פרחי כהונה עז

פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני. והרי הן מתבשלים בתוך כלי ראשון. ומים שמתבשלין שפסקה רתיחתן. יש בהם משום בישול עכ"ל ר"י ז"ל וסיים הרב ולדבריו אפילו עדיין המים חמין אסור לתת מהם קדירת התבשיל שהוא ב"ר וכ"ש כשהוא על האש. ע"כ ונמצא מרן הש"ע ז"ל דפסק כדעת רבינו יונה ז"ל. דעתו בכורה מילתא כדעת ר"י שאעפ"י ששניהן רותחין אסור לתת מהם לתוך התבשיל מטעם שכתב בירו"ש כנז': אלא שהרב כמוהר"א בן טוואה ז"ל כתב שם שנלע"ד שעל דברי הר"ן יש לסמוך ואין לחלק בין מים למרק. הואיל ובג"ם אמר"ו סתם. כל שבא בחמין ולא סילקו בין שום דבר לדבר. ולכן הרוצה לחלק ולומר שהמים אחר שנתבשלו אם פוסקים רתיחתן יש בהם משום בשול. עליו להביא ראיה מהיכן יצא לו חילוק זה. אבל מסברא בעלמא אין שומעין לו. ומאחר שהמנהג הזה הוא מימים קדמונים. שכבר נהגו זה לפני כמה גדולים ולא מיחו בהם ראוי להניחם לנהוג מנהגם עיי"ש ע"כ. דמעתה נמצאת אומר לפי"ז דאעג"ב דמרן ז"ל אוסר לגמרי כדעת רבינו יונה ז"ל מ"מ לא קבלו הוראתו בזה. אחר שהוא מנהג מימי קדם קודם לקבלת הוראת מרו ז"ל כמ"ש בקונטרס הכללים למהר"ח סתהון ז"ל ב"ס פרו ארארה"ח סי' ה' עיי"ש. ובסימן רנ"ג הביא מ"ש הגאון מהר"ם בין חביב ז"ל בתשובה כש"י הובא בתשובת זכור ליצחק סי' ע"ד וכו' בפלוגתא שהביא מרן ה"שע סי' רנ"ג בענין כירה וכו' דאנחנו הספרדים נוהגין כסברא אחרונה שכתב בש"ע וכו' עיי"ש וכתב על זה הרב זכור ליצחק הנז"ל דהגם דאנחנו הספרדים אזלינן בתר מרן ז"ל בכל הוראתיו. מ"מ אפשר כי בנדון זה היה המנהג מימי קדם כדעת היש אומרים. משום כבוד ועונג שבת כמ"ש מרן בב"י משם הרא"ש עיי"ש, וכ"כ עוד בסי' רנ"ז ס"ח משם ה' הנז"ל: דמעתה זכינו בדין דין סמך למנהג דהיתיר ליתן מים חמין לתוך קדירת התבשיל של דאפינ"א שנצטמק. כדעת הר"ן ז"ל. והמנהג הוא מוסכם בין לרבני המערב בין לרבני המזרח. כאשר דבר בקודשו הרב כמוהר"ר אברהם בן טוואה ז"ל כמש"ל וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אמן כן יהיה רצון הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: סימן לד בענין מה שנוהגין העולם להעמיד קומקום של מים סמוך לחשיכה ע"ג כופח של ברזל שפיתת קדירה אחת. והאש דולקת תחתיו בשתי פתילות. בנפט הנקרא פיטרו"ל. והוא דולק כל הלילה וכל יום השבת בכדי לעשות ממנו קאפ"י או טי"י, וקרוב לשוליו קבועה בו ברזא הנ"ק רובינ"י שדרך הברזא מריקים מים חמין אל הכלי. וראיתי מ"ש השערי תשובה סי' רנ"ד ס"ק ב' משם הפמ"א ח"א ס"ס פ"ד להחמיר בכיוצא בזה עיי"ש. ופניתי אני לראות בנדון זה אם יש צד להתיר או לא: תשובה הנה בנדון שלפנינו אית ביה חדא למעליתא שאינו זז ממקומו כל היום וכל הלילה אלא דרך הברזא מריקים המים אל הכלי כאמור, שלא בנדון הפמ"א הנז', גם מה שממרסים במשקה והלהב עולה וחיישינן לחיתוי כירה שאינה גרופה וקטומה וכו' הכא נמי ליכא. שהרי הנפ"ט מכוסה ואין יד אדם נוגעת בו אך מצד אחר יש לחוש לחיתויו שהרי במקום קביעות הפתילות יש אופן אחד שבאמצעותו מעלים את הפתילה והלהב עולה ויש לחוש שמא יש כח ויגלגל באופן ההוא ויעלה הפתילה והלהב עולה. כדי למהר בשולו. שזה הוא הטעם שאסר מרן הש"ע בסוס' רנ"ד למלא חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשכה וכו' לפי פירוש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' שבת וכמ"ש בש"ע בסעיף שלפני זה גבי עססיות ותורמוסין שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לא כלים לאלתר וחיישינן לשמא יחתה שאסור להשהותם ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה. והוא הדין נמי הכא. ולכן נראה שיעמדהו מבעוד יום בכדי שיהיו המים רותחים כל צרכן קודם חשיכה. ותו ליכא למיחש לחיתוי. כדין תבשיל שנתבשל כ"צ והוא מצטמק ורע לו שמותר להשהותו ע"ג כירה שאינה גרו"ק כמ"ש סי' רנ"ג ס"א וה"נ לא ניחא ליה שיצטמקו המים ויתמעטו: וכל זה הוא אם משהין עליו המים דהוי דינו כשאר תבשיל שנתבשל. ולא נתבשל כ"צ. שאסור להשהותו ע"ג בידה שאינה גרו"ק אליבא דשתי הסברות שכתב מרן ז"ל לעיל סי' רנ"ג ס"א עיי"ש. אשר לא כן אם משהין עליו תבשיל. אין בו שום פיקפוק ממ"נ. שאם הוא חי לגמרי שלא נתבשל כלל. ליכא למיחש כלל לשמא יחתה דהא אסח דעתיה מניה כמ"ש שם ואם נתבשל כמאכל בן דרוסאי או שנתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו. הרי כתב הגאון מהר"ם בן חביב ז"ל הובאו דבריו בס' ארה"ח סתהון ז"ל סי' רנ"ג שאנחנו הספרדים נוהגים להשהות את התבשיל שנתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו ע"ג כופח או כירה שאינה גדו"ק כדעת הי"א שהזכיר מרן ז"ל. וכתב הזכור ליצחק סימן ע"ד על דבריו שהגם שהוא שלא כדעת מרן הש"ע דאזלינן בתר הוראותיו. מ"מ בנדון זה היה המנהג כן מימי קדם כדעת הי"א משום כבוד ועונג שבת עיי"ש. ומבואר בש"ע דלסברת היש אומרים אפילו הוסק בגפת ועצים אפילו אינה גרופה וקטומה כל שנתבשל כ"צ מותר להשהות עליה. ולא חיישינן שמא יחתה האש וצור ישראל יצילינו משגיאות וימי"ן אמן כן יהיה רצון ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: