פרחי כהונה סח

השקיעה. עולה הכל שעה ורביע שיעור פלה"מ. הראת לדעת לפי שיטת מרן ז"ל זמן פלה"מ מתחיל מקודם השקיעה ג' מינוטין. דהוא ז"ל אזיל בשיטת תה"ד דחשיב י"ב שעות היום מעה"ש עד צה"כ: והלבוש ז"ל פליג על זה וסבר לה מר. דחשבינן יב' שעות היום מהנץ החמה עד שקיעתה ושיעור פלה"מ מתחיל קודם שתשקע החמה שעה ורביע וכמ"ש בהדייא בסי רש"ז עיי"ש וכבר העתקתי דברי קודשו לעיל בתשובה סי' ז' בענין ביה"ש והוכחתי שם דדעת הלבוש ז"ל דדוקא לענין זמן תפלה חשבינן י"ב שעות היום מהנהח' עד שקיעתה. אבל מודה הוא ז"ל שיום של תורה הוא נחשב מעה"ש עד צה"כ, לענין חשבון מהלך אדם בינוני יו"ד פרסאות ליום. דבהכי אתי שפיר לדידיה שיעור מיל הוא חי' מינוטין עיי"ש: והנה כבר כתבתי בתשובה שם משם הרב גט מקושר בביאורו לתוספי הרא"ם סוף הלכות כפור דמדבר מרן בש"ע סי' רס"א ס"ב נראה שפוסק כר"ת. אך לא נהגו העולם כוותיה בהא. ונראה שמנהג העולם נתייסד עפ"י סברת הגאונים ז"ל שאמרו שתכפ אחר השקיעה מתחיל זמן ביה"ש שהוא ג' רביע מיל שהוא ספק יום ספק לילה. עיי"ש. ובספרו נחפה בכסף כתב עוד דגם בעהק"ו ירושת"ו אתריה דמרן בי' ז"ל לא נהגו כוותיה בהך דפסק כר"ת. וכתב דבוודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן ז"ל ולא קבלו עליהם הוראתו בפרט זה. עיי"ש הביא דבריו הרב ארה"ח סי' רס"א. וכתב המחב"ר ז"ל שם בקונטרס אחרון משם ה' בתי כהונה שאחר הכאת י"ב שעות מוחש שהוא אחר השקיעה. ורביע משעה א' העתידה. הוא ביה"ש ואחריו לילה עיי"ש: וכן נמי דעת הרב בית יהוד"ה ז"ל במנהגים. כמו שהוכחתי שם בתשובה. מדאתנח ביה סימנא וכתב שהאלמגר"ב הוא חצי ביה"ש. וידוע דזמן אלמגר"ב הוא אחר עבור עשרה מינוטין מהשקיעה בתחלתה. דאתי שפיר לפי שיטת הגאונים דביה"ש זמנו משקיעת החמה עד יג' מינוטין וחצי. כאשר הרחבתי הענין לפרש דברי הרב ז"ל כיעו"ש: דהשתא לפי שיטה זו שיעור פלה"מ הוא מתחיל ס"א מינוטין וחצי קודם השקיעה עם וג' מינוטין וחצי שהוא שיעור ביה"ש לאחר השקיעה בין הכל הוי שעה ורביע. וכ"כ ה' בן איש חי פ' ויקהל סעיף ח' ז"ל חשבון פלה"מ להתפלל בו ערבית כך הוא המנהג בעי"ת בגדאד יעא' לחשוב מעה"ש עד צה"כ שליש שעה אחר קריאת אלמגר"ב שהוא בסוף י"ב שעות ממש. ואם היום י"ב שעות דהיינו מעה"ש אז זמן תפילת ערבית הוא בשעה י'א וחמשה דקים כיצד מזמן פלה"מ שהוא שעה ורביע. תסיר שליש שעה שיש מקריאת אלמגר"ב עד צה"כ. נשאר שיעור פלה"מ שעה אחת חסר חמשה דקים קודם השקיעה ע"כ והוא מכוון קרוב לדברינו: ודע דשעות התפלה משערינן בשעות זמניות. לא בשעות ההשואה וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה סימן רלג' ס"א משערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן ליב' שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות. משערינן בשעות אלו עכ"ל אשר עפ"י זה בתקופת תמוז דקאימנא ביה השתא שהיום ארוך טז' שעות מעה"ש עד צה"כ, וצה"כ הוא בשבעה שעות וארבעים מינוטין אחר חצות דחשבינן ביה"ש מתחילת השקיעה עד ג' רבעי מיל שהוא קרוב לרביעית שעה ואחריו לילה. נמצא כשתחלק טז' שעה ליב' שעות גדולות. תהיה כל שעה נחשבת לשעה ושליש וחשבון שעה ורביע של פלה"מ יעלה לחשבון שעות זמניות. הוא שעה ושני שלישים דוק ותשכח. נמצא זמן תפלת ערבית בזמן תקופת תמוז הוא אחר ששה שעות מחצות. ובזה נתיישב מנהג ארגיל יעא' שמתפללים ערבית בעוד היום גדול. רק שיהיה בזמן הזה דוקא. וכעז"ה בשאר הימים יהיה החשבון על דרך זה אם היום קצר או ארוך וכ"כ הב"ח סי' רל"ג וז"ל ומה שקשה. דהכא משמע דקודם כלות יא' שעה ורביע. לכ"ע לא יצא בתפלת ערבית ועכשיו נהגו להתפלל ערבית הרבה קודם. פירש הרמב"ם דחשבינן ליום ארוך לי"ב שעות גדולות דלפי"ז יכול להתפלל ערבית אחר כלות כ"ב שעות וחצי רביע שעה ע"כ. דר"ל שהיום ארוך יח' שעות שנמצא מגיע לשעה מי"ב שעות חשבון שעה וחצי ויהיה מכוון החשבון הזה לשיעור פלה"מ ודו"ק החשבון היטב: והנה מדינא דגמרא שם מבואר שפיר. דיכול להתפלל ערבית בין בע"ש בין במוצ"ש מפלה"מ. ולמעלה כדאיתא עם רב צלי של בע"ש רבי יאשיה מצלי של מוצ"ש בשבת. ועוד שם א"ר נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ומקדש על הכוס. ומתפלל של מוצאי שבת בשבת. ומבדיל על הכוס וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' תפלה שכתב ויש לו להתפלל תפלת ערבית של ליל שבת בע"ש קודם שתשקע החמה. וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת. לפי שתפלת ערבית רשות. אין מדקדקין בזמנה. ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים עכ"ל. וב"פ כ"ט מהלכות שבת כתב יש לו לאדם לקדש ע"ש מבע"י אעפ"י שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבע"י. אעפ"י שעדיין היא שבת. שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט ע"כ. והביאו ברכי יוסף סוף סימן רפ"ג: אלא דכתבו תר"י שם אהא דקאמר רבי יאשיה מצלי של מ"ש בשבת. וז"ל כתב רב האי גאון ז"ל שזה לא היה עושה אלא למצוה. שהיה לו להחשיך על התחום לדבר מצוה. כגון על עסקי המת או על עסקי חתן וכלה. אבל שלא לדבר מצוה. כיון שנהגו כבר העולם להתפלל מנחה עד שקיעת החמה. אין לו להתפלל ערבית, אלא משקיעת החמה ואילך אלא כשצריך להקדים בעבור דבר מצוה. שיש לו לעשות כמ"ש עכ"ל. וכ"כ הטור סי' רצ"ג בשם רה"ג, וסיים עוד כי דבר פשוט הוא