פרחי כהונה סב
Pirchei Kehunah 62 · פרחי כהונה · free full Hebrew text
Open in the reader →כביהכ"נ ע"כ. מ"מ נראה דזה דוקא לענין קדושה שאין משנין אותה לפחות ממנה. אבל ממ"ש לה דין ביהכ"נ של כפרים. שהרי א"א לומר דאדעתא דכו"ע בנו אותה. שהרי היה רק בית סתם. ופרנסי הקהל יכולים למכור אותה. בפרט לצורך ס"ת, ע"כ תוד"ק ותמהתי על המרא"ה מנין יצא לרו"מ חילוק זה. וכי הורדת הקדושה לביהכ"נ תליא בבנין. עד שנאמר דהשתא שלא בנאוה לשם ביהכ"נ. אין עליה קדושת ביהכ"נ של כרכים. והלא העיקר תלוי בשעה שהתפללו בה והקדישוה. אם לשם כל העולם בביהכ"נ של כרכים או רק לשם בני העיר בביהכ"נ של כפרים. ותדע לך דלא איכפת לן בשעת הבנין. שהרי כתבו הטור וב"י שם ללמוד מהירוש' שהביא הרא"ש לענין בנו בית סתם והקדישוהו וכו' דה"ה בנאוה לשם ביהכ"נ שאינה קדושה אלא משעת תשמיש. זולת אם גבו מעות לבנין ביהכ"נ שחלה קדושה במעות עיי"ש. הרי לך דעיקר הקדושה חלה עליה בשעת תשמיש. וא"כ ביהכ"נ זו שבעיר "אלג'יר". אעפ"י שהיתה מעיקרא בית סתם כיון שהקדישוה לביהכ"נ. הרי הוקדשה לכל העולם. כדין ביהכ"נ של כרכים. ועיינתי בס' נוב"ת או"ח סי' י"ז וראיתי דאדרבה הוא ז"ל כתב להיפך ממ"ש כת"ר שנשאל ע"ע אחד מבני הכפר שייחד חדר אחד בביתו לביהכ"נ להתפלל שם במנין עשרה וכו'. והשיב דדינו כדין בנה בית סתם והקדישו לביהכ"נ המבואר בש"ע סי' קנ"ג ס"ח וכו'. ומעתה יש לנו לחקור אם יכול להוציאה מקדושתה ע"י מכירה. והנה בודאי אין לה דין ביהכ"נ של כרכים כ"א של כפרים. כי לא נעשית כ"א לצורך בני אותו כפר ויכולין בני אותו כפר למוכרה וכו' ע"כ הרי כתב בהדיא טעם אומרו שאין לה דין ביהכ"נ של כרכים. הוא משום שלא נעשית כ"א לצורך בני אותו כפר. ולא משום דמעיקרא היה בית סתם ואח"כ הקדישו לביהכ"נ. שאין נראה לחלק בזה וכאמור זהו מה שנלע"ד כתבתי לפני מעכ"ת וישמע חכם ויוסיף לקח להוציא הדין לאמיתו, וה' יהיה בעזרתו. החותם בברכה הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: סימן כ"ד למעלת הח' הש' וכו' כש"ת רבי מימון בן סעדון נר"ו בעי"ת תיארית יע"א: ידידי אשר צוית'ה מפי ראשי הועד ק'ונסיסטואר עי"ת תיארית יע"א. לשאול את פי בענין מעשה שהיה שם. בזמן שהיה בין ראשי הועד פירוד הלבבות לתפ"צ. ונחלקו לשתי כתות והלכה לה הכת השנית ושכרו בית דירה ותקנוה לשם ביהכ"נ והיו מתפללים בה עידן ועידני' ולעת עתה עשו שלום ביניהם כבראשונה להיות לקהל אחד "פריזידאן" אחד. וכיס אחד לכלנה ועל דעתם עלתה לבוא להתפלל כולם כאחד בביהכ"נ הראשונה ולבטל השנית. אך נמצאו ביניהם איזה אנשים אשר לבם נוקפם מחשש עון אשר חטא לבטל קדושת ביהכ"נ הזאת השנית. וטילטולא דס"ת אשר שם עדיף ועל זה נפשם לשאו"ל הגיעה כדת מה לעשות: תשובה. הלכה זו אינה צריכה לפנים. דכחא דהתירא עדיף. לבטל השנית ולקיים דגל ביהכ"נ הראשונה. מכמה טעמי תריצ"י אשר שמענו ונדעם מפי סופרים ומפי ספרים. זה יצא ראשונה. מאחר שאין קדושתו קדושת עולם. כיון שלא נבנית מעיקרא לשם ביהכ"נ. וכמ"ש מרן הש"ע סי' קנ"ד ס"ב השוכרים בית ומתפללים בו. אין בו דין ביהכ"נ. ומפורש בב"י שם דכיון שהוא בשכירות דרך עראי. אין בו קדושה וכי שלם זמן שכירות. פקע קדושה מינה ע"כ. וכתב הגאון חת"ס ז"ל באו"ח סי' ל"ב שאף אם הוא בלי קביעות זמן מיד שחוזרים בו. אין כאן שכירות. וממילא אין כאן קדושה. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עיין שם: ועוד שנית. כיון שיש להם ביהכ"נ אחרת המכילה את כל הקהל שבעיר. אין נגרע דבר בהעדר ואף שכתב הריב"ש ז"ל סי' של"א הביאו הכנה"ג הגהט"ו סי' ק"ן דהמעכב לבנות ביהכ"נ. אפילו יש בית הכנסת אחר בעיר. מונע את הרבים לעשות מצוה מיקרי ע"כ וא"כ כ"ש הכא שלא לבטל את אשר בנאוה כבר. הרי סיים עלה הכנה"ג שם דלא אמר הריב"ש ז"ל אלא כשאין שם גרמא בנזקין. שאם יהיו ב' קהלות יבואו לידי מחלוקת ופירוד לבבות. ולא חרבה ירושת"ו אלא מפני שנאת חנם. הן בעודנו קהל אחד איש את רעהו שלום ידברו ובקרבו ישים ארבו. וכ"ש כשיהיו ב' קהלות. וכ"כ משם הראם ז"ל ח"א סי' נ"ב שאם הבית מכילה אותם אסור ליפרד זה מזה. וראוי לכוף לאותם שנפרדו שילכו להתפלל בביהכ"נ גם הרב משפטי שמואל סי' מ"א כתב עיר שיש בו ביהכ"נ אחד אינן יכולים ליחלק ולעשות ביהכ"נ אחר מחדש עיי"ש. ומינה אתה למד לנדון שלפנינו. כיון שכל עצמו של ביהכ"נ הזאת השנית. לא נעשית אלא מפני המחלוקת הן בעת"ה שזכינו למדת השלום. די לנו לעמוד באחת ועלתה לו. ומה גם שאם יעמדו שניהם כאחד. קשה להם להשיג בימות החול שיעור מנין לומר דבר שבקדושה כדי לזה וכדי לזה: ועוד בה שלישייה כי יכבד עול שכירות ביהכ"נ השנית ללא צורך. וכמ"ש הגאון חת"ס שם דאדרבה מצוה רבה איכא שלא להרבות עול ומסיים דלא לדחקא צבורא עיי"ש שהביא ראיה לדבר: אלא שצ"ע בזה במה שמוציאין כל כלי הקדש מבית הכנסת. אם יש בזה חשש סתירה. וכתב מור"ם ז"ל סי' קנ"ב בהגה ס"א דאסור לסתור דבר מביהכ"נ וכו'. ונראה דאין כאן בית מיחוש עפ"י מ"ש המג"א סק"ו משם מהרמ"פ הא דאסור לנתוץ. דוקא דבר מחובר וכתב המחצ"ה דילפינן לה מדכתיב את מזבחותהם תתוצון וכו' לא תעשון כן לה"א דבעינן דומיא דמזבח