פרחי כהונה סז

שאינו בקי. עד שירד לפני התיבה עכ"ל. ואף גם זאת שכוונתו שימשכו העלגים אחרי דבריו. אין נכון לעשות כן בצבור וכמ"ש רבינו הטור סי' ק"א וז"ל ואם משמיע קולו כשמתפלל בביתו כדי שילמדו ממנו בני ביתו מותר כדאיתא בירושלמי וכו'. וכן פסק מור"ם ז"ל בהגה וכו' דמשמע דוקא בביתו יכול לעשות כן. אבל לא בצבור דאתו למיטרד. וצור ישראל ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אכי"ר הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: סימן זך למעלת איש נעמי. גם איש שלומי. מרגניתא דלית לה טימי. הדר הוא כש"ת הח' הש' רבי דוד אבן כליפא נר"ו שלומך יסגי, לעילא מן דרגיה. ידיד עליון. יברכך ה' מציון. גם ברכות יעטה מורה. ורוח ממרום עליך יערה. רוח חכמה ובינה. בחזרת עטרה ליושנה. שקט ושאנן. כזית רענן. על התורה ועל העבודה אכי"ר: מקבלה ואילך מכתבו הבהיר חדאי נפשאי שנתבשרתי מטוב שלומו. ועלתה על ראש שמחתי, גם זאת לי נשתעשעתי בפיטפוטי אורייתא טובים. אשר בדברו מערי"ב ערבי"ם, שאילת חכם כענין אליבא דהלכתא. כדת מה לעשות מחוורתא. בענין מנהגי "אלג'יר" יע"א. שנהגו להתפלל מנחה בשעה חמישית אחר חצות היום. ואחר סמוך מתפללין ערבית. ומזכירין מעין המאורע. ובשנה הזאת חל ערב חג השבועות להיות בשבת, והתפללו ערבית בעוד יום גדול בו בפרק הנז' והבדילו בתפלה. והיתה זאת להם מפני הדוחק שקשה להגיע לבתיהם הרחוקים מביהכ"נ אחר שחשיכה. או מפני "הטראמוויי" בימות החול שאינו מצוי בשעה תשיעית. ועל זה רצה מעכ"ת לדעת על מה אדני מנהג זה הוטבעו: ולהשיב מפני הכבוד' אומר עם קנ"י. דזה תלייא בפלוגתא דרבנן ורבי יהודה במס' ברכות דף כ"ז תפלת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלה"מ ומינה נמי שמעינן לענין תפלת ערבית. דלרבנן דסברי תפלת המנחה עד הערב אין להתפלל ערבית עד הלילה ממש בשעת צאת הכוכבים ולר"י דסבר עד פלה"מ כנז'. זמן המנחה מטא זמן ערבית ומתפלל ערבית מפלה"מ ואילך. ואסקינן בגמ' השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר. ולא כמר. דעביד כמר עביד. ודעביד כמר עביד. וכתבו הפוסקים ז"ל וכ"כ רביהט"ו סי' רל"ג שיעשה לעולם כחד מנייהו. שאם עשה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה. שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלה"מ ולמעלה כר"י. וכן אם מתפלל ערבית מפלה"מ כר"י. צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. כרבנן. וכתב מרן בב"י ועכשיו נהגו העולם להקל בכך אעפ"י שמתפללים תפלת מנחה אחר פלה"מ לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה. ואעג"ב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, ואפשר שסומכים על מ"ש הרא"ש לדעת ר"ת וז"ל ומיהו ק"ק דלענין המנחה עבדינן עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין ק"ש חשבינן ליה לילה כר"י. והוו תרי קולי דסתרן אהדדי. וי"ל דלענין תפלה הקילו וכ"כ הרשב"א עיי"ש. וכ"פ בש"ע שם ס"א דבשעה"ד יכול להתפלל תפלת ערבית מפלה"מ ולמעלה. ומבואר בטור סי' רל"ה משם הרא"ש ז"ל ענין מפני הדוחק שנהגו כן, לפי שהצבור מתקבצין לתפלת המנחה. ואלו לא היו קורין שמע ומתפללין תפלת ערב עד צה"כ. היה כל אחד הולך לביתו והיה טורח עליהם להתקבץ אח"כ. ולא היו מתפללין בצבור. ולפיכך נהגו כן. וסמכו על הני תנאי דברייתא. אעג"ב דלכתחלה אין לקרותה קודם צה"כ כסתמא דמתניתין ע"כ: ונמצאת אומר דעפ"י זה סמכו בני עי"ת "אלג'יר" יע"א להתפלל ערבית בעוד היום גדול מפני הדוחק שיש להם שלא יוכלו להתקבץ להתפלל ערבית משחשיכה מפני "הטראמוויי" שאינו מצוי להם באותה שעה: שוב אחר זמן בא לידי ספר זה השלחן ח"ב מנהגי ק"ק "ארג'יל" יע"א וראיתי בדיני תפלה סי' ג' שכתוב וז"ל נהגו שמתפללין תפלת ערבית קודם "למגרב" זמן שעה וחצי (שהוא זמן פלה"מ) אחר שמתפללין מנחה וסומכין מנחה לערבית ע"כ. וכתב הרב המאסף ויגש אליהו למהר"א גיגז"ל ושמעתי מפי ת"ח דעיקר הטעם דנהגו כן הראשונים משום דבזמנם היה גלות ממלכות הישמעאלים והיה להם פחד. ונכנסים לבתיהם בעוד היום גדול. ולכן נהגו כן דור אחר דור. אף דעתה תחת מלכות צרפת וליכא פחד. ובטל הטעם. לא בטלה התקנה. עיי"ש: ברם עד עתה לא באנו לכלל יישוב. דהתינח אם מתפללין ערבית בזמן פלה"מ שהוא שעה ורביע קודם הלילה. אך הלא מתפללין בשעה חמישית אחר חצות. א"כ בזמן תקופת תמוז דקאימנא ביה. שיש עדיין עד הלילה שיעור ב' שעות ומחצה אינו זמן פלג המנחה. והרי כתבו הפוס' דאם התפלל ערבית קודם פלה"מ אפילו בדיעבד לא יצא וכמ"ש מ"א סי' רל"ג סעיף ק"ו: וליישב המנהג תרתי בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל לעמוד על זמן שיעור פלה"מ אימת הוא מתחיל. וראיתי דלא שוו בשיעוריהן, דלדעת מרן ז"ל הוא מתחיל משנשאר ג' מינוטין סמוך לשקיעת החמה שנכנסת תחת האופק שאין נראית עוד על הארץ כמ"ש סי' רס"א ס"ב שכתב לענין זמן תוספת שבת. שהוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית עוד על הארץ עד זמן ביה"ש. הוא ג' מילין ורביע. והוא יום גמור לכל דבר ושיעור ביה"ש עד צה"כ הוא ג' רבעי מיל נמצא הכל יחד ד' מילין. ושיעור מיל מבואר בסי' תנ"ט שהוא רביעית שעה וחלק מעשרים מהשעה שהוא י"ח מינוטין, נמצא שיעור ד' מילין הוא שעה וחומש שיש מהשקיעה עד צה"כ. הוסיף עליהם ג' מינוטין קודם