פרחי כהונה עח

סימן ל"ה שאול שאל איש נעמי. מרגניתא דלית לה טימי. מעלת הח' הש' רבי יצחק אלמאליח נר"ו בהיותו מצווה מפי הרופאים שלא ישתה יין כלל מפני שהוא חולי באצטומכא, ה' ירפאהו: שאם ישתה יבוא ח"ו לידי סכנה ויצטרך "לפיראסיון"' רח"ל. ובכן עגמה נפשו כדת מה לעשות במצות ארבעה כוסות של ליל פסח. אם ישתה ואם יחדל: תשובה. כתבהרשב"א ז"ל שאלת מי שאינו שותה יין כל השנה כולה. מפני שמזיקו או שונאו. מהו שיעשה כל הסדר על הפת. תשובה. מסתברא. שכל שיש לו יין צריך לדחוק עצמו ולעשות כר"י בר אלעאי בנדרים דף מ"ט דלא הוי שתי חמרא. ושתי ד' כוסות ואמר חוגרני צדעי מפסחא ועד עצרת. וכרבי יונה דגרסינן בירושלמי רבי יונה שתי ד' כוסות בליליא דפסחא ומזיק ראשיה עד עצרתא עכ"ל הביאו מרן ב"י סי' תע"ב ופסקו בש"ע שם סעיף י' עיי"ש: והגם דנראה פשוט דהרשב"א ז"ל מיירי שלא במקום סכנה אלא שחושש בראשו וכיוצא. אבל במקום שיבוא לידי סכנה ב"מ לא חל עליו חיוב אפילו במקום כרת. אמנם שארז"ל לעולם יהיה אדם ערום ביראת חטא וכו' וכל המקיים דברי חז"ל נקרא קדוש. לכך ראוי לנו לחפש איזה דרך נלך בענין זה שאין בו חשש סכנה ולקיים המצוה כתקנה: והנה כתב המ"א סי' תע"ב ס"ק נ"ל שרשאי למוזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמ"ש סי' ער"ב. ע"כ. ושם בסי' ער"ב סעיף ז' בהג"ה רמז לעיין בסי' ר"ד. ושם כתב בסעיף ה' בהג"ה עמ"ש מרן הש"ע על שמרי יין שנתן בהם מים וכו' הג"ה ובלבד שלא יהא יין אחד בששה במים כי אז ודאי בטל ע"כ וכתב ב"י משם האגור שהשיב מהר"י מולי"ן על יין מזוג לענין בפה"ג אע"ג דבעלמא פסק ר"ת דטעם כעיקר דאורייתא אפילו לקולא. מ"מ לענין ברכה הוכיח ר"ת ספ"ק דחולין דף כ"ה דחד בשיתא בטל דלא חשיב טעמא לענין ברכה וכו' עיי"ש. נמצאת אומר לפי זה דכל זמן שמברכין עליו בפה"ג כשר לענין קידוש, וה"ה לענין ד' כוסות של ליל פסח: אמנם כתב העולת תמיד אות ז' שם על מ"ש מור"ם ז"ל ובלבד שלא יהא היין אחד מששה וכו' היינו משום דלא ס"ל הא דכתב המחב"ר שמשערין לפי מה שנוהגין למזוג. אלא ס"ל דכל שעדיין נרגש טעם היין היטב מברכין עליו פה"ג. אעפ"י שנוהגין למוזגו בפחות אבל לדעת המחבר פשיטא שאין מברכין כשהיין הוא רק חלק ששית. שלא מצינו מזיגה כזאת גם בימים קדמונים. כ"א על חד תלת. וגם לדעת האגור צ"ל דבמי ג"כ שנוהגין בכך לשתות עד"ז, אבל בלא"ה אין מברכין עליו בפה"ג יעו"ש. ולכן כתב הרב עולת תמיד הנז' נראה דעכשיו שאין נוהגין כלל למזוג היין במים כי היינות שלנו רפוים מאד. אם נתערב מעט מים בו אפילו המים שנתערב בו הוא פחות מהיין. אפי"ה אין מברכין עליו בפ"ג. ומיהו למעשה צ"ע. והפ"מ בא"א אות ט"ז מיפשט פשיט לה וכתב דביינות שלנו שאינם חזקים כ"כ שיש רוב מים. ראוי לברך שהכל עכ"ל. והביא דבריהם הרב כף החיים שם אות ל"א ול"ב וכתב הוא מדנפשיה ז"ל דמשמע הא אם המים כמו היין מדה כנגד מדה יש לברך פה"ג. וכן יש ליזהר שאין למזוג יותר אפילו בשעת הדחק עיי"ש: דנקטינן לפי האמור לדעת מרן הש"ע ז"ל דשיעור מזיגה הוא מדה במדה המים כמו היין וביותר משיעור זה בטל במים ואין לקדש עליו. ואין יוצא בו חובת ד' כוסות. וה' ינחנו במעגלי צדק למען שמו יתברך ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לו טו"ב למרחשון. התרח"ץ. למעלת מ"ר מאהבה. עינא ולבא. הח' השלם, רב פעלים. כש"ת רבי פינחס טבול נר"ו של"ם לך מאדון השלום. שלום רב לכבודו. ולכל הסובבים הודו: ידיד עליון. יברכך ה' מציון. מכתבו הבהיר הגיעני לנכון. ועלתה על ראש שמחתי שמעלתו שרוי בטובה הי"ת יתמיד בריאותו על התורה ועל העבודה בע"ה. ידעתי בי"ני ידעתי מה שכתבת כי עלו לרצון לפניך הדברים שהרציתי בפסקים בודאי הפשוט שעלץ לבי בה' שזכיתי לדבר על אזן שומעת חכמה בינה ודעת. הלא"ה נמצאתי ח"ו יגיע לריק ב"מ. ועיני לשמייא נטלית. יאיר עינינו בתורתו כיר"א. לנו ולכם ולכל ישראל: ולהשיב מפני הכבוד על מה ששאל כבודו זאת הפעם על תיבת ז'ה ינחמנו וכו' (בראשית ה'). קרבו שאו את וכו' (ויקרא י'). שיש בהם שני טעמים בתיבה אחת תלשא שני גרישי"ן. אם הם בכלל מ"ש הרב כרם חמר על פ' ויהי בשכון ישראל וכו' שיש בו ב' טעמים שבאו להשלים חשבון אותיות לתורה וכו' גם תיבות הללו כן או לא וכו'? דע לך ידידי ידיעה נאמנה כי מ"ש לך משם ה' כרם חמר וכו' אינו עיקר אצלי שלכוונה זו נתנו שני