פרחי כהונה עט

טעמים בפ' ויהי בשכון ישראל וכו', אלא העיקר כמו שכתבתי לך בפירוש הראשון עפ"י הגמ' וכו' ובדרך זה דרכו המדקדקים כי הוא על דרך דרש קרוב לפשוטו של מקרא. אבל דברי הרב כרם חמר ז"ל רחוק רחוק מפשוטו של מקרא. ומה לנו לחקור אחר הרמזים וכו' אמנם ענין תיבות אלו ז'ה ינחמנו וכו' קרבו וכו' שיש בהם שני טעמים. הובאו במסרה וכתב עליהם שיש ה' מילין בתרי טעמי בתלישא גדולה וגריש. א' זה ינחמנו. (בראשית ה'). ב'. קרבו שאו את אחיכם (ויקרא י'), ג. שובו מדרככם הרעים (מלכים ב' י"ז) ד'. ולאלה תהיה תרומת הקדש (יחזקאל מ"ח): ה'. זאת העיר העליזה. (צפניה ג'). והקורא יטעים הגריש קודם התלישא וסי' כי תכלה לעשר עכ"ל. פי' עם היות שהתלישא גדולה נקוד לפני הגרשיים. מ"מ הגרשיים ינגן תחלה. ושניהם מנוגנים בתנועה אחת ונתן סי' כי תכלה לעשר. לפי שגם בפסוק ההוא מוקדם המאוחר בניקוד הטעמים. כי לפי פיסוק הטעמים היה ראוי לינקד התלישא במלת תכלה שהוא מפסיק יותר. והגרשיים שהוא פחות ממנו במלת לעשר. ונקרא הגרשיים תחלה לכוונה בביאור הפסוק כאשר נבאר להלן בס"ד: והנה הרב אדם הכהן ז"ל בחקר לשון אדם על תל"ע במאמר ו' שפ"ז כתב מה שנמצא עוד ב' נגינות על אות א' והם חמש מלות בתלישא גדולה וגרש, ז"ה ינחמנו וחביריו הוא כעין מילות מורכבים שמורה על ב' פירושים כמו ונכפר להם הדם. (דברים כ') מורכב מן הפעל והתפעל. כי בלי ספק כל שינוי טעם מורה על ביאור מיוחד ע"כ. הרי מוכח מדב"ק כי הטעמים שנתנו בתיבות הללו טובים השנים מורים על ביאור מיוחד, והנה לא ראיתי שום אחד מהמפרשים שרמז איזה ענין על זה. רק ואך זכיתי בס"ד להבין דבר מתוך דבר. ממ"ש הרב מהר"ש זלמן הענ'א ז"ל בספר שערי זמרה. בשער השמיני פתח ט'. ע"פ כי תכלה לעשר שנתהפכה הגרשיים והתלשא כמש"ל. להיות כי מלת תכלה סובלת שתי הוראות הא'. הוא ענין גמר וסוף כמו שפירש"י כשתגמור להפריש מעשר של שנה שלישית וכו' עכ"ל. וסובל ג"כ ענין ביעור, כענין אומרם ז"ל כלה לה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, והנה אם נאמר כענין הא' שהוא גמר המעשרות תהיה מלת מעשר אך למותר דהיל"ל כי תכלה את כל מעשר תבואתך. דהיינו תכלה ותבער כל מעשר וכו'. לכך נתהפכו הטעמים להורות דלצדדין כתיב לרמוז על שניהם עכ"ל. ועל דרך זו נוכל להבין: הכא נמי בתיבת ז"ה ינחמנו מצינו בה שני ענינים אחת מ"ש בבראשי"ת רבה ויקרא את שמו נח לאמר וכו', רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש. לא היה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחינו. או נחמן זה ינחמנו. אלא בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר והשליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש וכו'. כיון שחטא אדם מרדו עליו וכו' כיון שעמד נח. נחו וכו' ע"כ. ופירש הרב מתנות כהונה וינחמנו פירוש יניח ממנו. וכן פירש"י בהחומש עיי"ש. ונמצא לפי פירוש זה שם נח קאי אינחמנו. אמנם יש פירוש אחר בזה ממדרש "אבכיר" הובא בילקוט רמז מ"ב מלמד שמתושלח חכם גדול היה והיה מזהיר ללמך אבי נח שלא יקראנו בשמו. שאנשי דור המבול מכשפים היו. שמא יהרגוהו בכשפים. וכיון שנולד, הוא קראו נח. ולאביו אמר קרא אותו מנחם. שהוא ינחם את דורו. אמרו זה ינחמנו ממעשינו, א"ל אם אתם חוזרים בתשובה. הוא מנחם אתכם עכ"ל. ולפי זה המדרש לא קאי נח. אזה ינחמנו. אלא הכי פירושו ויקרא את שמו נח. שמתושלח קראו נח, אבל אביו למך היה קוראו בשם ינחם. וזהו לאמר לו זה ינחמנו על שם ינחם. וכן כתב הרב זית רענן בפירושו על הילקוט. לכך תקנו בו שני הטעמים מפסיקים והם שלא כסדר שהיה ראוי לנגן תלשא קודם גרש ונתהפכו להורות על שני המדרשים הנז': וכן נמי מצינו כענין זה ע"פ קרבו שאו וכו'. והוא דאיתא ברייתא בתורת כהנים ז"ל ר"א אומר לא מתו בני אהרן אלא בחוץ מקום שהלוים מותרין להכנס שם שנאמר ויקרבו וישאום בכתנותם. א"כ למה נאמר וימותו לפני ה'? נגפם המלאך והוציאם בחוץ. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר וימותו לפני ה'. א"כ למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם שהטילו בהם חכות של ברזל וגררום והוציאום לחוץ ע"כ. והביאו הברייתא זאת הרמב"ן והרא"ם ז"ל לתרץ הקושיא היאך נכנסו הלוים לאהל מועד. שלא הותר אפילו לכהנים להכנס שם אלא בשעת עבודה וכו'. ומהברייתא מוכח דבאמת לא נכנסו. ועל כן תקנו הטעמים הללו שלא כסדר להורות על מה שאמר קרבו וכו' שלא נכנסו לפנים. למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וכן על זה הדרך תמצא להשאר לכשתדקדק בהם להורות לנו שביאור הענין הוא מתנהג עפ"י הטעמים שיבוא בכל ענין וכו': ומה ששאלת עוד מה הם הסדרים שמונה בסוף הסדר וכו' הנה דבר זה כתוב בסד"ר עפ"י המסרה. א'. בראשית. ב'. אלה תולדות השמים. ג'. ויאמר ה' אלהים הן. ד' זה ספר תולדות אדם, ה'. אלה תולדות נח. וכן עז"ה הם מנוין כסדרן. ולא נכתב סדר מנינן בחומשים רק עפ"י המסרה ודו"ק. כי הכלל הוא כל ענין בפני עצמו קרוי סדר. וה' יאיר עינינו במאור תורתו הקדושה אכי"ר סימן לז ענין לישת המצות למעלת איש נעמ"י. גם איש שלומ"י. מרגניתא דלית לה טימי. שלם הוא ושלימה משנתו.