פרחי כהונה סג

שהוא מחובר. וכ"כ הגאון חת"ס שם דהמעיין במהרמ"פ יראה דמיירי התם ברוצה לסלק כלים המטלטלין מבהכ"נ דבזה אין חשש. כיון שאינו מהרס ומשבר הכלי בעצמו והוא נשאר בשלימותו. שגם בכלים שבמקדש אין איסור בהוצאה. רק בשריפה או בשבירה. וראיה מדהמע"ה שהעלה ארה"ק ממקום למקום. ומי התיר לו כן. אע"כ אין הסרת הכלים מהבית בכלל נתיצה כלל עי"ש. והוא הדין הכא נמי שמטלטלין הספסלים וכלי הקודש בשלי־ מותם לקובעם בבהכ"נ הרא' אין כאן בית מיחוש כלל אלא שצריכים ליזהר כשמוליכים הס"ת: שילווהו עשרה בני אדם דרך כבוד כמ"ש ה' לד"א סי' ג' ועל כל ישראל יבוא שלו"ם אמן הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כה למעלת רב חביבא. יתיב בתוואני דליבא בעולם חטיבה כבוד הח' רבי חביב ביטון נר'ו בעית אוראן יע"א: אשר שאל מעלתו אם המסדר ברכות ק"ש ברבים חוזר ואומר אמת ויציב. או אינו חוזר רק יתחיל תכף אחר שאמר הש"צ ה' אלהיכם אמת. יאמר אחריו ויציב וכ"ו: תשובה דע ידידי שהסכמת כל הפוסקים שאינו חוזר ואומר אמת. אלא מתחיל מיד ויציב וכ"ו. ויצא להם דין זה מש"ס דמס' ברכות דף י"ד דאיתא במשנה אלו הם בין הפרקים וכ"ו רי' אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. וקאמר בגמ' א"ר אבהו אר"י הלכה כר"י. וא"ר אבהו אר"י מ"ט דר"י דכתיב וה' אלהים אמת. ופירש"י לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת, ובעי תו בגמ' חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת. א"ר אבהו א"ר יוחנן חוזר ואומר אמת רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת. ההוא דנחית קמיה דרבה וקאמר אמת אמת תרי זימני. אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי עכ"ל וכתב רבינו יונה ז"ל שהפירוש הנכון הוא כמו שפירשו רבני צרפת ז"ל שכוונת רבי יאודה שאינו מפסיק כלל. אלא שמיד שיאמר אני ה' אלהיכם יאמר אמת. כדמפרש בגמ' טעמא דר"י דכתיב וה' אלהים אמת. וכפירש"י ז"ל, ועל זה קבעו הש"ס חוזר ואומר אמת או אינו חוזר וכו' כלומר כל היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת. או כגון שסיים ק"ש קודם החזן. וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו. צריך לחזן פעם אחרת אמת או לא. והילכתא כרבה שאין צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת. אלא מתחיל מויציב ואילך עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקים וכ"כ רבינו הטור ומרן הש"ע ז"ל בסי' ס"ו סעיף רי"ו וז"ל אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת, או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלקיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת. עכ"ל הרי שמעינן בהדייא שצריך לסמוך ה' אלהיכם עם אמת ואינו חוזר ואומר אמת פעם אחרת אחר הש"צ. אך ראיתי להרב ארץ החיים ז"ל בסי' ס"א שכתב דבצפת"ו נוהגים שאין הקהל מסיימים תיבת אמת. אלא עד שישלים הש"ץ ק"ש קודם חזרתו לומר ה' אלהיכם אמת ואין בזה איסור הפסקה. דהפסקה בלא דבור בשהייה מועטת לא הוי הפסקה כלל. וכמ"ש המטה יאודה לקמן סי' ס"י סק"ב עכ"ל. ופ"י דבק"ו הוא כשהקהל מסיימים ק"ש קודם הש"ץ עד ה' אלהיכם שוהין לומר אמת עד שיסיים הש"ץ ה"א בקול רם ואז עונין אחריו אמת והוא אינו אומר אמת. ואח"כ חוזר ואומר ה"א אמת בקו"ר. וכן מפורש מנהג זה בהזכו"ל ח"ה אות קל"ג וקאמר מר שאין בזה איסור הפסקה. כיון שאין כאן דבור. ובשהייה מועטת לא הוי הפסקה כלל. שהנראה מדבריו שעכ"פ סומכים ה"א עם אמת. אלא שממתינים עד שיסים הש"ץ ה' אלהיכם ואומרים אמת דקאי אתרויהו אבל אינו ענין למה שראיתי נוהגים בכמה מקומות שמסיימים ה' אלהיכם ושוהין שם וכשחוזר ש"צ ה' אלהיכם אמת בקו"ר. אז הם מתחילין אמת ויציב וכו' שנמצא שעושין שלא כדין הגמרא לסמוך ה' אלהיכם עם אמת ע"ש הכתוב וה' אלהים אמת. שאמת שאומרים עם ויציב הוא נוסח הברכה ושרייא אבתרה ולא אלקמיה אך ממ"ש המט"י ז"ל שם משמע דגם בכה"ג אין קפידא שכתב אם ירצה שלא לאמר אמת לא הש"צ ולא הציבור אינו מעכב. ובמה שמסיימין קודם הש"צ ושוהין אין כאן בית מיחוש לאיסור הפסקה כלל. דשהייה היא מועטת. והפסקה בלא דיבור לא מיקרי הפסקה כלל אך סיים הוא ז"ל אלא שנהגו לומר כך אמת בסמיכות דאמת מאר"ש תשמ"ח ע"כ שנראה פשוט שאין עיכוב בדבר אך הנכון הוא לסמוך ה"א עם אמת כשטחיות שיגרת לשון הש"ע ז"ל. ומה גם לכשתדקדק בריהטת לשון מרן ז"ל בסי' ס"א ס"ג משמע שפיר שצריך לומר כך לכתחלה שכתב מסיים ש"צ ה' אלקיכם אמת וחוזר ואומר בקו"ר ה"א אמת ואשפולי גלימיה נקטינן. וכן הוא מוכח שפיר שם בש"ס דאמר רב יוסף במערבא אמר ערבית דבר אל בני ואמרת אליהם אני ה"א אמת ועוד לקחון אמר חייא ב"ר אמר אני ה"א צריך לומר אמת ופירש"י כדכתיב וה"א אמת. ע"כ: ותבט עיני בשורי להרב פחד יצחק ז"ל במ"ע אל"ף דל"ת. שנשאל על זה והשיב שהמנהג הנכון הוא שלא להוסיף על הכתוב בתורה ולומר אני ה"א אמת, ואח"כ לכפול ש"צ ה"א אמת, דא"כ הוי רמ"ט תיבות וא"צ אנחנו להשלים רק רמ"ח תיבות ואם מפני שכתב הב"י ז"ל בסי' ס"א שצריך לכפול אמת ב' פעמים או הוא טעות סופר. או אחד מתלמידיו הכותב לא דק בלישניה ולפום חורפא שבשתא וכו' עיי"ש: ופליאה דעת ממני אחר המחילה מכת"ר. מאין יצא לו לומר דטעות הוא בדברי הב"י. והרי הדבר מפורש היטיב בב"י וז"ל וכן נהגו בני ספרד שלא לומר אמ"נ. ולהשלים הג' תיבות חוזר ש"צ הא"א. שבתחלה