פרחי כהונה עב

לה בשתי ידים. ודברי מרן ז"ל ברור מללו לברך על הני מוז"י שהם אלבאנאן בפה"א ואל ה' ויאר לנו במאור התורה שלא נכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כט שאלה נדרשתי מאת ועד הקונסיסטוא"ר העי"א שבמח"ק עי"ת תמושנת יע"א. על דבר אשר בקשו מהם בעלי חתונה אחת שרצו להביא אשה מנגנת להשמיע קולה בתוך בהכ"נ בצבור בשעת ברכת חתנים ושאלו את פי אם אין בה חשש איסור: תשובה. דע כי לא להזכיר דבר זה חס ושלום. דכחא דאיסורא רביע עליה. והוא דאיתא בש"ס ברכות פ' כ"ד א"ר חסדא שוק באשה ערוה וכ"ו אמר שמואל קול באשה ערוה וכו' א"ר ששת שער באשה ערוה וכו' ופירש"י גבי שוק באשת איש ערוה להסתכל וכן באשתו ולק"ש ע"כ. וכן הדין נמי בקול ושער. וכ"פ מרן בש"ע אה"ע סי' כ"א אסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וכ"ו וכתב הב"ש אבל קול פנויה מותר. וכ"כ הפרישה. וכ"כ הבאה"ט, אך סיים אבל בס' באר שבע דפ קי"ט כתב בין בתולה בין אלמנה אסור. ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה ע"כ: ונראה לומר דדעת הרב באר שבע דאוסר גם בפנויה עפ"י מ"ש הפמ"ג בא"ח סי' ע"ה במשבצות אות ב' וז"ל וזמר בפנויה שלא בשעת ק"ש שרי. כמבואר באה"ע סי' כ"א. ויראה. דפנויה נדה מכלל ערוה הוי וכו' עיי"ש. דנמצאת אומר דהב"ש ודעמיה דמיירי בכחא דהיתירא בפנויה היינו אם טבלה לנדתה וטהורה היא, והבאר שבע שאוסר מיירי בפנויה נדה. ונמצא בזה"ז שאין נשים פנויות טובלות לנדתן כמ"ש הריב"ש ז"ל סי' תכ"ב והביאו הבאה"ט ביו"ד סי' קפ"ג מעתה גם פנויה הויא ערוה. ויפה כתב ה' באר שבע בין בתולה בין אלמנה אסור. ואף גם זאת אם טהורה היא נראה לאסור בכה"ג שודאי אין נמלט מהרהורי עבירה דחמיר איסוריה. וכמ"ש מרן ב"י באה"ע שם משם או"ח בשם הר"י אסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה: וחמור הרהור פנויה ממגעה. שעל הרהור עובר בלאו מן התורה שנא' ונשמרת מכל דבר רע. ופירשו חז"ל בע"א דף כ' ע"ב שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה עכ"ל: הראת לדעת מכל האמור שאסור לאשה לעמוד בתוך קהל עם להשמיע קולה גילת ורנן, עפ"י הדין אפילו היא פנויה. דסתמא נדה היא, והויא בכלל ערוה על השומעים ונוסף גם הוא שאי אפשר לומר ונקה מהרהורי עבירה. שהרי עיני כל השומעים תלויות להביט בה ויצר זונה אשו משום חציו בוער בם ובפרט שהיא מנגנת בדברי חשק ומגרה בהם היצה"ר כמ"ש בש"ע א"ח סי' ש"ז דדברי חשק מגרה יצה"ר ועל זה אמרו בגמ' דסוטה דף מ"ח אודנא דשמעא זמרא תיעקר: ואיסור מוסיף אם היה כזאת בבהכ"נ שהוא מקדש מעט בית תפלה לאלהינ"ו, שחובתנו היא לישב בה במורא ופחד. וכמ"ש הש"ע א"ח סי' קנ"א בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטלה וכ"ו ואין לך קלות ראש וכ"ו גרע מזה שאשה מנגנת בתוך קהל עם בבהכ"נ בדברי חשק ודברים בטלים. וכתב הבאה"ט שם משם סמ"ק ובעון זה מתהפכין הבתי כנסיות לבית ע"א רח"ל. ואיסור זה אף שלא בשעת התפלה כמ"ש השל"ה וז"ל דרך חיים תוכחות מוסר. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. ראוי לכל אדם שיעמוד במקומות הנכבדים באימה וביאה ובתוספת קדושה ויהי מורא שמים עליו בדבור ובמחשבה ובמעשה, על כן המספר שיחת חולין בבהכ"נ או בבהמ"ד אף שלא בשעת הלימוד ושלא בשעת התפלה מסלק מורא שמים מעליו, והוא איסור מוסיף על איסור של שיחת חולין עכ"ל: ואל ה' ויאר לנו בתשובת הגאון חת"ס ז"ל בחח"מ סי' ק"צ ותורה ממנו יוצאה להבין להשכיל דבר הלכה זו בס"ד. והוא שנשאל בענין היות היהודים עתידים ליום מועד ביום בוא הקיסר יר"ה לגבולם. והכינו הכנה דרב"ה בבהכ"נ הקדושה שלהם בשירי הלל ותודות לה' לחיי מלכא ובנוהי ומיופי הידור מלאכת השיר. שיבואו האנשים על הנשים לענות במחולות ושירים בקול מיטב נגן. ונפשם לשאו"ל הגיעה אם נכון לעשות כן עפ"י דת תורתנו ה"ק לשמוע קול אשה בבהכ"נ אשר שם מקובצים אנשים. היתכן לעשות כן או לא: והשיב הגאון ז"ל אם אמנם מחוייבים אנחנו עדת ישראל לאחוז בהמצוה רבה הזאת מצות כבוד המלך וכ"ו אמנם לעומת זה אומר אני. כי זה הוא כבודו לבלתי יראה ולא ימצא בעת ההיא שום דבר המתנגד לדתינו וכ"ו והיות כן יען נראה בעלי"ל כי השמעת קול הנשים בין האנשים תועבה היא. וכערוה יחשב אצלנו. ע"כ לא יתכן לעשות כן ואיסור דבר זה מבואר בש"ס סוטה דף מ"ח ע"א א"ר יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא. זמרי נשי ועני גברי. כאש בנעורת ופירש"י לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצא האנשים נותנים לבם לקול הנשים. וקול באשה ערוה וכו'. ומבעיר את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי ועני נשי. קצת פריצותיה וקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כ"כ שאין המזמרים מטים אזנם לקול המנגנים עכ"ל רש"י. וקאמר תו התם בגמ' למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא ופירש"י אם אין שומעים לנו לבטל את שניהם. נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת. עכ"ל מבואר מזה דאפילו לשם דבר מצוה לא הותר לערב הקולות דנשי וגברי: דאילו כן. ה"ר לפרש. לבטולי הא בשמחת מצוה כגון מצוה כבוד המלך וכדומה. אי סגי בזמרי גברי. נבטל זמרי נשי. אע"כ פשיטא שכל המצות נדחות מפני חטא הרהור עבירה. וכמ"ש הב"ש בשם הב"ט סי' ס"ב