פרחי כהונה צ

גט כל שכתב בכתב שרגילים העמים לכתוב וניכר. מהכתב שהוא מגרשה. שפיר דמי ומתגרשת עכ"ל הרי לפי זה נסתר ראיית הרב"ש הנז': אכן חזה הוית להרב שערי רחמים למוהר"ר רחמים פראנקו ז"ל בשו"ת יו"ד סי' כ"ה. שעמד לימין הרב"ש. והרבה להשיב על הרב ישמח לב במה שסתר ראיית הרב"ש, וז"ל ולקוע"ד לא ידעתי מה מקום מצא בדבריהם שם לומר דס"ל דכתיבת העכו"ם לא מיקרי כתב דאורייתא. דאדרבה בפירוש כתב הרשב"א הבי"ד שם וז"ל ואעג"ב דכתיב וכתב לה. לאו למימרא שיצטרך כתב אשורית, אלא כל כתב במשמע וכו'. הרי בהדיא דכתיבה האמורה בגט. אף כתיבת העמים בכלל דכתיבה מיקרי. גם מרן ב"י ז"ל כשהביא דעת המגמגמים לפסול בכתב פרובינצא"ל וכו' סתר דבריהם דאף זה וכל כתיבת העמים כתיבה הוי. דוכתב דכתיב ביה לאו אשורית דוקא קאמר. דכיון דנהגו לכתוב בהם כתבים הסכמיים. הוי בכלל וכתב דקרא הוא. והביא ראיה ממ"ש הג"פ שם ס"ב דלענין כתב לא קפדינן שיהיה אשורית משום דקרא דכתיב וכתב לה ספר כריתות. כל כתב וכל לשון במשמע. ואף על גב דכתיב ספר. הא קיי"ל דלספירת דברים הוא דאתא עד כאן לשונו: וכשאני לעצמי כמו שאמרתי. מתאבק בעפר קברו דהרב שע"ר ז"ל במחי"ר מכת"ר. שאין בדב"ק די השיב על דברי הרב ישמח לב ז"ל. מדברי הרשב"א ומכל מאי דאייתי בידיה מדברי ב"י וג"פ וכו'. דאדרבה משם ראיה ברורה להוכיח שכתב העמים לא מיקרי כתב מדאורייתא. שהרי הרשב"א צווח ככרוכיא ואמר מר. דלאו למימרא דוכתב דקרא שיצטרך כתב אשורית אלא וכו', דמשמע דמשום דקרא לא בא אלא למעט שאינה מתגרשת בכסף. אמטו"ל אמרינן כל כתב במשמע אבל אי הוה ניחא לן דוכתב דקרא. להכי הוא דאתא שיכתב אשורית. לא הוה מכשרינן בכתב העמים. ואי כתב העמים מיקרי כתב. מהיכי תיתי למעוטיה דהא גם הוא בכלל וכתב דקרא. א"ו לא מיקרי כתב: וכן נמי יש להוכיח בבירור מדברי הרשב"א המובא שם בב"י וקנתה מקומה בחלק ה' משו"ת הרשב"א סי' צ"ג וז"ל ובכתיבת משיק"ה. דע שבכל כתב ובכל לשון כשר הגט ואפילו לכתחלה, ובהדיא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית. יונית ועדיו עברית כשר, ויונית לאו דוקא. דה"ה לפרסי ושאר לשונות. אלא דחדא מינייהו נקט. וכדאיתא בפרק המביא תניין די"ט ע"ב אמר אמימר האי שטרא פרסאה וכו'. אלמא אפילו פרסי ושאר לשונות כשר. ובהדיא תניא בתוספתא גט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו עדים בה' לשונות כשר עיי"ש ע"כ. הרי דמדמי כתב משיק"ה לכתב העמים ומצאנו ראינו להתשב"ץ בח"א סי' ח' שנשאל אם מותר לכתוב מזוזה בכתב הנק' מאש"ק והוא הנק' אלמדבדב והשיב שכתב מאש"ק אינו נקרא כתב כלל. ומהאי טעמא התיר הרמב"ן ז"ל לכתוב פסוקים בלא שירטוט באגרת בכתב מאש"ק וכו' עיי"ש. ולענין גט כתב שם בסי' ה' שכתיבת מאש"ק כשר לגטין. שהרי גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו' וכן השיב הרשב"א ז"ל ע"כ. הראת לדעת ששוו בשיעוריהם כתב העמים עם כתב מאש"ק. וכמו שכתב מאש"ק אינו קרוי כתב. הוא הדין נמי כתב העמים אינו קרוי כתב. ואפי"ה מותר לכתוב בגט והיינו משום דלא בעינן בגט כתב דאוריתא: אלא דצריך עיון בדברי הרשב"א שהביא רבינו ב"י בא"ח סי' ש"ו וז"ל שאין אומרין בשבותין זו דומה לזו. ואין לנו בהם אלא מה שהתירו בהן בפירוש. שהרי לעתים מתירין אותם מחמת דבר אחד שהוא קל שמעלה וכותב בשבת בערכאות של עכו"ם. מפני קניית בית בא"י. ולעתים מעמידין אותם אפי' במקום כרת החמורה כהזאה ואזמל עכ"ל. וכ"כ ה"ה בפ"ו מה"ש דהשתא משמע דהא שכותב בשבת בששג. אין בו אלא שבות אחד. דומיא דהזאה ואזמל, ואפי"ה התירו בזה ולא בזה. דאם הוא כדאמרינן דכתב הגוים עצמו. אין בו אלא איסור שבות דרבנן מאי רבותיה לומר שאין מדמין בשבותין וכו'. דשאני הכא בקונה בית וכו' דיש בו שבות דשבות, משא"כ הזאה ואזמל. שאין בהם אלא שבות אחד. אלא ודאי דגם הכא בקונה בית בא"י ואומר לעכו"ם וכותב בשבת. אין בו אלא שבות אחד. שהיא אמירה לגוי במלאכה דאורייתא: ואפי"ה התירו בה. ומוכח שפיר לדעת הרשב"א דכתב העמים הוי דאורייתא. ונמצאו דבריו סתרי אהדדי משבת לגט. וי"ל דדעת הרשב"א שהוא מפרש הא דאומר לגוי וכותב היינו בכל אופן כתב שיודעים אותם הערכאות. ואפילו הוא אסור מדאורייתא וכגון במלכות יונית שכתב שלהם אסור מדאורייתא וכמ"ש הא"ז שמפרש המשנה בכל לשון חייב. דהיינו כתב יונית. ועכ"ז התירו בו אלא דבזה לא סבירא ליה כמ"ש הא"ז דלא התירו אמירה לגוי בזה כ"א בכתב העמים שהוא מדרבנן. אלא סבירא ליה דאפי' בכתב יונית שהוא דאורי' התירו: גם בדברי הרב"י מונח להדייא דסבר לה מר דכתב העמים לא מיקרי כתב ואפי"ה כשר בגט. שהרי כתב באה"ע סי' קכ"ו להשיב על דברי המגמגמים שלא לכתוב בכתב פרובינצאל. דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצאל כתבים ושטרות וספרים. וודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים. וע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד. אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא. הלא"ה לא הוי פסול ליה משום שאינו כתב. ואפשר שכתב פרובינצא"ל הוא כתב מדבד"ב שהנהיג לכתוב בו. וכן מצאתי בא"ח שפירש מדבד"ב מאש"ק, וצ"ל שמשקי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל. אלא שבמקומו קורין אותו משקי"ט. זהו תוד"ק: ואם בינה שמעה זאת מדב"ק כמה הילכתא גברוותא אחת. דלא בעינן בגט מה שהוא קרוי כתב. ממ"ש