פרחי כהונה פב

פולט רוק שבפיו. ויצא לחלק דדוקא בשתייה הוא דאיכא למיחש בעופות טפי מעכבר. אבל באכילה יש לומר בהיפך דדוקא עכברים דסורן רע ונשיכתן בחוזק ומחמת חוזק הנשיכה פולטין רוק בהחטים משא"כ צפורים שאין נושכין בחוזק אין מטילין רוק בהחטים כלל ולכן אין לחוש לנשיכתן. כן ביאר כוונתו הגאון שד"ח ז"ל וכתב שהגאון המחבר הנז' הודה לדברי השואל המיישב התמיהא הנז'. וכן כתב לענין אם יש לחוש שנשוכו מזבובים שאין בהם חשש חימוץ דרוקם מועט ואין בו כדי לחמץ: ועוד בה אם אמרנו נבוא אל בית הספק במידי דמוכח טפי דהאי נשוכין שבראשי החטין הם מאכילת תולעים שבתבואה. עם כל זה יש להוכיח בס"ד שאין כאן חשש חימוץ. והוא ממ"ש הברכ"י סי' תנ"ג אות ו' ובמחב"ר אות ב' הדירה והכנה שבתבואה אף לכתחלה א"צ לברר החטים המתולעים כדמוכח מדברי הרמב"ן והביאו מרן בב"י סי' תנ"ד לענין פת הדראה שכתב רבינו הטור עיי"ש. וסיים הברכ"י דלא כדמשמע מדברי הרב שיירי כנה"ג בסי' זה דחטים המתולעים יש בהם חשש חימוץ ודוחק לומר דהרב ז"ל מיירי במין תולעים דאתו מעלמא ורמז לעיין בשו"ת מקו"ש סי' א' ע"כ. ובמחב"ר כתב שכן דעת הזר"א סי' נ"ז דבאכילת תולעת ליכא שום חשש חימוץ. וכ"כ הרב כף החיים אות ד"ן משם הרב חזון נחום דלא כהשכנה"ג והביאו הער"ה אות ו': ולענין איסור תולעת הנה רבינו ב"י ביו"ד סי' פ"ד הביא משם תה"ד שכתב ששמע שמקילין בדבר מ"ט שאין דרך כלל שיטחנו התולעים. כי מפני קול ונדנוד הריחיים בורחים דרך האפרקסת. ואף את"ל שאין זה דבר ברור מ"מ אין להחמיר שאף אם יטחנו התולעים, בטלים בס' בתוך הקמח. ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון דס' אם יתערב שם איסור כלל. וגם אינו מכוין לבטל. אפס נראה שצריך לרקד הקמח לאור היום כדי לראות יפה אם נפלו בקמח תולעים שמתו מהבל ואבק הקמח דהחיים עכ"ל. ופסקו בש"ע סי"ד. ומ"ש הש"ך סקל"ט משם הגהות ש"ד שאמר משום אביו שאסר בחטים מתולעים וכו'. וכתב הש"ך דנראה לחלק דאם הם מתולעים ברוב דא"א לבררן אסורין וכו' עיי"ש כתב עליו הרב גיליון מהרש"א משם חיניך ב"י דגרסא מוטעת נזדמנה להש"ך וצ"ל. קמח חטים. אבל בחטים גם לברר א"צ קודם הטחינה ע"כ ועיין פר"ח אות ט"ל ועיין פרי תואר אות כ"ה. וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ט"ל ידיד נפשי מעלת החכם השלם רבי דוד בן כליפא נר"ו מה ששאל כבודו אם מותר לבעלי ברית לטעום הכוס ביום תענית עשרה בטבת. זה דבר פשוט בש"ע יו"ד סי' רס"ה ס"ד ז"ל ביום הכפורים ובארבעה צומות לא יברך על הכוס מיהו בג' צומות מהם שהיולדת אינה מתענה יכול לברך על הכוס ותטעום ממנו היולדת וכו' ע"כ והיינו לפי מ"ש רמ"ע דעוברות ומניקות אין מחויבות להתענות בג' צומות. ולהכי יכולה לטעום הכוס. ואם הוא שגם שאר בעלי ברית יכולים לטעום על המילה. למה ליה לאוקמה דוקא ביולדת תיפוק ליה דגם שאר בעלי ברית אבי הבן וכו'. יכולים לטעום הכוס. אלא ודאי פשיטא ליה שאינם יכולים לטעום ולא מידי אפי' כוס של ברכה רק היולדת שאינה מתענה. ובשו"ת הרדב"ז נשאל על זה אם מותר לטעום כוס של ברכה והשיב שלכאורה היה נראה להתיר לפי שהוא יו"ט שלו והביא ראיה מההיא דתניא א"ר אלעזר בר צדוק וכו' ותשעה באב בשבת ידחוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו היה וכו'. ומעשה ברבינו יעב"ץ שהיה בעל ברית בתשעה באב דחוי ולא השלים תעניתו וכו', אמנם חזר וכתב דכד מעיינת שפיר תשכח דלא דמי דבשלמא התם ט' באב דחוי היה ולפיכך הקילו בו אחר חצות ולא השלימוהו. אבל אחד מד' צומות שחל בזמנו אינו מותר להקל בו אעפ"י שהוא יו"ט שלו וכן דקדק מלשון הריא"ף ז"ל וכו' עיי"ש. כאשר דקדקתי מלשון הש"ע לעיל שממנו נובע מקור דברי הש"ע כמ"ש בב"י. והרב בית דוד סי' שמ"ז כתב דתענית של חובה והוא בזמנו כגון ט"ב ושאר תעניות אין המילה דוחה אותו כלל אלא מתענה ומשלים ולענין תענית אסתר פליגי בו יש מקילין ויש מחמירן. ומה שראית שא"ר הקיל. היינו בצום גדליה. לפי שאינו יום שמת בו והאחרונים חלקו עליו כיון שמעיקרא הוקבע ביום זה אין להקל בו ודינו כשאר תעניות של חובה. והזכו"ל או"ח אות ת' הביא כמה פוסקים אחרונים דס"ל הכי דבעלי ברית מתענים ומשלימין בד' צומות. וכ"כ הכנה"ג או"ח סי' תקנ"ט בהגב"י וכן דעת הרב בית יהודה יו"ד סי' ל"א: ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מ' למעלת הח' הש' כהה"ר אליהו אזולאי נר"ו בעי"ת "לאמוריסיאן" יע"א: