פרחי כהונה צח

לכ"ע אף להרשב"א שהכשיר בכל כתב. מודה בזה שאם כתב בו שהוא פסול. ונראה דטעמייהו כלפי מ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' גירושין. צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו כתב שיכתבנו עד שידעו לקרותו הקטנים שיודעים אותו הכתב וכו' ולא יהיה הכתב מעוקם ולא מבולבל. שמא תדמה אות לאות. ונמצא מענין משתנה ע"כ והביאו הטור סי' קכה' וכתב עוד שאלה מהרא"ש ז"ל גט הבא מארץ מרחק ויש בו אותיות משתנות ממדינה למדינה. שיש מקומות שכותבין נו"ן זקופה כמו זיי"ן. ורי"ש גג שלה קצר עד שנראה כעין יו"ד. תשובה צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתו (נתינתו) לינוקא דלא חכים ולא טפש. וא"ל אין כאן גט כלל ע"כ. ועפי' זה הם אמרו הגמגמים הללו דבכתב משקי"ט שהוא דומה לאשורי. ניחא. דכיון שיודעים כתב אשורי בטוב. גם כתב משקי"ט יוכלו להכירו בטוב אבל כתב פרובינצא"ל שאינו דומה לכתב אשורי. אלא שבדו אותו הדיוטות מלבם. ואין הכל בקיאין בו. אם נכתב בו הגט. אין ינוקא דלא חכים ולא טפש יוכל לקרותו. ואינו גט כלל כמ"ש הרא"ש בתשובה. והשיב על דבריהם רבינו ב"י. שאינו מחוור בעיניו. דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבים ושטרות וספרים. יש עליו שם כתיבה בעלמא, והכל בקיאין בו. ותינוק דלא חכם ול"ט יכול לקרותו. דוודאי דלא גרע מכתב העמים. אעפ"י שבדו אותו מלבם. מ"מ כיון שהם כתבים הסכמיים שמוסכם בכל המדינה ההיא לכתוב בו כתבים וספרים הכל בקיאין בו. ותדע שכל דעתו ז"ל להוכיח דגם כתב פרונבינצאל הוא ניכר לכל ויודעין לקרותו מדמייתי ראיה מכתב העמים וכו' דהאם נוכל לומר שכתב העמים כשר לכתוב בו הגט בכל מקום אפילו במקום שאין מכירין אותו זה לא תיסק אדעתין שהרי בעינן שיהיה נקרא לתינוק דל"ח ול"ט. וזה אינם בקיאין בו. אלא ודאי מה שהכשירו בכתב העמים היינו דוקא במקום שמכירין אותו. אעפ"י שאין בקיאין בו במדינות אחרות ושם אין עליו שם כתי' כלל. הכא נמי בכתב פרובינצאל הגם שבדו אותו הדיוטות. ואין עליו שם כתיבה כלל. באשר שלא היה כבר לעולמים. עתה שנהגו לכתוב בו כתבים ושטרות וספרים. הרי עליו שם כתיבה בעלמא. להיות שהכל בקיאין בו והגט שנכתב בו ניכר לתינוק דל"ח ול"ט. ושמעינן מינה נמי כמו שכתב העמים אף שלא נקרא כתב גמור. להיות שלא ניתן בסיני כמו כתב אשורית. אפי"ה כשר בגט הכא נמי כתב פרובינצאל אף דלא מקרי כתב גמור. מ"מ כשר בגט כדעת הרשב"א. וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם. דע"כ לא פסיל ר"י הלוי בכתיבה תלויה. משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא. הלא"ה לא הוה פסיל ליה משום שאינו כתב גמור, שהרי לא בעינן בגט כתב גמור. כמ"ש הרשב"א ודלא כמ"ש הא"ז ודעמיה. וא"כ כתב פרובינצאל שאינו כתיבה תלויה. פשיטא שכותבין בו לדברי ר"י הלוי. מתרי טעמי. אם משום דלא בעינן כתב אשורי בגט שהרי הכשיר בכתב מדבד"ב שהוא משקי"ט. כמו שהוכחנו לעיל מכמה דעות הפוס' ז"ל שאינו קרוי כתב. ואם משום שאינו כתיבה תלויה. שהרי כתב הגט בו מבואר היטב. הרי שו"ר לפניך שדברי המגמגמים ותשובת מרן ב"י על דבריהם. בענין כתב פרובינצאל הוא משום שיש עליו שם כתיבה בעלמא. ויהיה הגט מבואר בכתיבתו היטב. ומה שקרא להם מגמגמים. משום שנראה שדעתם נוטה לדעת הרשב"א כמו שהסכימו רוב הפוס' והם מחלקים בין כתב משקי"ט לכתב פרובינצאל אבל ליכא למימר דדעתם הוא דפליגי דלא מקרי כתב גמור והוכיח מרן ב"י מדכותבין בו ספרים וכו' דהוי כתב גמור שהרי שפיל לסוף מסקנתו שכתב דכתב פרובינצאל הוא כתב מדבד"ב שהזכיר הר"י הלוי ז"ל הוא משקי"ט שהזכיר הרשב"א. ומהיכי תיתי לומר דדעת מרן ז"ל להוכיח בכתב פרובינצאל שהוא כתב גמור. שהרי הוא עצמו בב"י יו"ד סי' שפ"ד הביא כל הפוסקים שכתבו שכתב משקי"ט אינו קרוי כתב. ופסק כשיטתם בש"ע אלא ודאי כדאמרינן: גם מ"ש כת"ר דכתב העמים מיפשט פשיטא ליה לרבינו ב"י דמקרי כתב. מדמייתו ראיה מניה. אחר הסליחה רבה אין ראיה מזה. שהרי המקור אשר שאב ממנו מרן ב"י דכתב העמים כשר לגטין. הוא כפי מה שמפורש בתשובת הרשב"א שהביא דבריו שם. והרי הרשב"א גילה דעתו הקדושה בתש"ו המיוחס' דלאו משום דמקרי כתב הכשירו הרשב"א. אלא משום דלא בעינן בגט כתב גמור. דקרא דוכתב לה לאו להכי אתא ולהכי כתב הטעם אף שאינו קרוי כתב כשר בגט. ומאין יצא לו לרבינו ב"י לומר שהוא כתב גמור. אלא ודאי כדכתבינן דלא בא להוכיח אלא שיש עליו שם כתיבה בעלמא. כיון שהוא מוסכם במדינה. וכותבין בו הכל בקיאין לקרותו, ומייתי ראיה מזה כמו דפשיט לה הרשב"א וכנז': ומה שחזר עוד מרן ב"י וכתב ועוד אני אומר וכו' בא להשיב עוד תשובה על דברי המגמגמים לכתוב בכתב פרובינצאל אף לדעת הא"ז ודעמיה לכאורה. וכתב שאם באנו לחלק וכו' דר"ל לפי דבריהם שרצו לחלק ולומר דכתב משקי"ט נקרא כתב בעלמא וניכר כתיבתו בטוב. כיון שהוא דומה לאשורית. אבל כתב פרובינצאל אינו כן. אדרבה איפכא היא דאיכא לפלוגי. משום דכתב משקי"ט שהוא דומה לאשורי ולא נכתב כתקנו. חיישינן שיתדמו האותיות זו לזו וישתנה הענין. וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' ה' שהטעם שלא נהגו לכתוב הגט בכתב מאש"ק. לפי שהתינוקות אינם יודעין לקרותו עד שיגדלו. וזה סיוע למנהגן של ישראל שכותבין הגט בכתב אשורי בלבד עכ"ל. והיינו משום שהתינוקות יבואו לטעות בדמיון האותיות. וא"כ בכתב פרובינצאל שהוא כתב בפ"ע אין בו חשש זה שיתדמו אותיות זו לזו. דלא גרע' מכתב העמים. דלא חיישינן נמי להכי