פרחי כהונה ע

ומעתה כיון דמרן ז"ל לא גילה דעתו הקדושה בדין כהן אחד לא בביתו הנאמן ולא בש"ע. ומצינו מנהג המקומות חלוקים מר כי אתריה ומר כי אתריה אין לנו לתמוה על מנהג בני ארגיל יע'א שהכהן מתחיל מעצמו מילת יברכך דבודאי סבירא להו כמנהג בני קושטא הנזכר בכנה"ג כנ"ז שוב אחר זמן בא לידי ספר זה השלחן מנהגי ק"ק ארגיל וראיתי שכתב בדיני נ"כ סי' צג' וז"ל נהגו שהכהנים מתחילין יברכך כלפי העם ואפילו כהן אחד ע"כ וה' ויגש אליאו כתב ג"ז שלא כדין עשו דהא בכהן אחד לכ"ע מקרינן ליה גם מילת יברכך כמ"ש הב"מ סק' לא' ע"כ ועפ"י מ"ש הכנה"ג יש להם על מה שיסמוכו ונהרא נהרא ופשטיה. ואני תפלה אל ה' יאיר עינינו בתורתו ה"ק לעד לעולם אנס"ו החותם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כח תרתי אל לבי לתור ולדרוש בספרי דבי רבנן הפוסקים ז"ל לעמוד על בורייה של הלכה זו כיצד מברכין על פרי אלבאנאן אם פרי העץ או פרי האדמה, להיות שאעפ"י שעצו מתקיים שנה אחר שנה. מ"מ זאת לו שהענף שמוציא ממנו פירות בשנה זו ביבוש קצירו הוא כלה ויבש לגמרי. ולשנה האחרת תחתיו יצמח ענף אחר טעון פירות ממקום אחר וכן דרכו שנה בשנה ועל דא ודאי נכנס לבית הספק אם הוא מין אילן. או מין אדמה: תשובה ראיתי והנה הלכה זו במחלוקת שנוייה כמ"ש רביהט"ו א"ח סי' רג' וז"ל על פירות הארץ בפה"א וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה. כל אילן שעושה פירות משנה לשנה נקרא פרי העץ אבל כל דבר שאין שרשיו נשארין בארץ וצריכין לזורעו בכל שנה נקרא פה"א. הילכך היה אומר ה"ר יצחק תותין הגדילים בסנה וכיוצא בהן. מברכין עליהן בפה"ע. שמין אילן הם. וה"ר יוסף כתב שיש לברך עליהן בפה"א. לפי שמצא בתשובת הגאונים כל אילן שיבש בסיתווא. וכלו גווזיה וטרפיה לגמרי. והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה"א וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג כדברי רי' עכ"ל ומרן ב"י הוסיף עוד לומר דהכי מסיים בה בתשובת הגאונים בלשון זה. דהכי אמר גאון תני בתוספתא כל שמוציא עלין מעיקרו. עשב הוא. וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא. והנה מוז"י כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו. מברכין עליו בפה"א עכ"ל: ומקור פלוגת' זו נובע משס' ברכו' דף מ' וז"ל היכא מבר' בורא פרי העץ. היכא דכי שקלת ליה לפרי איתיה לגווזא והדר מפיק. אבל היכא דכי שקלת ליה לפרי ליתיה לגווזא דהדר מפיק, לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א עכ"ל ונחלקו רשי' והתו"ס בפירוש גווזא דרש"י ז"ל פירש גווזא. הענף של עץ דנראה כוונתו שאם הענף מתקיים משנה לשנה הוא דמברכין בפה"ע אבל אם אין הענף מתקיים אעפ"י שהשורש מתקיים בארץ ובשנה הבאה מוציא שוב פרי וענף משורשו. מ"מ מברכין מברכין בפה"א. והתוס' כתבו בד"ה איתיה לגווזא והדר וכו' מהכא נראה דתותים וכיוצא בהן. צריכין לברך עליהן בפה"ע. שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים. וכי שקיל לפרי בשנה זו הדר אתי פרי באותו העץ עצמו ע"כ. דנראה דמפרשי גווזא. היינו השורש דאם מתקיים השורש לבד. אף אם אין מתקיים הענף מברכין בפה"ע. אבל אם גם השורש אינו מתקיים וצריך לזורעו כל שנה. מברכין בפה"א: ונמצאת אומר מעתה דה"ר יוסף שהביא הטור סבר כשיטת רש"י ומפרש גווזא היינו ענף, וכמפורש בהדייא בתשובת הגאונים שהביא. כל אילן דיבש בסתווא וכלו גווזיה לגמרי והדר פארי משרשיו וכו' היינו שכלו ענפיו לגמרי והדר מוציא פירות מעיקרו. מין אדמה הוא. ומברכין עליו בפה"א, וכן הוא פירוש התוספתא שהביאו הגאונים כל שמוציא עלין וכו' והר' יצחק סבר כדעת התוספות. וכמש' הב"ח שהוא הוא ר"י שבתוספות ועליו כתב הטור ואא' הרא"ש היה נוהג כדברי ר"י: ועפ"י האמור אל ה' ויאר לנו בדעת מרן הש"ע שפסק לברך על המאזוי"ש בורא פרי האדמה. כתב הב"ח ז"ל דכן נכון והגון לאפוקי נפשין מספק ברכה בפלוגתא דרבואתא. ותו דב"פ אין מעמידין דף ל"ה ראיה לפירש"י דלישנא דגווזא. אין פירושו השורש. אלא הענף בלא שורש. הוא הנקרא גווזא. וזה כפירש"י והר"ר יוסף ותשובת הגאונים עכ"ל. דר"ל מכל הני טעמי תריצי פסק מרן בש"ע לברך על המאזוי"ש בפה"א. א' כמ"ש בס"י ר"ו ס'א בירך על פירות האילן בפה"א יצא. והכא נמי במאזוי"ש דפליגי רבואתא אם הוא מין אילן או אדמה. נכון לברך בפה"א דיצא אליבא דכו"ע. ותו דמצאנו לו ראיה לפירש"י וכוותיה מסתברא. ותשובת הגאונים עפ"י התוספתא אתי כוותיה, ועיין בנשמת אדם כלל נ"א בהלכות ברכות שכתב שכן משמע שהיא שיטת הרמב"ם. מדלא כתב בהלכות ברכות כולם לסימן מה הוא אילן. רק שסמך עצמו על מש' בהלכות כלאים פ"ה הלכה כ' וז"ל זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק וכו' ופשטא דלישנא דהרמב"ם הוא מהתוספתא ודאי משמע דאזיל בשיטת הגאונים ורש"י: וראה זאת מצאתי בספר מילון עברי צרפתי אות מ"ז שפירש מילת מוז"י הוא (Banane) באנא"ן. אשר מעתה קם דינא עפי' פסק דברכת פרי אלבאנא"ן ברור לברך עליו בפה"א: אלא דחזו"ן הרביתי להרהג' כמוהרי"ו משאש נר"ו שכתב בסה"ב מים חיים סי' נ"ו לברך על פרי אלבאנאן שהכל. וטעמו דהא דפסקו מר"ן ומור"ם ז"ל לברך על המאזוי"ש בפה"א. שהכריעו כשיטת הגאונים הוא משום ספיקא דפלוגתא וכמ"ש בסי' ר"ו דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. אך לפי הנ"א שבהרמב"ם דאם בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא. וכמ"ש רב"י שם. א"כ מעתה בברכת זה הפרי אלבאנאן דאית ביה פלגותא דרבואתא, אף אם יברך עליו בפה"א לא