פרחי כהונה צה

דרבנן נקרא מומר. עכ"ז שחיט' כשרה. דאינו נקרא מומר אף במלאכה גמורה בפעם ראשונה עד שיהא רגיל ע"כ תוד"ק: האמנם כד דייקת שפיר אין מקום לסברא זו להולמה בדברי התוס' הנז'. שהרי יגיד עליו ריעו מה שכתבו בסנהדרין דף ס"א ד"ה ר"ל אומר מותרת וכו' אי נמי אפילו באכילה מותרת כיון שלא היה מומר מעיקרא ובשחיטה זו הוא דנעשה מומר עכ"ל דמלשון זה מוכח שפיר דמשחי' רא' ואילך שחי' פסולה שהרי בשחי' רא' נעשה מומר ואוסר מכאן ולהבא. ואם הוא שאינו נעשה מומר עד ג' או ד' פעמים. א"כ מאי קאמרי הכא דבשחיטה זו נעשה מומר. הרי עד עתה לא נעשה מומר אפי' בפעם שניה. אלא ודאי כדאמרן. וא"כ כיון שפירשו דבריהם בשמועה זו דר"ל וכו' בסנהדרין. משם אנו למידים לכל המקומות אשר כתבו ענין זה. דמשום פ"א לא נעשה מומר. שפירוש דבריהם הוא לומר דמשום פ"א לא נעשה מומר לאסור שחי' זו הרא' אלא משם ואילך. שהרי בחולין מייתי ראיה מההיא דר"ל וכו' וא"כ ע"כ לומר דמשמעותן שוה. גם לשון התוס' דעירובין שמפרש ר"י דמומר לא שייך אלא ברגיל לחלל שבתות וכו' הכי נמי משמע דפעם ב' מיקרי רגיל. ולא בא לאפוקי רק דוקא פ"א אבל בפ"ב הוי רגיל ומיקרי מומר לכל מידי. וכן משמע מלשון המרדכי פ' הדר שם וז"ל גם פסק ר"י דבחד זמנא לא הוי מומר וראיה מפ"ק דחולין השוחט בשבת שחי' כשרה ע"כ הרי דשמעינן ליה דקאמר מר. דמאי דקאמר ר"י דמומר לא שייך אלא ברגיל וכו'. פירושו דוקא בחד זמנא וכן בהג"א פ"ק דחולין הגה המתחלת פעמים ג' כמ"ש הגהות הב"ח דכצ"ל השוחט לע"ז פעמים ושלש אסור לאכול משחיטתו. דהו"ל כמו עכו"ם מיהו אותה שחי' שנעשה זה עבריין אינה אסורה. ומה שישחוט אחרי כן אין ראיה להיתירא. אעג"ב שלא עבד עכו"ם אלא פ"א. פר"י ומהרי"ח עכ"ל. דר"ל דבשחי' ב' וכ"ש ג' מיקרי רגיל ונעשה כעכו"ם ושחיטתו אסורה. אפילו שחט סתם. אך אם לא עבד עכו"ם רק פ"א ושחט סתם. עכ"ז אין ראיה ברורה להכשיר לפי שנראה שדעת התוס' הוא רק דוקא אם שחט פ"ב לעכו"ם. שאז הוי רגיל ודינו כעכו"ם ממש. אבל אם שחט סתם בפ"ב. אף שבפעם א' שחט לעכו"ם אין לאסור שחיטתו. אך הג"א מסתפק בדבר. שמעינן מיהת שדעת ר"י שכתב משמו. דבפעם ב' אם שחט לעכו"ם הוי רגיל ושחיטתו אסורה. ולא בא לאפוקי רק שחי' א' וכ"כ הר"ן בפסקים בפ"ק דחולין בשם התוספות וז"ל אבל בתוס' כתבו דאפילו במזיד ובפרהסיא שחי' הרא' כשרה. שאינו נעשה מומר אלא משחיטה ראשונה ואילך והביאו ראיה לזה וכתבתיה בחידושיי, ואכמ"ל עכ"ל הרי לך דמ"ש הר"ן בשם התוס' בחידושיו שהביא הגאון רעק"א ז"ל קאי אתוס' דחולין דמשום פ"א לא מיקרי מומר. ונמצא דדעת התוס' שפסק מרן ז"ל כוותיהו ודעת הר"ן אחד הם. וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' י"א סק"ג שמפרש דעת הש"ע דאפי' במזיד ובפרהסיא שחי' כשרה דלא נעשה מומר באותה שחי' אלא משחיטה רא' ואילך ע"כ. וכ"כ בסי' ב' ס"ק י"ו וכ"כ הפר"ח סי' ב' וסי' י"א עיי"ש. וכ"כ הב"ח סי' י"א וכן בסי' ד' שפירש לשון התוס' הנז' כמ"ש עיי"ש. וא"כ כיון שדעת מרן ז"ל ששחיטה הרא' דוקא היא דכשי' כדעת התוס'. מינה שמעינן דדעתו ז"ל דמשום תחי' שחיטה שיש בה איסור דרבנן לא מיקרי מומר. כמ"ש הגאון רעק"א בדעת הר"ן וכמש"ל: ועוד אני אומר לפי קוצ"ד דמילתא כדנא אינה צריכה לפנים דכל מעיין ישר יחזה בדעת התוספות דהא דקאמרי דמשום פ"א לא נעשה מומר. כונתם היא להכשיר שחי' רא' דוקא. אבל לא שחי' שאחריה אם שחט לעכו"ם או חלל שבת, שהרי מעיקרא כי קא מקשו אמתניתין דהשוחט בשבת וכ"ו דניהוי שחי' מומר סברי מרנן דאפי' בשחי' רא' הוי מומר. דבהכי איירי מתניתין. וכן משמע מהברייתא דלעיל דף ד' דהמנסך והמחלל וכ"ו דסתמא קתני. ונמצא כשתירצו בתי' א' התם בפרהסייא והכא בצנעא. שמעינן שפיר שאין חילוק בין צנעא לפרהסייא אלא בפ"א וכמ"ש המרדכי שם וז"ל אף אם עבד ע"ז או חילל שבת במזיד פ"א ואינו מפקיר עצמו לכפור ולעשות בפרהסייא, נראה דהוא לא מקרי מומר לאסור שחי' בדיעבד. מדאמר ר"ל וכ"ו ע"כ. הרי שכתב שני תנאים פעם א' ולא בפרהסייא וכתב מוהריק"ו בשורש ק"ח דדעת המרדכי כשינויא קמא דהתו"ס עיי"ש. וכ"כ הד"מ סי' ב'. והדרישה שם ולפי שנדחקו התוספות ממאי דבעי הש"ס לאוקומי מתני' כר"מ. לזה כתבו ועוד י"ל דגם את"ל דבהכא בפרהסייא. משום פ"א לא מקרי מומר. נמצא דמיקיל תי' ב' לגבי תי' א' בחד דרגא. דלתי' א' בפרהסייא אף בפ"א חשיב מומר לאסור שחיטתו הראשונה נמי ואם הוא דאמרינן דדעת התוס' להכשיר אף בשחי' שאחר הרא' בפרהסייא. נמצא תי' ב' לגבי תי' א' רחוק טפי. וזה חוץ מדרכם. ועוד בה דבתי' ב' זהו החילוק שבין צנעא לפרהסייא. דאלו בפרהסייא דוקא בפ"א הוא דלא חשיב מומר לאסור שחיטתו. אבל בצנעא עד כמה פעמים. ועיין בדרישה שם במ"ש ורבנו נלע"ד וכ"ו ולא הזכיר שבפי' בלא פרהסייא נמי. מיקרי מומר בשעבד כמה פעמים ע"כ. דזה הוי כתי' ב' ומזה הוכיח שדעת רבינו כתי' א'. עיי"ש. וא"כ אם דעת התו"ס להכשיר אף בשחי' ב' בפרהסייא מעתה אין חילוק בין צנעה לפרהסייא. אבל לפי האמור ניחא: ומה שקשה לדעת המרדכי דנקט כשינויא קמא דבמחלל שבת בצינעא אחר פ"א הוי מומר, דזה היפך דעת רשי' ז"ל בפ' הדר שם גבי צדוקי שמחלל שבתות בצינעה דלא הוי כגוי ומבטל רשות ע"כ. כבר תי' הרב בכור שור בחידושיו לחולין שם. די"ל דבתר דאסיקנא בג"מ שם דשבת חמירא כע"ז . כו"ע מודו דדינו ממש