פרחי כהונה עו

ולפעמים אם יצטמק תבשיל של דאפינ"א שלא ישאר בו רוטב. נותנין בה מים חמין מהקדרה האחרת. ולא הוטב בעיניו המנהג. ושאל את פי אם יש סמך של היתר למנהג הזה: תשובה. כתב מרן הש"ע ז"ל סי' רנ"ב ס"ד יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבע"י קומקום של מים חמין. ונותנים אותם לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק ע"כ. ובב"י נתן טעם לדבר משלשה הכי נכבד א' משם הנ"י בפ' לא יחפור בשם ר"י דפעמים שהאחת אין היד סולדת בה והאחת היד סולדת בה. ומתבשל זע"ז, ואפילו הן רותחין. אם פסק כח רתיחתן יש בהם משום בישול. וכ"כ ר"י בח"ג. ב' משם הכלבו לפי שהם מערבות ומגיסות בקדרה כדי לערב יפה וקיי"ל דמגיס חייב משום מבשל ואפילו היא מבושלת כל זמן שהיא על האש ג'. משם הר"ן בפ' כירה גבי מעשה שעשו אנשי טבריא כתב דלפי פירשי מה שנוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין. נ"ל דאסור. דכה"ג הטמנה קרי לה בשמעתין אבל בתוס' אמרו דבדבר המעורב לא שייכא הטמנה והגם שרבינו ירוחם משם הרשב"א כתב להתיר. וכן הר"ן בפ' במה טומנין הביא דברי ר"י שכתב הנ"י ותמה עליהם מטעם דקיי"ל כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין אעפ"י שהוא צונן גמור. ואין הפרש למים מבושלים למבושל אחר ע"כ. מ"מ הגאון מהר"י אבוהב כתב לתרץ שהר"י סובר דמאי דאמרינן כל שבא בחמין וכו' הוא בדבר יבש. אבל בדבר לח כמו מים או תבשיל אם פסק רתיחתן יש בהם משום בישול עכ"ל. וכתב רבינו ב"י שדעה זו שהזכיר הגאון ז"ל היא דעת רבינו הטור בסי' שי"ח ונכון למחות ביד הנוהגים היתר בדבר כיון דאיכא כמה רבוואתא דאסרי עכ"ל: והנה לכאורה נראה לומר דמרן ז"ל לא כתב לאסור. אלא אם היתה אחת אין היד סולדת בה. ואחת היס"ב שאחת מבשלת חבירתה. או שפסק רתיחתן. אבל אם הם שוים ברתיחתן אפשר לומר שאין לאסור איברא דלפי מ"ש בסי' שי"ח סעיף ד' נראה דהאמת הוא כן. שהרי כתב שם תבשיל שנתבשל כ"צ. יש בו משום בישול אם נצטנן וכו' וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק וכו'. ומשמעות דברי ק"ו דמיירי בנצטנן שאז יש לחלק בין יש בו מרק ליבש. אבל בעודו רותח ונתבשל כ"צ אפילו יש בו מרק אין בו בישול וכן מבואר בטור להדיא שם שממנו כתב דין זה. וז"ל תבשיל שנתבשל כ"צ יש בו משום בשול אם נצטנן כבר אבל בעודו רותח לא וכו' וה"מ בתבשיל שיש בו מרק וכו' הרי מפורש דבעודו רותח ונתבשל כ"צ אף דיש בו מרק. אין בו משום בשול אחר בשול. וא"כ הכא דאסר מרן ז"ל ליתן מים חמין לתוך הקדרה. מיירי בשאין אחת מהן רותחת. אבל כששניהן רותחין ליכא למיחש ושיעור רתיחא מבואר בב"י סי' שי"ח וז"ל ומשמע לי שכל שהיס"ב מיקרי רותח וכ"כ שם משם רבינו ירוחם דמוכח מגמרא שאם לא נצטנן. אפילו שינה מרתיחתו קצת מותר להחזירו עכ"ל: וכ"כ מור"ם שם בס' ט"ו שסיים על דברי מרן שכתב דבר שנתבשל כ"צ והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב ובהג"ה אפילו אם ניצטנן כבר. אבל אם הוא רותח אפילו בדבר שיש בו מרק מותר ע"כ. וכן מצאתי להמ"א סי' רנ"ג ס"ק ל"ב שכתב על מ"ש מרן יש למחות וכו' וא"כ לפי מ"ש בסי' שי"ח סעיף ט"ו דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בשול. א"כ גם כאן שרי. דהא מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה תבשיל של קטניות ומערין עליהן רוטב של בשר. וא"כ כיון שהקטניות בכלי שני ומערין עליהם מכ"ר הו"ל בשול וכו' אלא ע"כ ס"ל דלית ביה משום בשול אם הוא חם. וכמש"ל אך יש: ליזהר שלא להגיס בהן בכף דמגיס הו"ל מבשל, ולפי דברי רש"י דס"ל דהו"ל כמטמין בשבת כמ"ש בד"ן. לא קיי"ל הכי כמ"ש בסי' שב"ו ס"ג ע"כ. הרי מבואר מדברי כולם דבעודנו חם אין בו משום בשול. ואין לחלק בין דבר שיש בו מרק ליבש: אך אמנם עדיין יש לנו להתיישב בדבר. דאנן עסקינן שהקדרה שנותנין בה מים חמין היא עדיין על האש ולא למדנו מסי' שי"ח ס"ד וסט"ו דתבשיל שעודנו רותח אין בו משום בישול. אף שיש בו מרק. אינו אלא להתיר לשרותו אצר בכ"ד כמ"ש בס"ד. או להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב. אבל להניחו על האש ממש זה לא שמענו וכמ"ש הרב המגיד פרק כ"ב ה"ד משם הרשב"א שלדברי הכל תבשיל שנתבשל מע"ש ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפילו במקום שהיס"ב והוא שלא יתן ע"ג המדורה או ע"ג כירה ע"כ והביאו רב"י בסי' שי"ח וכ"כ הר"ן ז"ל: ונראה פשוט דמעיקרא אין מקום לפקפק בזה שהרי מפורש יוצא כדברי הרשב"א דלא קאמר מר אלא בנצטנן לגמרי. אבל בעודה רותחת ליכא מאן דאמר וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה סי' רנ"ג ס"ב דבתבשיל שנתבשל כ"צ ועודנה רותחת הקדרה. אם נטלה מע"ג כירה מותר להחזירה. ואפילו להחזירה מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה כמ"ש המ"א שם ס"ק כ"ג והט"ז ס"ק יו"ד. ואעג"ב דמרן ב"י כתב דיעה זו משם הרמב"ם בפ"ג. וכתב עוד משם רי"ו בח"ג דבירושלמי אוסר להחזיר מכירה זו לכירה אחרת מ"מ כיון דמרן ז"ל לא גילה דעתו כמאן סבירא ליה ומור"ם נקיט כהרמב"ם הכי נקטינן: ואחר כותבי כל זה בדעת מרן ז"ל שוב חמות"י ראיתי אור מ"ס הרב כמוהר"ר אברהם בן טוואה ז"ל בחוט המשולש טור ג' סי' יו"ד שהביא דברי רבינו יונה ז"ל שכתב מרן ב"י משמו יש למחות וכו' שמפורש בדבריו שאפילו אם שניהם היד סולדת בהם. הא איכא מ"ד בירו"ש שבת פ"ג ה"ה דעירוי לאו ככלי ראשון וכשמערין המים. לאלתר שיצאו מן הכלי. אע"פי שהם רותחין