פרחי כהונה פ

מ"ר מאהבה יגדיל ויאדיר תורתו. כש"ת רבי יוסף מלכה נר"ו יאיר אור בעד אור ברוב עז החיים והשל'ם ידיד עליון. יברכך ה' מציון. עלתה על ראש שמחתי לשמע אזן שמעתי. שנתקבל ברצון טוב לשרת בקדש בעי"ת "לכיחל" יע"א ואני תפלתי שישגה אחריתו לטובה ולברכה בתשואות חן תפלתי על התורה ועל העבודה לחיטו"ל: הן היום אורו עיני במכתבו הבהיר שואל כענין על ענין לישת המצות במכונה המסובבת תמיד כל רגע בכח "האלקטריק" וכו'. אם אירע שנעשית העיסה רבה יותר מן הראוי. אם מותר להוסיף בו קמח עד שתהא העיסה כראוי. ומעלתו עמד על דברי מרן הש"ע סי' תנ"ט ס"ו וכו' וטעמו בו. שמא ישאר קמח בעיסה שלא נילוש ונגבל יפה ויש לחוש שמא יתחמץ במרק בקערה וכו' וכבודו יצא לחלק במכונה הנז' שכחה יפה ומעכבת הקמח הנוסף עם העיסה בטוב. ועוד זאת לי שמעבירים העיסה אחר גמר לישתה במכונה אחרת הנק' סיר"ק ומגלגלין יותר שם דקה מן דקה. ובודאי לא ישאר שום חשש קמח בעין בעיסה. ואין חשש איסור בזה אליבא דכו"ע. עוד כתב מעלתו דחששת מרן הש"ע ז"ל נראה לומר דמ"ש שלא יוסיף קמח בעיסה משום שלא יהיה בעיסה יותר מהשיעור שכתבו חז"ל וכו' והכא שהמכונה סובבת תדיר בכח "האלקטריק" ואינה נחה כל זמן שהבצק נילוש בתוכה אין חשש אם תהיה גדולה העיסה וכו'. או אמרינן דעכ"ז אין חילוק, ורציתי לעמוד על דעתי החלושה כדת מה לעשות: תשובה. להיות שאין הפנאי מסכים להשתעשע בדברי הפוסקים ז"ל אמרתי להשיב בקצרה' בדבר הנוגע לעיקרא דדינא. הנה עיקר החשש שלא להוסיף קמח בעיסה הוא מבואר בב"י משם תה"ד סי' קכ"ד כמ"ש מעלתו מעיקרא ובראשונה. לפי שהקמח שמוסיפין אינו נילוש ונגבל יפה ונשאר מעט בעין בתוך העיסה וכו'. והטעם הב' שכתב כבודו לא מן השם הוא. ומה שיצא כבודו לחלק במכונה הלזו וכו' אין חילוקו עולה יפה. חדא הגם דמצית אמרת דכח המכונה יפה מכח אדם מ"מ לפום גימלא שיחנא. שהרי שיעור העיסה הנילושה בידי אדם הוא שיעור עשרון ולא יותר כמ"ש בסי' תנ"ו וקיי"ל לרבנן דגם בשיעור זה אם יוסיף קמח על העיסה אינו נילוש ונגבל יפה והוא הדין והוא הטעם נמי בעיסה הנילושה בהמכונה שיש בה לכל הפחות שלשים ק'ילו קמח שהוא ל' עשרונים לא יצאנו מחשש זה שמא ישאר בעיסה קמח בעין שלא נילוש יפה. ועוד זאת שנית. דהא קיי"ל שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. דבידי אדם יהיה נשאר קמח בעיסה. ובמכונה לא יהיה כן. וראיה קרובה ממאי שאמרו בש"ס פסחים דף ל"ז אין עושין סריקין המצויירי' בפסח. אר"י דבר זה שאל בייתוס בן זונין לחכמים מפני מה אין עושין סריקין מצויירין בפסח? אמ"ל מפני שהאשה שוהא עליהן ומחמצתן. אמ"ל אפשר יעשנה דפוס ויקבענה כיוון. אמ"ל יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתיס מותרין ע"כ. וכן פסק מרן הש"ע סי' ת"ס ס"ד שאין חילוק בין נחתומין לבעלי בתים. הרי לך ראיה שכל מקום שאסרו חז"ל משום חשש חימוץ לא חולק בדבר בכל מקום ובכל זמן, וכ"כ הרב שמש צדקה ח"א סי' ט'. שאחר שהביא מ"ש התה"ד וש"פ כתב וז"ל עלה בידינו מכל האמור דלכתחלה אין להוסיף קמח בעיסה מן הטעמים האמורים. ואם עבר והוסיף לפי סברת הגאונים שרמז הרב חק יעקב בסי' הנ"ל לא נאסר באכילה. ובלבד שלא ישים המצות בתוך דבר לח. ובדיעבד אף זה מותר. וסיים עוד שאין סברא לחלק בין המצות ובין הרקיקין או מצות דקות. דאזלינן בתר טעמא שמא לא יתערב הקמח בעיסה וכו' ויתחמץ בתוך הפסח שאיסורו בכל שהוא ולמה נכניס עצמנו בספק חמור כזה. הואיל ויש בידינו לתקן המעוות בדרך טוב וישר בעיני אלהים ואדם. דהיינו להזהר בתחלה בשיעור המים או לגבל עיסה אחרת מגיבול קשה עד שתהיה נוחה להעריך עכ"ל. הרי לא יצא לחלק בשום אופן אף שיהיו המצות דקות שיש לומר שע"י שמגלגין אותם דקה מן הדקה נתערב הקמח יפה יפה. ואנן נמי בדידן אין בידינו לחלק בדין זה. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט אכי"ר: סימן לח למעלת החכם השלם רבי דוד בן כליפא נר"ו יאיר אשר שאלת בענין חיטי דפסחא שנמצא בהם איזה חיטים נשוכים בראשיהם ולא נודע אם עכבר או צפר'ם או תולעים: הנה מקור דין זה נפתח בהגהות מיימוניות פ"ה מה' חו"מ כתב משם הסמ"ק שאין להקל בבירור חיטי מאכילת עכבר וכו'. אם מטעם שהרוק מחמיץ כדתנן לא ילעוס חיטין וכו' וה"ה לרוק עכבר. ואם מטעם דהוי מי פירות עם מים וכו': וכתב עליו רבינו הטור בסי' תג"ן שאין לחוש לזה כלל דחששא רחוקה היא זו לומר שתחמיץ חטה קשה במעט רוק שבפי העכבר וכו'. ועוד אפילו יש בה נשוכין אינו אחד מאלף ומתבטלין הן כשיטחן ואין כאן מבטל איסור לכתחלה וכו'. וכתב רב"י שכן דברי תשובת הרמב"ן והיא בתשובת הרשב"א כדעת רבינו הטור וכ"פ בש"ע ס"ב וכו'. ומבואר בט"ז שהטעם שכתב רביהט"ו דמתבטלין הם כשיטחן היינו משום