פרחי כהונה פח

שהאריך. וסיים לענין הלכה נראה לפסוק כמ"ש התוס' ורבינו והרשב"א דאפילו במזיד שחיטתו כשרה, והכי משמע מדכתב הש"ע כלשון רבינו ולא כתב כלשון הרמב"ם השוחט בשבת בשוגג עכ"ל. הרי שהבין בדעת הש"ע שאפילו במזיד שחיטתו כשרה. כדעת התוספות דבפעם ראשונה לא חשיב מומר ואף שהרבנים דרישה ופרישה והט"ז תפסו על הב"י שכתב מעיקרא על דברי הטור שמשמע דבמזיד שחיטתו פסולה. היינו לומר דאף לפי הס"ד לא היה לו שום משמעות להבין כן בגמרא ובטור. אבל באמת ברור להם דעת הש"ע דבמזיד שחיטתו כשרה. ועיין בדרישה שהוכיח כן ממה שתפס רבינו הטור אליבא דהלכתא כרבי יהודה במבשל בשבת כמ"ש רש"י שי"ח וכתב ב"י דהכי נקטינן עיי"ש: ומעתה שדעת מרן הש"ע לפסוק כדעת התוס' שהיא שיטת הר"ן. על כרחין צ"ל דסבירא ליה, דבמחלל שבת באיסור דרבנן. לא חשיב מומר. כמ"ש רעק"א בדעת הר"ן כמש"ל, והרי ראיה ברורה עוד להפר"ח מדברי מר"ן דלא כהבה"י ז"ל: ועיין עוד בפ"ת שם סק"ח שכתב משם הרב משנת חכמים שחולק ג"כ על הבה"י מטעם דהא דקיי"ל דהחשוד על איסור אינו חשוד לאיסור חמור. וא"כ כ"ש שאינו נעשה מומר מדבר קל לחמור. וא"כ שם בשבת דאיירי לענין ביטול רשות דהוצאה. ובלי ביטול אסור מדרבנן. שפיר אמרינן דאם הוא מוחזק לחלל שבת אף באיסור דרבנן. הוא כעכו"ם לענין שאינו מועיל ביטול רשות. אבל שיהיה מומר לכל התורה לא הוי עד שיחלל באיסור דאורייתא. ע"כ: וכ"כ הרב תבואות שור סי' ב' ס"ק כ"ח שיפה השיג הפר"ח על הבה"י. שכן משמע בברייתא דנקט לה דומייא דמנסך את היין דסתמיה דאורייתא. ועיי"ש לעיל ס"ק כ"ו. וכן הוכיח מפלוגתא דסוף הוריות בשאר מומרים. דת"ק ס"ל דוקא בדאורייתא הוי מומר וקיי"ל כת"ק. אלא דקשה מדידיה אדידיה דמהכא משמע דסבר לה בבירור כדעת הפר"ח, דלא חשיב מומר במחלל דרבנן. ולקמן בסי' י"א ס"ג בשמ"ח כתב דהשוחט בשבת בפרהסייא נ"ל דאסירא וכו' ובתב"ש סקי"ג האריך בענין זה. והרבה להשיב על דעת הב"ח שכתב שדעת רביה"ט והרשב"א והש"ע דשחיטה הרא' מותרת עיי"ש. וא"ר כיון דס"ל דלא חשיב מומר במחלל דרבנן. למה אסר בשחיטה הראשונה בשבת. הלא הא בהא תליא כמ"ש משם הגאון רעק"א ז"ל וי"ל דלדידיה לא קשיא. שהרי כתב שם בהדיא בתב"ש דס"ל כדעת הפוסקים דסברי היכא דחובל ויצא דם חייב בכל פורתא. משום נטילת נשמה דההוא פורתא וכו' עיי"ש, ונמצא לפי דעתו א"ש דמתחלת שחיטה שחיבל ויצא דם. חייב בכל פורתא. ונעשה מומר מדאורייתא, ולהכי דעתו לאסור בשחיטה הראשונה בשבת. ומ"ש שם שדעת הש"ע לאסור במזיד. לא הסכימו ע"ז כל האחרונים. כמ"ש הב"ח כנז' וכ"ד הש"כ וכ"כ הרב זבח"ת סי' י"א שכל הפוסקים דעתם להתיר אפי' במזיד ובפרהסייא. זולת השמ"ח שהוא יחיד בדבר זה ע"כ. וכ"כ הרב ערה"ש סי' ב' דמומר לחלל שבת בפרהסיא. דוקא באיסור דאורייתא. אבל באיסור דרבנן לא הוי מומר ע"כ. וכ"כ הרב לחה"פ סק"ט כדעת הפר"ח. וכ"כ הרב זבחים שלמים שם אות ח"י: ועפ"י כל האמור זכינו לדין להתיר הספק השני. דעין רואה דכמעט כל הפוסקים האחרונים ז"ל סברי מרנן דבמחלל באיסורי שבת בדרבנן לא הוי מומר ומעתה נלכה נא להתיר הספק השלישי במאי דמספקא לן אם כתב העכו"ם אסור בשבת מדאוריתא או רק מדרבנן ודבר זה שנוי במחלוקת בין גדולי ראשונים והאחרונים, וכל אחד אזיל לשיטתו בפירוש המשנה דפרק הבונה דק"ג הכותב שתי אותיות בכל לשון חייב ופירש"י בכל לשון של כל כתב וגופן של כל אומה ואומה ע"כ. וכן משמע בהרמב"ם ה"ש פי"א היו"ד שכתב בכל כתב ובכל לשון וכו' וכן פירש הר"ן בכל כתב של שבעים לשון וכן פירש הרע"ב ועיין הריב"ש סי' שפ"ז דמוכח להדיא בדבריו דכתיבת הגוי הוי מלאכה דאורייתא. הרי לפנינו מערכה ראשונה, דסברי מרנן דכתב עכו"ם אסור מדאורייתא: ומערכה שנייה עומדת לנגדה לחלוק על דבריהם. והוא מ"ש הרב אור זרוע הלכות שבת סימן ע"ו הכותב שתי אותיות וכו' בכל לשון חייב. פירש"י בכל כתב וכו' והרב רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי מבו"ן פירש. שכתב כומרים או שאר כתבים לבד מאשורית ויונית אם כתבו ישראל בשבת פטור מן התורה. דאינה כתיבה. ואינה חשובה מלאכה. דגרסינן בירושלמי מהו בכל לשון. אל'ף. אלפ'א. בי'ת. ביט'א, והוא לשון יוני'ת. ומשמע או בגופן שלנו או בגופן יוני'ת והיינו דאמרינן כותבין עליו אונו ואפילו בשבת. וכן אומר לעכו"ם ועושה. בגופן שלהן שאין בו אלא שבות דרבנן. דגזרו על גופין שלהם אטו גופין שלנו שאסור אבל בגופין שלנו. זהו שבות שיש בו מעשה דאורייתא ע"כ, וכ"כ עוד לקמן סי' פ"ד אות כ"ה בענין אמירה לגוי שבות וכו' עיי"ש. וכ"כ בהגהמי"י פרק א' מהלכות תפלין אות ע' וכו' ועיין עוד שם בפ"ז אות מ' דכתיבה דקה שאנו כותבין שטרי הדיוטות אינו חשוב כתב וכו' עיין שם: הרי דעל מבוכ"ה זו ישבו מרנן ורבנן גדולי הפוסקים ז"ל. הללו אומרים שכתב העכו"ם אסור מדאורי' והללו אומרים שהוא רק מדרבנן. ומר"ן ז"ל לא גילה דעתו הקדושה כמאן סבירא ליה. הגם שבב"י סי' ש"ו הביא משם הג"א פ"ב דמועד קטן בשם א"ז מותר לקנות בתים מן הגוי בא"י בשבת. והעכו"ם חותם ומעלה בערכאות עכ"ל. לא הביא עוד מה שפירש בה הא"ז עצמו כמש"ל. אי משום דלא סבירא ליה לענין כתיבה כדעת הא"ז. או משום דפשיטא ליה בכולה