פרחי כהונה צד

לא כתב כן אלא למיגדר מילתא ולמירמי אימתא. כעובדא דהתם שהקילו באיסור שבת לפתוח חנותים וכיוצא: ועוד אני אומר דגם לדעת האומרים דמרן ב"י דעתו נוטה לומר דהוי דאורייתא, מ"מ אינו אלא ספק של תורה בהיות הדבר שקול ותלוי במחלוקת הראשונים ז"ל, ותלייא האי מילתא במאי דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. אי הוי דאורייתא או דרבנן. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ט מ"ה טומאת מת הי"ב. כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות, בין בעריות ושבתות. אין להם אלא מדברי סופרים. ואין טמא מה"ת אלא טומאת וודאי כמו שביארנו בה' א"ב ובכמה מקומות. עכ"ל. ונחלקו עליו הרשב"א והר"ן בסוף פרק בתרא דקידושין וסברי לה דספיקא דאורייתא לחומרא. הוי אסור דאורייתא ועיין בב"י יו"ד ס"י רכ"ח דף קמ"ט בתשובת הר"ן מ"ש על זה. אלא שהרב מהרימ"ט בח"ב תשובה א' מוי"ד והפר"ח בכללי ס"ס האריכו למעניתם. והעלו במסקנתם להכריע כהרמב"ם ועיין להרב ארעא דרבנן אות סמך במ"ק ובתרא. ולהגאון רבינו חיד"א בעין זוכר אות סמך' שכתב שכל מה שהשיגו מהר"ם בן חביב ז"ל להפר"ח בזה. אין טענה על הפר"ח ולק"מ שהעיקר כהרמב"ם. שכל ספק רחמנא שרייה. אלא שאסרוהו מדברי סופרים: והשתא הכא כיון שדבר זה במחלוקת שנוי. אפילו תימא שדעת מרן נוטה לדעת האומרים שהוא דאורייתא אינו אלא ספיקא דאורייתא ולחומרא דהוי מדרבנן כדעת הרמב"ם. ונמצא דלכ"ע לא הוי איסורו אלא מדרבנן. וא"כ מעתה בנדון שלפנינו שזה האיש שכותב כתב העכו"ם בשבת. אין אתה יכול לעשותו מומר מדאורייתא ודאי. להיות דלא פסיקא לן. מילתא דאיסור כתב העכו"ם הוא מדאורייתא ואינו אלא ספק מומר. ודמייא לההיא דקידושין דע"ג ע"א ממזר ודאי הוא דלא יבוא, הא ספק ממזר יבוא דאתייא כדעת הרמב"ם. ונמצא כיון שהוא ספק מומר. ואתה בא לאוסרו מדרבנן. הו"ל מומר דרבנן ואין שחיטתו נבילה וכמ"ש לעיל: קנצי למילין לכל דברות ולכל אמירות. עם היות שהראיתי פנים בכחא דהיתירא כיד ה' הטובה עלי. עכ"ז לא מלאני לבי חלילה להכריע הלכה למעשה נגד כמה דעות הפוסקים ראשונים ואחרונים שחולקים בזה ומה גם לחומר הנושא איסור שבת החמורה. אך בזאת יאות לי להצילו מאיסור נבילה. סמכתי עמ"ש רז"ל בפ"ק דקידושין דף כ"א מוטב שיאכלו יש' בשר תמותות שחוטות. ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. ולכן נתתי לו רשות לשחוט עופות דוקא לצורך עצמו ולא לצורך אחרים ואף גם זאת דוקא במקום שאין שם שוחט בכשרות. הא לא"ה לא. ואני תפלה יאיר עינינו במאור תורתו. לכוין דין אמת לאמתו. אכי"ר החו"פ בסיון עי"ת תמושנת יע"א התרצ"ז ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ב עוד זה מדבר על ענין הראשון למעלת הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. מוכתר בנימוסי. נזר אלקי"ו על ראשו. קדוש צניע ומעלי, יושב בשבת תחכמוני. שלומי' אמוני' כל חיך שטועמו אומר לי לי. מר ניהו רבה'. כקש"ת כמוהר"ר שלמה הכהן נרו' יאיר ברוב עז ותעצומות. ושלום עד בלי ירח: רב' טוב' לבית ישראל. מקבלה ואילך מכתבו הבהיר ותשובת"ו הרמת"ה חדאי נפשאי. ויאורו עיני בתורה התמימה. בנוי"ת ברמה. משנה שלימה ועיני לשמיא נטלית יתמיד בריאותו ויאריך ימים על ממלכתו ביקר ת"ת גדולתו על התורה ועל העבודה אמן: מידי עוברי על דברי קודשו פעמים שלש ובינותי בהם והנה כולם טהורים וברורים מאירים כספירים הגם הלום שהם נגדיים לתשובתי אשר כתבתי בעניותי הנה סהדי במרומים. כי עלתה על ראש שמחתי שכך חובתנו וכך יפה לנו לשקוד על דלתותי התורה הקדושה מפי סופרים ומפי ספרים לכיון לאמיתה של תורה עד יצא כנגה צדקה הלכה ברורה. כמשה מפי הגבורה. האמנם גם אנכי לא אחשך פי עוד הפעם לתרץ דברי קודשו אחת לאחת בשובה ונחת. עם היות שדברי קודשו אענדם עטרה לראשי. ואזני עשויה כאפרקסת לשתות בצמא את דבריו. עכ"ז כאשר אוסיף להביט בעומקה של הלכה ולשאוב מבאר הרבים הנהו רבוואתא שמהם נובעים דברי מרן ב"י. ועיני הדיוט כמוני חזה הוית בקצה האר"ש כי דבק"ו לא באו לכלל ישוב. ובריש כל מראי"ן סלח נא אנכי מבקש מהדרג"ת שידוניני לכף זכות ואל יאשימיני ח"ו אם באתי באיזה פר"ט הבצי"ר להשתעשע בדברות קודשו ולדקדק בהם כי תורה היא וללמוד אני צריך. וה' ינחני בדרך אמת: הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני כסדרן של כתובים אחרון שהוא ראשון. והוא במה שהשיב על מה שהעליתי במצודתי להוכיח דמומר דרבנן לא מיקרי מומר ממה שפסק מרן ז"ל בסי' י"א השוחט בשבת שחיטתו כשרה וכו'. דאי משום הא לא אירייא. ואין בידינו לומר דמרן ז"ל הכי ס"ל שהרי סברת התוס' שכתבו בחולין דמשום פ"א אינו נעשה מומר. לא אתיא כדעת הר"ן. דהר"ן סבר שחיטה ראשונה הוא דכשרה ומשם ואילך פסולה. והתוס' לא כן דעתם אלא גם בשחיטה שאחר הראשונה כשרה. עד שיהא רגיל בכך. וכמו שכתבו בפרק הדר דף ס"ט ד"ה והוציא וכו' כפי מה שפירש ר"י וכו' וכמ"ש רעק"א בחידושיו בשיט' התוספות הללו וכו' ואף מרן שפסק כדעת התוס' דעתו נמי הכי דאינו מומר עד שיהא רגיל וא"כ אף אם נאמר דחילול