו' עכ"ל. הרי דפירש לשון קשר מוכסין הוא סימן. וא"כ מה שכתב רש"י והר"ן ז"ל שכותבין שתי אותיות לסימן הוא מה שעושין שתי סימניות. להורות על פירעון המכס. ואינם אותיות ידועות רק סימנים בעלמא. והנה הרמב"ם גריס בפ' הבונה במשנה הכותב שתי אותיות וכו' משתי סימניות חייב. כדמוכח בפיה"מ וכפי' בחבורו היד החזקה בפי"א מה"ש. וכתב הה"מ משם רב הא"ג ז"ל וז"ל שני סימניות שאינן אותיות ידועות בכתב שהן נקראים סימנים בעלמא כגון נונין הפוכין דכתיב גבי ויהי בנסוע הארון כדמפרש בפ' כל כתבי דקט"ו. אבל רשי' ז"ל פירש דרא' בדיו והב' בסיקרא ודחה הרשב"א פי' זה עכ"ל. וא"כ לפי גרסת הרמב"ם ודברי רהא"ג הכותב סימנים הללו דקשר מוכסין חייב מדאורייתא. ואף רשי' ז"ל מודה בזה. דלא פליג אלא בגירסת סממניות אבל לענין דינא מודה הוא ז"ל שאם כתב שני סימנים בעלמא. אעג"ב שאינם אותיות ידועות חייב. וכמו שפי' בדעת רבי יוסי דקתני שם לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם וכו' ע"כ