פרחי כהונה פד

הנערה וכו' וסקלוה, וקטנה לאו בת עונשין היא. אלא כאן נערה. הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ע"כ פירש"י אלא כאן נערה וכו' אלא האי דכתיב מלא. אלא ללמד על עצמו בא ולהוציא את הקטנה דבלאו הך דרשא אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו בת עונשין היא. אלא ללמד בא על כל נערה שבתורה שכותבין חסר לומר שאף הקטנה במשמע והכי יליף כאן נערה. כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא, הא למדת שכל מקום שכתוב חסר אף הקטנה במשמע כגון באונס ומפתה ע"כ. הראת לדעת דבכל מקום שכתוב נער חסר שאף הקטנה במשמע וכאן דכתיב ונתנו לאבי הנערה מלא, ללמד על דרשה זו והבן. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט אכי"ר: סימן מ"ב שאלה?. איש אחד התנדב ס"ת חדשה. ורצה לחנכה ביום הו"ר. ומנהג בני המקום שמזמין קרוביו ומיודעיו לזכות בתפירת היריעות ובכן עמד ושאל אם אין חשש מלאכת תפירה בחול המועד תשובה. לכאורה נראה להתיר ממ"ש מרן הש"ע באו"ח סי' תקמ"א ס"ב מי שצריך לו בגד במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר במלאכתו הרי זה עושה אותו כדרכו וכו'. והכא נמי כל שבא לתפור היריעות אינו מהיר במלאכתו זו, והוי מעשה הדיוט ואין בו חשש. אלא דצ"ע דהכא מיירי שהוא צריך לבגד במועד ואין לו מה ללבוש במועד זולת זה הבגד שרוצה לתפור. והכא איכא ספרים אחרים זולת זה הספר תורה. ובהכי מיתרצא לו מ"ש ה' ויאמר יצחק ח"א בילקו"ד ה' חול המועד משם לקט הקמח ושכנה"ג שהתירו לתפור יריעות הס"ת והעמודים ע"י מי שאין לו מה יאכל, וקשיא לי למה ליה ע"י מי שאין לו מה יאכל. והלא ע"י הדיוט שאינו מהיר במלאכתו סגי. אלא דמיירי שאינם צריכים לה במועד ולהכי לא שרי אלא ע"י מי שאין לו מה יאכל. וכמ"ש הנובי"ת סימן ק"ד הביאו הפ"ת שם הנותן בגד לחייט לתפור. אם יש לו לבד הבגד הזה בגדים אחרים פשיטא דאסור. אלא אפי' הוא בגד הצריך למועד אינו מותר כי אם מעשה הדיוט וכו'. אבל אם אינו נחוץ למועד או לתפור כדרכו אסור אפילו בחנם וק"ו בשכר, אם לא ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל עכ"ל והכא נמי דכוותה. ואי מהא דכתב הש"ע לא אריא להתיר: ונראה להתיר ממ"ש מור"ם בהג"ה סי' תקמ"ד ס"א דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד ע"כ. דנראה דמלאכת אומן אסור לעשות אבל אם אינו מעשה אומן מותר לצורך מצוה. וכן דקדק הרב שד"ח מערכת חול המועד סי' י"ב משם השו"ת בית יצחק שנסתפק הרב השואל בס"ת שגמרה הסופר קודם יו"ט. ותיבות לעיני כל ישראל רשם סביבות האותיות ולא גמרם ורוצים לגמור הספר וליתנו ביום הושענא רבה. והשיבו דמותר לגמור בחול המועד. דבפרי מגדים ריש סי' תקמ"ה. כתב להפריד תיבות דבוקות או אות שרישומה ניכר שרי להעביר הקולמוס ועיין בפ"ת משם גבעת שאול בכ'ף כפופה שבס"ת שנחלקה לשנים מותר לתקן בחול המועד וכל שכן בזה שהוא מצוה לגמור הס"ת ואין המצוה נקראת אלא על שם הגמר, ומילוי האותיות אינו מעשה אומן. ומבואר ריש סי' תקמ"ד דצרכי מצוה אסור לעשות מעשה אומן משמע דכשאינו מעשה אומן מותר לצורך מצוה לכן פשוט דמותר אלו תורף דבריו ע"כ. והוא הדין הכא בתפירת היריעות הוא גמר המצוה. דבלא תפירת היריעות אסור לקרות בו. ותפירות היריעות אינו מעשה אומן ופשוט דמותר: ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מ"ב שאול שאל הרב ספרא רבה בישראל. כמוהר"ר שלמה עמאר נר"ו. על אודות עורות שנתעבדו שלא לשמן. אם יש תיקון לחזור ליתנם עוד הפעם בעפצים לשמן. ולכתוב עליהם קצת יריעות של מגילה להיותם נקנין בחליפין ממגילה ישנה: תשובה. הנה רביהט"ו הלכות ס"ת סי' רע"א הביא תשובה לגאון בענין עיבוד לשמה בס"ת דאיפליגי בה הגאונים ז"ל עיי"ש. וסיים אבל אם יש להן יכולת להחזיר יריעות הדק. פירוש קלף. לידי מיתוח ולהעביר עליו סיד לשמה. הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה עיי"ש. הרי פשוט"ה לפנינו שאלת הרב נר"ו מתשובת הגאון ז"ל שיש תיקון להחזיר העורות עוד הפעם בעפצים לשמן ויוצא בזה ידי עיבוד לשמה: אך צ"ע בדעת מרן ז"ל דבהלכות תפלין סי' ל"ב סי"א כתב וז"ל עור שעיבדו שלא לשמו. אם יש תיקון לחזור לשמו יתבאר בטור יו"ד סי' רע"א ע"כ וכשבאנו לטור י"ד לא ראינו ראיה שלא קיים הבטחתו ז"ל ולא זכר שראה דין זה. שמא מפני שחזר בו ולכך השמיטו וחזו"ן הרביתי להרב דבר שמואל סי' קס"א הביא דבריו הרב קול יעקב סי' ל"ב סי"א שתמה גם הוא על הש"ע שציין על טור יו"ד סי' רע"א ובהגיעו לשם השמיטו. וכתב ולא ידעתי הטעם אם הוא בשביל שהמציאות קשה ומילתא דלא שכיח לחזור ולתקנו יפה ע"י מיתוח ועיבוד אחר מחדש דמגמר בעתיקא קשה מחדתא. ולהוסיף על העיבוד שכבר נשלם לא יועיל ליחשב לשמה כדקיי"ל בגטין דלא מהני העברת קולמוס על האזכרה שנכתבה שלא לשמה להכשירה לשמה ע"כ