פרחי כהונה סט

שלא היו ממהרין להתפלל של מצ"ש בשבת. אם לא בשביל אונס. וכ"פ מרן בש"ע שם ס"ב: והנה נראה לדקדק מדברי רב האי גאון ז"ל דלא קאמר מר שאין להתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת. כ"א לצורך דבר מצוה. היינו למי שנוהג תמיד בחול כרבנן. וכן נראה ומדוקדק מלשונו הטהור שכתב כיון שנהגו להתפלל מנחה עד שקיעת החמה. דמיירי כשיטת רבנן ומשום מצוה התירו. כמו בע"ש שהתירו וכו'. כמ"ש בש"ע סי' רס"ז ס"ב ועיין מ"א ומחצ"ה. אבל אם הוא נוהג תמיד כרבי יהודה, יכול הוא להתפלל גם של מוצ"ש בשבת. דמאי שנא. אך מדברי התוספות שם נראה דגם למאן דסבר כר"י אפי"ה אין לו להתפלל של מוצ"ש בשבת. שהרי בד"ה דרב צלי וכו' כתבו דהנך דלקמן שהתפללו של מוצ"ש בשבת, היינו משום דסבירא להו כר"י לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה וכו'. ובע"ב ד"ה צלי של מוצ"ש וכו' כתבו יש לומר דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצ"ש כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין להבדלה. אם לא יקדים. דודאי צריך להוסיף מחול על הקדש דאוריתא אבל בחנם לא, ופשיטא דלא היו ממהרים להבדיל ולהתפלל של מוצ"ש בשבת. דגם במלאכה אסור עם חשיכה עכ"ל. הרי מבואר יוצא מדבריהם דהגם למאן דס"ל כר"י אעפ"י כן לא היו מתפללין של מוצ"ש בשבת אם לא לצורך מצוה. והטעם הוא כמ"ש משום דצריך להוסיף מחול על הקדש. וכתב עוד הב"ח סוס"י רצ"ג משם מהרש"ל וז"ל הכי נהגו שלא להתפלל של מוצ"ש בשבת. דדבר תמוה הוא לרבים. לעשות שבת חול. ואיכא נמי למיחש שמא יבוא להקל אף במלאכה. אבל להתפלל של שבת בע"ש הכי נהוג. דהא מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל: ומעתה לפי האמור. הגם שנהגו בימות החול להתפלל ערבית מבע"י. וכמש"ל דסברי לה כר"י מפני הדוחק. מ"מ במוצ"ש אין להם על מה שיסמוכו להתפלל ערבית מבע"י, אם משום דצריך להוסיף מחול על הקדש כמ"ש התוס'. ואם משום דאיכא למיחש שמא יבואו להקל במלאכה כמ"ש מהרש"ל ז"ל: ובהדי דעסקינן בהאי ענינא. חל עלינו חובת ביאור לברר פרט אחד דפש גבן להנוהגין להתפלל ערבית מפלה"מ. כר"י. צריך עיון. אם יצאו יד"ח ק"ש שקראו בביהכ"נ בשעת התפלה או לא. מי אמרינן כיון דלענין תפלה הוי לילה. ה"ה לענין ק"ש. או דילמא שאני ק"ש דתלה רחמנא בשעת שכיבה. ומפלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. וצריך לחזור עוד לקרותה בצה"כ כסתמא דמתניתין. וראיתי אחרי רואי. דדין זה תלוי באשילי רברבי. דרש"י ז"ל בריש מס' ברכות כתב מה שאנו קורין ק"ש בביהכ"נ. אין אנו יוצאין בו אלא במה שאנו קורין אותה לפני מטתנו. ואותה של ביהכ"נ. אינה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת והתוס' כתבו בשם ר"ת. ודאי אותה של ביהכ"נ היא עיקר שקורין אותה בברכותיה. ומה שאנו קורין אותה קודם צה"כ. משום דקיי"ל כר"י דאמר זמן תפלת המנחה עד פלה"מ. ומשם ואילך חשיב לילה לענין המנחה. ה"ה נמי לענין ק"ש משם ואילך הוא זמנה והרא"ש ז"ל הקשה על דברי ר"ת. דנהי נמי שאין זמן תפלת המנחה. וכי אם עד פלה"מ. היינו משום שהוא כנגד התמיד. וזמנו לא היה כ"א עד פלה"מ. אבל לענין ק"ש שתלוי בזמן שכיבה. אין ראוי לקרות אז שעדיין אינו זמן שכיבה. וכתב משם ר"י לקיים המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים דברייתא שמקדימין זמן ק"ש לצה"כ. כמבואר שם. אעג"ב דלכתחלה אין לקרותה קודם צה"כ. כסתמא דמתניתין ע"כ תוד"ק דהרא"ש ז"ל. ורבינו הטור ז"ל הביא דבריהם סי' רל"ה באורך. וסיים ומ"מ גם לפי' ר"י אין למהר לקרותה כ"כ מבע"י קודם צה"כ. כי דבר מועט הוא בין תנאי דמתניתין ובין תנאי דברייתא ע"כ. ומרן ב"י כתב שם כמה דרכים בשם הפוס' בתיקון ענין זה לקרות ק"ש בצה"כ. וסיים ולענין הלכה נקטינן שצריך לקרותה אחר צה"כ. ויעשה אחד מהדרכים הנזכרים. ואעפ"י שכתב המרדכי בשם ראבי"ה נ"ל עיקר דברי ר"ת. והמחמיר לקרות ק"ש ולהתפלל בלילה. מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאין צריך לעשות נקרא הדיוט. אא"כ הורגל בפרישות בשאר דברים ע"כ. נראה דאפי' במקום שנהגו לקרות ק"ש מבע"י. יש לכל אדם לעשות בענין שיקרא ק"ש בעונתה דכיון דלדעת כמה גדולים לא יצא ידי חובתו בקריאת ביהכ"נ. לא מיחזי כיוהרא: עכ"ל.. וכפ"י בש"ע וז"ל ואם הצבור מקדימין לקרות ק"ש מבע"י. יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכה ע"כ. וכן הוא בס' זה השלחן מנהגי "ארג'יל" סי' ג' ס"ב וז"ל וחוזרין לקרות ק"ש שניה בלי ברכות קודם סעודת הלילה ע"כ ועיין מ"ש הרב ויגש אליהו: ואשר שאלת עוד בכהן אחד שעלה לדוכן והתחיל הוא מעצמו מלת יברכך. וראה מעכ"ת שזה היפך פסק מרן הש"ע. והש"צ אשר שם אמר שהמנהג הזה הוא עפ"י הריב"ש והרשב"ץ ז"ל, ורצית לעמוד על בוריין של דברים כדת מה לעשות תשובה הנה בש"ע סי' קכ"ח סעיף י"ג מיירי מדין של כהנים או יותר ופסק כהרמב"ם שכתב שהכהנים מתחילין מעצמם לומר מלת יברכך דלא כהר"ן ורביהט"ו שכתבו שש"צ מתחיל לקרותם יברכך. כמבואר בבי' עי"ש אבל מדין כהן אחד לא הוזכר לא בטור ובבי' ולא בש"ע אלא שהמ"א בס"ק כ' כתב משם תשובת ר"מ סי' י"ב דבכהן אחד שאין קוראין לו. כו"ע מודים דמקרינן ליה יברכך ע"כ. וככ' הכנה"ג הגהב"י דפליגי הרא"ם הרמ"מ בפירוש דברי הרמב"ם עיי"ש ובקושטא יש קהלות נוהגות שלא להקרות לכהן מילת יברכך. וכן הוא מנהג תיריי"א ולא שאני להו בין כשהכהנים הם רבים לכשהוא יחיד ויש קהלות נוהגות להקרות מילת יברכך בין ליחיד בין לרבים עכ"ל: