פרחי כהונה צב

גילה לנו דעתו הקדושה כמאן אזלא. אין לנו להכריע בדברי קודשו ולומר דסבירא ליה דכתב העכו"ם הוי דאורייתא ממה שת"י בתי' ה"א. דהא עד כאן מצדד בה איצדודי, עד שהגיע לענין גט. ופשיט לה מדברי הרשב"א ודעמיה דהוי דרבנן וכמדובר: ואחרי הודיע אלקים' אותנו את כל זאת. בדעת מרן ב"י ז"ל. נקל לנבון דעת מ"ש בש"ע בס"י ש"ו שפסק כדברי הא"ז דמותר לקנות בית בא"י בשבת וכ"ו ולא זכר שר ענין הכתיבה. והנה כתבנו לעיל משם מהרי"ל ואלי ז"ל שהוכיח מזה דלא ס"ל למרן ז"ל הא דכתב הא"ז דכתב עכו"ם הוי דרבנן עוד ראיתי אחרי רואי היפך מזה מ"ש הרב תועפ"ר להרה"ג המלאך רפאל אנקאווא ז"ל בס"י קמ"ח. דממה שסיים מורם דבריו על דברי מרן. הכי ס"ל דכתב העכו"ם אינו כתב ואינו אסור מדאורייתא. עי"ש. האמנם האיר ה' את עיני במ"ש הש"ך ביו"ד סי' ע' וסי' פ"א סק"ד. והבי"ד ה' יד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות י"ט ובשם הפר"ח ומ"א וש"פ דדרכו של רמ"א בהג"ה בכמה מקומות. שכותב איזה דין או איזה פרט על דברי הש"ע בסתם כאילו הרב מוהריק"א מודה לדבריו ואינו כן. והא דלא כתב וי"א. הוא משום שבדברי הש"ע אין הכרע כ"כ עכ"ל. א"כ נמצינו למידין לפי"ז הא דכתב רמ"א כאן בסי' ש"ו על דברי מרן ופרט דהא דאמרינן חותם ומעלה בערכאות שלהם היינו בכתב שלהם. דאינו אסור רק מדרבנן וכ"ו. לאו למימרא דמרן הש"ע מודה לדבריו כמ"ש ה' תועפות ראם ז"ל שאין זה דעת כל הפוסקים כמש"ל. וגם ליכא למימר דפסיקא לן מילתא דמרן חולק על מה שכתב מורם כמ"ש מהר"י ואלי ז"ל. אלא האמת הוא דלא ברירא לן דעת מרן כמאן אזלא. וכמו שפירשנו בדברי הר"י דס"י רמ"ד ולהכי לא כתב רמ"א וי"א שנראה כחולק עליו. להיות שלא נראה לו הכרע בדברי מרן וכמ"ש הפוסקים הנ"ל שהביא הרב יד מלאכי. ז"ל: ויש עוד מקום אתי להוכיח בדברי מרן ז"ל. דס"ל דכתב העכו"ם הוא אסור רק מדרבנן. והוא שפסק בסי' ש"ז ס"ה וז"ל דבר תאינו מלאכה. ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות. מותר לישראל לומר לגוי לעשותו בשבת. והוא שיהיה שם מקצת חולי וכ"ו או מפני מצוה וכ"ו ויש אוסרין הג"ה ולקמן סי' תקפ"ו פסק להתיר. וע"ל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא. ע"כ. וכן נמי פסק בסי' של"א ס"ו לענין מילה וכ"ו עיי"ש. הרי דפסק דלא התירו אמירה לעכו"ם במקום מצוה רק דווקא דבר שאסור משום שבות. אבל לא דבר שהוא אסור מן התורה והיש מקילין שהביא רמ"א היא דעת הרב בעל העיטור. שהביא הרן בסו"פ ר"א דמילה. והביאו ב"י בסי' ש"ז וכתב עליו שהרי"ף והרמב"ם חולקים ע"ז. דאפילו לצורך מילה לא התירו אמירה לעכו"ם בדבר שאסור מה"ת. ע"כ. ובש"ע נמי לא פסק כוותיה בשני המקומות דסי' ש"ז וס"י של"א. וגם רמ"א עצמו שהביאו כתב עליו לעיל ס"י רע"ו דיש להחמיר. כי רוב הפו"ס חולקים על סברא זו. וכ"כ הרט"ז סי' ש"י סק"ח שכן הוא עיקר כי הוא יחיד נגד רבים. וכ"כ הרב"ש ע"כ. והשתא לפי פסק זה איכא למימר דמרן סבירא ליה דכתב העכו"ם הוי דרבנן, ומשו"ה הקונה בית בא"י דהתירו לומר לעכו"ם וכותב אונו בשבת. היינו בכתב שלהם שהוא מדרבנן דלא התירו אמירה לעכו"ם במקום מצוה רק שבות דרבנן. אבל אם אמרנו דס"ל דהוי דאורייתא. היאך יוצדק לומר שהתירו אמירה לעכו"ם בדבר שאסור מה"ת. ואין לומר דאכתי אין ראיה מפסק זה דשאני ההיא דמשום יישוב א"י התירו אפילו בדבר שאסור מה"ת וכמ"ש התו"ס בגטין דף י"ז ובפ' מרובה דף פ' וכדתרצינן לעיל בדעת הרשב"א. וגם מרן נמי בשיטת הרמב"ם אמרה להאי. פסקא. שהוא בעל שמועה זו דלא התירו אמירה לעכו"ם במקום מצוה רק באיסור דרבנן. כמ"ש בפ"ו ה"ש ה"ט. ושמעינן ליה להרמב"ם שכתב דבכל כתב ובכל לשון חייב דאורייתא ואפי"ה כתב שם הקונה בית בא"י שאומר לעכו"ם וכותב בשבת. וגם בהדייא כתבה הרב המגיד שם הי"א דלגבי הקונה בית בא"י התירו שבות גמור. ע"כ. ומעתה לפי האמור אין ראייה למור דמרן ס"ל דהוי דרבנן. שתי תשובות בדבר חדא שמצאנו ראינו לו בב"י סי' ש"ז שהביא משם הגהות פ"ו בשם סה"ג בשם ר"י דדוקא משום מילה שהיא גופה דחייא שבת התירו אמירה לעכו"ם או משום יישוב א"י בדבר שאין בו אלא משום אסור שבות. ע"כ. הרי דגם משום יישוב א"י לא התירו אמירה לעכו"ם. רק בדבר שאין בו אלא משום איסור שבות. ולא מצינו לו לרבינו ב"י דפליג על סברא זו. ואם איתא דסבירא ליה כשיטת הרמב"ם ודעמיה. דמשום יישוב א"י התירו אמירה לגוי בשבות גמור. לא היה נמנע מלגלות דעתו בזה: וזאת שנית דיש לדקדק קצת שהרי דרך המלך מרן הש"ע להעלות על שולחנו. מאי דפסיק לה כדעת הרמב"ם. בלשון הרמב"ם ממש. והכא בלוקח בית בא"י למה הפריז על המדה ושבקיה ללשון הרמב"ם וכתבה בלשון הא"ז מותר לקנות בית וכו', ומה גם שלשון הרמב"ם. הוא עצמו הלשון המוזכר בברייתא הקונה בית וכו' ואם הוא שבא להשמיענו חידוש שמותר לקנות לכתחלה בשבת מה שלא שמענו בלשון הברייתא והרמב"ם שכתבו הקונה וכו' דדוקא מי שקנה בע"ש הוא שמותר לכתוב בשבת ע"י נכרי. אבל אסור לקנות לכתחלה בשבת. וכמ"ש הכנה"ג. בהגב"י שם. וכ"כ המ"א ומטו בה משם הרב משפטי צדק שכתב הריב"ש והרא"ש ז"ל. אי משום הא לא אירייא. דגם אי הוה נקיט כלשון הרמב"ם הקונה וכו' הוה שמעינן דגם לכתחלה מותר לקנות בשבת. אי הוה פשיטא לן דסבר לה כהרמב"ם. שהרי הרמב"ם התיר לומר לגוי לכתוב שטר על זה בשבת. ולדידיה הוי כתיבת הגוי