פרחי כהונה צז

בכתיבה אשורית והוא הכתב המרובעות שכותבין בה ס"ת. לפי שאין נקרא כתב אלא אשורית. וכ"כ הרמב"ם (אולי צ"ל הרמב"ן) שמותר לכתוב פסוקים בלי שרטוט בכתיבה שאינה קרויה כתב. וכ"כ הרב רבינו יונה ז"ל וה"ה שמותר לכתוב מגילה לתינוק כן ע"כ. וכ"כ עוד לקמן סי' י"ח שכתב מאש"ק אינו קרוי כתב כלל עיי"ש ודברי התשב"ץ הללו מסכימים עם מ"ש מרן ב"י ביו"ד סי' רפ"ג משם תשובת הרמב"ם שכתב אין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים, ואם נדחקנו להביא פסוק לראיה. נשנה הכתיבה ונעשה סימנים וכו' ע"כ ומ"ש נשנה הכתיבה. הוא מבואר עוד שם וז"ל מן הראוי שתדע כי כתב אשורי. כיון שנתנה בו תורה. ונכתבו בו לוחות הברית. הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בספרי קדש. ע"כ שינו הספרדים כתיבתם ושמו אותותם אותות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול עכ"ל הרי מבואר דשינוי הכתיבה אינו קרוי כתב. ועיין בב"י א"ח סי' תקמ"ה שכתב משם רבינו ירוחם בשם ר"ת שמתיר לכתוב בחול המועד בכתיבת משיט"א שהיא כתיבה דקה בלא שינוי שהרי לא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה, כדאמרינן בשבת דף ק"ג בתיקון סופרים וכתבתם כתיבה תמה בעינן דהיינו גסה עכ"ל. הרי ממוצא דבר אתה למד דכל מקום שנאמר כתיבה בקרא אינו אלא בכתיבה אשורית א"כ הא"ז דמפסיל כתיבה דקה בגט משום דכתיב בגט וכתב לה. דעתו ז"ל לפסול בגט כל כתיבה. זולת כתב אשורי. שהוא דוקא הנקרא כתב. וכל שאר כתב לא מקרי כתב וכן מפורש עוד בפיה"מ להרמב"ם במסכת ידים פ"ד וז"ל המשנה דאיתא התם מקרא שכתבו תרגום וכו' אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו אשורית ע"כ וכתב עליו הרמב"ם וז"ל והכתב הזה אשר אנו כותבים בו התורה הוא כתב אשורי. שהוא מאושר בכתבו לפי שאינו משתנה שיפול בו דמיון לעולם. לפי שאותיותיו בלתי מתדמות. לפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו. ואין בזה כשאר כתיבות עכ"ל. וכן פירש הרא"ש ז"ל שם. וכן פי' רבינו הא"ג ז"ל. ומעתה דעת הא"ז והכלבו והרא"ש בתשובה דקיימי בחד שיטה ובעו כתיבה אשורית בגט כמו שכתב בב"י טעמייהו משום דקרא וכתב לה להכי הוא דאתא: אכן הרשב"א ז"ל שכתב להכשיר בכל כתב כמ"ש בתשובה שהביא מרן בי'. דעתו מפורש בתשובות המיוחסות סי' קכב' וז"ל ואעג"ב דכתיב וכתב לה. לאו למימרא שיצטרך כתב אשורית. אלא כל כתב במשמע ולא בא למעט אלא שאינה מתגרשת בכסף. כדאיתא פ"ק דקידושין וכו' ועיי"ש שהאריך בראיות להכשיר בכתב העמים אעגב' דלא מקרי כתב ע"כ והביד' הרב ישמח לב ז"ל וכ"כ מוהריק"ו בשורש ע"א ענף ב' משם תשובת הרשב"א דלא בעינן בגט כתב אשורית אלא בכל כתב כשר עכ"ל הרי שמענו ונדע דמה שהכשיר הרשב"א בשאר כתיבות אעפ"י שאין נקראים כתב. אלא משום דקרא וכתב לה לאו להכי אתא. הלאה' הוה פסיל גם הוא כל כתב זולת כתב אשורית. וכן נמי מ"ש דכתב העמים לא מקרי כתב. כוונתו רצויה מההיא דאיתא במגילה דף ט' דמתרץ מתני' דמס' ידים מקרא שכתבו תרגום וכ"ו דמיירי שכתבו בגופן שלהן דהיינו כתב העמים. אעגב' דלא מיתוקמא הכי. מ"מ שמעינן מיהת שפיר שיש חילוק בין כתיבה שלנו לכתיבה שלהן דאינו קרוי כתב ולא מקרי ספר לטמא את הידים. ומה גם דלאו משום הכי נדחה תי' זה אלא כדפריך שם הש"ס אי בגופן שלהן מאי אירייא מקרא שכתבו תרגום וכ"ו עיי"ש אבל מ"מ שמעינן שפיר דלא מקרי כתב ופשוט (עיין פי' הרעב' על משנת תרגום וכו') וכן יש להוכיח עוד מההיא תשובה שהביא מרן ב"י משם הרשב"א דיליף להכשיר בגט כתב מאש"ק מדקא מכשרינן כתב העמים וכו' והוא שהרי אוקמינן לעיל דדעת כמה רבוואתא שכתב משקי"ט אינו חשוב כתב. ולא מצינו דפליג הרשב"א בזה. ועוד בה שהרי התשבץ בסי' ה' שהכשיר בכתב מאש"ק בגט. הביא ראיה ג"כ מתשובת הרשב"א הנז' בב"י. ושמעינן ליה להתשב"ץ שכתב בהדייא שכתב מאש"ק אינו נקרא כתב כלל. ואי לאו דשמיעא ליה דדעת הרשב"א כן לא היה מביא ראיה ממנו לדבריו. וא"כ השתא שמביא הרשב"א ראיה מכתב העמים להכשיר כתב מאש"ק. כל זה בהני"ח אם כתב העמים ג"כ אינו קרוי כתב. אתי שפיר דילפינן מניה לכתב מאש"ק. אבל אם כתב העמים קרוי כתב גמור. מאי מייתי מניה ראיה לכתב מאש"ק, דאכיא למימר שאני כתב העמים דכשר בגט. היינו משום שהוא כתב גמור. אבל כתב מאש"ק שאינו נקרא כתב בוודאי פשוט דפסול לכתוב בו גט. אלא ודאי דגם כתב העמים שוה בשיעורו עם כתב מאש"ק דשניהם לא מקרו כתב ואפי"ה כשירים בגט. משום דלא בעינן בגט כתיבה גמורה. וכמ"ש בתשובות המיוחסות הנ"ל. ומעתה כולהו רבוואתא דקיימי בשיטת הרשב"א דלא בעו כתיבה אשורית בגט כמ"ש רבינו ירוחם משם תשובת הרמב"ם ומהר"י הלוי ז"ל שנהגו לכתוב בכתב מדבדב כמ"ש בב"י. טעמייהו נמי סברי מרנן. דקרא דוכתב לה לאו להכי אתא וילמד סתום מן המפורש: ומעתה בין תבין את אשר לפניך דעת המגמגמים דרצו לפסול כתב פרובינצאל בגט. דהכי קאמר, לא מיבעיא לדעת הא"ז ודעמיה דבעו כתב אשורית משום קרא דכתיב וכתב לה וזה לא מקרי כתב אלא אף לדעת הרשב"א ודעמיה דלא בעו כתב אשורית. דקרא לאו להכי אתא. מ"מ לא התירו אלא בכתב משקי"ט. שאעפי' שאינו כתב גמור שנאמר עליו כתיבא דאורייתא. מ"מ כיון שהוא נגזר מכתב אשורי. ודמי לו עכ"פ יש עליו שם כתב בעלמא אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי. והוא עצמו אינו קרוי כתב גמור שאין לנו כתב גמור אלא כתב אשורית. ועוד זאת לו שבדו אותו הדיוטות מלבם. שאף בעלמא אינו קרוי כתב