פרחי כהונה פט

מילתא. כדעת הא"ז. האמנם. הד"מ שם סיים כולה מילתא להדייא כדעת הא"ז. דלא שרי אלא כשכותבים בכתיבה של עכו"ם. שאינה אסורה אלא מדרבנן. אבל בכתיבה שלנו. שהיא דאורייתא אסור. עכ"ל, וכ"פ בש"ע בהגה. שלכאורה נראה דלא פליג על דברי מר'ן אלא מפרש דבריו. אבל מדברי האחרונים ז"ל נראה שאין כן דעת מרן. והוא מ"ש מרן הש"ע סי' קכ"ו ס"א באה"ע כותבין הגט בכל כתב. ובכל לשון. בין שהוא כתב העכו"ם וכ"ו. וכתב הב"ש סק"א. אעג"ב דכתיב בתורה וכתב לה. ש"מ כתב עכו"ם נמי כתב הוא ונ"מ לענין שבת דהוי מלאכה גמורה ולא שבות. ואמירה לעכו"ם לכתוב אפילו בכתב שלהם. לא הוי שבות דשבות. אלא שבות הוא וכ"ו ע"כ. וכ"כ רבינו חיד"א ז"ל בשיו"ב שם משם מהר"י ואלי בהגהותי"ו כ"י דמרן בי' כשהביא דברי א"ז. לא זכר שם הא מילתא דכתב שלהם. וכן נראה עיקר. דאין טעם ההיתר בזה משום דכתב שלהם אינו אסור מה"ת. והו"ל שבות דשבות. וכמ"ש העטרת צבי'. דליתא. דהא בהדייא תנן הכותב שתי אותיות וכ' בכל לשון חייב. ופירשי' וכ"ו. ומעתה מ"ש מור"ם דאינו אסור מדרבנן. הכוונה על האמירה ולא על אופן הכתיבה. וזה נ"ל פשוט, עכ"ל. וכתב עליו השיו"ב דאישתימטתיה דברי הגמי"י הנז"ל דכתבו דכתב גלחים אינו כתב ואינו אסור מדאורייתא. וכ"כ המ"א דכן משמע קצת מדברי מור"ם כאן וכ"ו. וחזה הוית להרב אליה רבא דבתחלה פירש דברי מור"ם כדתרגמין הרב מהר"י ואלי הנ"ז ועד אחרן אף הוא ראה דברי הגמי"י ושכן כתוב באגדה. פרק הדר ע"כ ועוד תמה על דברי כולם השיו"ב. דכולם בל חזו דברי מור"ם בד"מ בדין זה שכתב משם א"ז. דכתב בהדיא דכתב עכו"ם אינה אסורה אלא מדרבנן עכ"ל: גם לדידי אני הפעוט תמיהא לי מה שהקשה הרב מהר"י ואלו ממשנה דבכל לשון חייב. דהא הא"ז גופיה דהוא מרה דשמועה זו כתב בהדיא דלא כפירש"י אלא כפירוש הר"י בר יצחק מבו"ן עפ"י הירושלמי. דפירוש המשנה דבכ"ל חייב. היינו בכתב אשורית או יונית כנז' וכו'. ואפשר דלא שלטא עיני"ק בספר הא"ז הנמצא כעת לפנינו. גם בזה ניחא לי מה שתמה הנובי"ת א"ח סי' ל"ג על הא"ז והרמ"א מלשון המשנה דבכל לשון חייב וכו'. ותי' דאפשר לומר לדעתם דבכל לשון לע"ז. אבל הכתב צריך להיות אשורית וכו' עיי"ש דגם הוא ז"ל לא ראה אור זרוע אשר לפנינו דאל"כ לא מתמיה עליו מן המשנה: ולכאורה לפי מ"ש הב"ש והרב מהר"י ואלי בדעת מרן ז"ל דסבר לה דכתב עכו"ם הוי דאורייתא נראה להכריע כדעת הרמב"ם ודעמיה מדמצינו נטתה דעת מרן ז"ל בשתים ועלתה לו כדעת הרמב"ם כנ"ז. ועוד בה שלישיה מה שראיתי אור בב"י סי' רמ"ד מ"ש המרדכי משם ר"מ לענין מכס וכ"ו והקשה הרב"י למ"ל לאהדורי אפרק מי שהחשיך וכו'. לימא דשאני הכא שאין בקבלת המכס איסור דאורייתא. ות"י דסתם מקבלי מכס צריכין לכתוב. והא איכא מלאכה דאורייתא וכו' יעו"ש. הראת לדעת דסבר לה מרן ב"י דכתב העכו"ם אסור מדאורייתא. ועיין עוד להנוב"י שם שהוכיח מן הגמרא כדעת הרמב"ם. שכל כתב הוא מן התורה. מההיא דגטין דף ח' ובמרובה דף פ' הקונה בית בא"י כותבים עליו אונו בשבת. ומתמה בגמ' בשבת ס"ד. אלא כדרבא אומר לגוי ועושה. ומדקא מתמה בשבת ס"ד. אם איתא דיש איזה כתב שאינו אסור מן התורה. א"כ אין כאן תמיהא כ"כ על הברייתא המתרת, א"ו שכל כתב הוא מן התורה. ועכ"פ הא"ז הוא יחיד בדעה זו. ולא מצינו לו חבר. ע"כ. אמנם השד"ח בספר הכללים מע' כ'. כלל קי"א תמה על הוב"י במה שכתב שהא"ז הלא יחיד בדעה זו וכו' דהרי עינינו הרואות אמבוהא דרבנן קדישי דסברי הכי כנז"ל. וכתב עוד שמצא למרן החבי"פ בלב חיים ח"ב בסי' ק"ד שהשיג על הנוב"י מדברי האגודה דמ"ק ולא זכר דברי האגודה בפ' חדר. וסיים ומ"מ דעת רוב הפוסקים נראה דגם כתב שלהם הוא מן התורה. ורמז למרן חיד"א בשיו"ב ולהגאון חת"ס בשו"ת ח"מ סי' קצ"ה ע"כ: איברא דעם כל זה לא פסיקא לן מילתא. דדעת מרן מסכמת דגם כתב העכו"ם הוא מן התורה משום דמצינו סתירה לזה. ממ"ש הרב ישמח לב בסי' ח' הבי"ד המופ"ד תועפות ראם ז"ל סי' קמ"ח. שהביא דברי המ"א והב"ש דאה"ע שכתבו שלדעת מרן שהכשיר בגט כתיבת העכו"ם. מזה מוכח דמרן ס"ל דכתיבת העכו"ם אסורה מדאורייתא וחייב עליה. ותמה הרב הנז' וכתב וז"ל ולדידי לא שמה מתייא. דמה ענין גט לשבת. דבגט הגם דקרא כתיב וכתב לה. אין במשמעותו שיהיה הכתב כתוב על האופן שיקרא הכתב ההוא כתב שהרי מרן בב"י סי' קכ"ו כתב וז"ל ושמעתי שיש מגמגמים על גט שכתוב פרובינצא"ל ר"ל כתב רש"י משום דלא מיקרי כתב ולא דמי לכתב אשורית. והוא עצמו אינו קרוי כתב. אלא שבדו אותו הדיוטות מלבם ולכ"ע אין כותבים בו הגט ואם כתבו פסול, וכתב עליהם ואינו מחוור בעיני. דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבים ושטרות וספרים. ודאי לא גרע מכתב העכו"ם וכו' ואייתי שם שמהר"י בן שושן נחלק על המגמגמים הנז' והורה לכתחלה דכותבים גט בכתב פרובינצא"ל ושעשה מעשה ע"כ. ובתשובת מרן סי' קנ"ב פירש הדברים יותר דלא בעינן כתב אשורית בגט. אלא בכל כתב. ואעג"ב דכתיב וכתב לה, לאו למימרא שיצטרך כתב אשורית. אלא כל כתב במשמע. ולא בא אלא למעט שאינה מתגרשת בכסף כדאיתא פ"ק דקידושין ע"כ. מבואר דמה שהכשיר בגט כתב העכו"ם. לא מפני שהם סוברים דחשיב כתב. עד דנימא דדעתם הוא דחשיב כתב מדאורייתא. וליחייבו משום שהיא מלאכה דאורייתא. לא היא. וכך לענין