פרחי כהונה עד

מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג'. ורב ששת אמר אעג"ב דלית ביה פירורין כזית. מברך עליו הלמ"ה אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא ופירש"י חביצא הוא שמבשלין לחם מפורר בתוך האילפס תוריתא דנהמא. תואר של לחם. כלומר צריך שיהא בו מראה לחם. כלומר שלא נימוח לגמרי וניכר וידוע שהוא לחם ע"כ וכתב רבינו יונה ז"ל דלשיטת רש"י דמפרש סוגיא דחביצא דמיירי בבישול נמצא דרב יוסף ורב ששת נחלקו בפירוש הבריתא דהכוסס את החטה הנ"ז דרב יוסף מפרש מאי דאמר בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליו המוציא רוצה לומר שיש בהם כזית. אין הפרוסות קיימות ר"ל שאין בהם כזית. וכן פירש בירו"ש דגרסינן התם עד כמה הן פרוסות עד כזית. ורב ששת מפרש הבריתא בין בזמן שהפרוסות קיימות אפילו אין בהם כזית. מברך עליהם המוציא וכ"ו אבל אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ. כיון שאין בהם כזית ואינם קיימות. והתוס' הקשו על פירשי' שא"א לפרש מחלוקת רב יוסף ורב ששת דמיירי בבישול. עיין שם בד"ה חביצא וכ"ו ומפרשי לה דחביצא היינו פירורין שנדבקין יחד ע"י מרק או ע"י חלב בלי בישול. וכן פירש רבינו האי גאון ורב נתן בעל הערוך ז"ל וגם רבינו יונה ז"ל הביא ראיה לזה הפירוש עיי"ש: וכתב רבינו יונה ז"ל כי על כן נראה שג' חילוקים יש בדין זה. היכא שהוא מבושל אם יש בפרוסות כזית מברך עליהם המוציא וג' ברכות ואם אין בפרוסות כזית אעג"ב דמיחזו דאיכא עליה תוריתא דנהמא. אינו מברך עליו אלא במ"מ. דכיון שהוא מבושל לא תואר לחם לו (וזה למדנו מהבריתא ובפירוש הירושלמי) והיכא שאינו מבושל אלא שהוא מחובר ע"י דבש או מרק בלא שום בישול. אם יש בפרוסות כזית מברך עליהם המוציא ואם אין בפרוסות כזית ואין בו תואר לחם מברך עליהם במ"מ. אבל אם יש בהם תואר לחם אעפ"י שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא. (וזה כרב ששת וכרבא דהילכתא כוותייהו). והיכא שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא שהוא פירורין לבדם. אעפ"י שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם שהן דקין ביותר מברך עליהם המוציא וג' ברכות שכיון שהוא פת בפ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת (וזה מכח סברא בעלמא כמ"ש בב"י) ע"כ מרבינו יונה. וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"פ מרן בש"ע סי' קס"ח ס"י עיי"ש: ומעתה אתאן למאי דשאילנא עלה. דהנה למדנו מסוגיא הנ"ז וממאי דאיתמר עלה. דלחם מפורר עד שאין בו כזית ונתבשל עד שנימוח. או אפילו לא נתבשל אלא שנדבק קצתו עם קצתו ע"י דבש או חלב ואין בו תואר לחם כל זה מיקרי לית עליה תוריתא דנהמא ומברכין עליה במ"מ וברכה אחת מעין שלש. וא"כ פת שנחרכו פניו קצת על האש ועדיין ראוי הוא לאכילת אדם. וגם יש בפרוסות כזית. והוא לחם בפני עצמו שלא נתבשל ולא נתדבק בשום משקה אין אומר ואין דברים דאיכא עליה תוריתא דנהמא. ובכחו אז כחו עתה שמברכין עליו המוציא וג' ברכות. גם מה שמטבלין אותו בקאפ"י ואוכלין אותי שרוי. לא דמי לההיא דפסק מרן הש"ע שם סי' ב' דפת השרוי ביין אדום אינו מברך עליו אלא במ"מ וברכה מעין ג' דהתם מיירי שהיה שרוי בתוכו זמן רב עד שנימוק ויצא מתורת לחם. דומיא למ"ש החו"ס שם דה' תוריתא דנהמא וכו' שהיה רגיל רבינו דוד ממיץ ללבן פירורין במים כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא ברהמ"ז שלא לאחר. כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה. שמזה למד המרדכי דין זה דהשורה פתו ביין. אבל מה שמטבלין אותו בקאפ"י ואוכלין אותו לאלתר אינו ענין לזה. שאינו בנמוק ועדיין תואר לחם עליו. ודינו כמו פת הצנומה בקערה לקמן דף ט"ל ע"א שפירש"י פת יבישה שנתנה בקערה לשרותה. שמברכין עליה המוציא וג' ברכות. וכתב המרדכי שבה"ג פירש. דמיירי ששופכין עליהם רותחין בקערה והו"ל כלי שני ואינו מבשל. וכ"ש הכא שאין דרך לשפוך עליהם רותחין רק מטבלין בקאפ"י שהוא בכלי שני דלא שייך ביה בישול כלל, גם לא דמי למ"ש הבאה"ט שם ס"ק כ"ו משם השל"ה דחתיכות פת שמיבשין אותם על הגחלים ונותנים אותם בשכר נמי דינא הכי שמברכין עליהם במ"מ. דמיירי נמי ששורין אותם בשכר עד שנימוק דומייא דפת במים הנ"ז. באופן דמכל האמור נראה ברור דלא פקע מחתיכות הללו שם תואר לחם ומברכין עליהם המוציא ושלש ברכות. וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות. אמן הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ל"ב פירוש לשון ב"י ז"ל באו"ח סי' רע"ז על מ"ש רבינו הטור בסוף הסי' וז"ל ואיתא בירושלמי שאם העכו"ם הדליק מדעתו בבית ישראל. אין מטריחין אותו לצאת משם עכ"ל וכתב מרן ב"י שזה דעת הר"פ וכו' וכתב עוד דספר התרומ"ה והסמ"ג כתבו דדבר הנעשה בשביל ישראל ובשביל נכרי אסור עד מוצ"ש בכדי שיעשו וכו' והביא לשון הירו"ש וכו' וכתב למידק וכו' ויש לדקדק על דיקדוקו ז"ל דלשון הירושלמי שהעתיק משמעותו דשמואל שהפך פניו מהנר. היינו משום דסבור היה דהעכו"ם הדליקו בשביל עצמו ובשביל שמואל. ודבר הנעשה בשביל עכו"ם ובשביל ישראל אסור וא"כ למה נקט בקושיית רבי אליעזר דהיה סבור שמואל כשהחזיר פניו מהנר. שלצורך ישראל הדליקה וכו' דמשמע דלא קפיד שמואל אלא אם הדליקה בשבילו דוקא. אבל אם הדליקה בשביל עכו"ם ובשביל ישראל לא היה מחזיר פניו. וזה לא אתי שפיר אלא לפי גירסת ספר התרומ"ה והסמ"ג דגרסי מותר כאשר יבוא להלן בס"ד. ועוד דקאמר מר בשלמא לספר התרומ"ה והסמ"ג שהביאו הירו"ש זה לענין דבר הנעשה בשביל עכו"ם ובשביל ישראל. איכא למימר אעג"ב דרבי אלעזר