פרחי כהונה סא

כה"ג אפילו בנאוהו משלהם, אבל המ"א פירש דברי המרדכי שבשעת בנין מינו זט"ה ותלו בדעתם. ועתה בשעת מכירה נתרצו הזט"ה למכור. מצו מזבנו. והיינו הדין המבואר פה בש"ע אם תלו בדעת יחיד מהני אם בנאוהו משלהם ע"כ. נמצאת אתה אומר לענין דינא כו"ע מודו דלא מצו מזבני זט"ה המבוררים אא"כ תלו בדעתם בפירוש בשעת בנין אם בנאוהו משלהם וכ"כ עוד לקמן המ"א בהדיא כדעת רמ"א ז"ל בס"ק ל"ז וז"ל ומדלא כתב רמ"א הגם זו דשבעה טובי העיר דינם כחבר עיר לעיל בס' ז' לגבי ביה"כ של כרכים. משמע דוקא כאן מהני זט"ה. אבל לעיל בכרכים שבאים שם אנשים מעלמא ומתנדבים לביהכ"נ. ל"מ מה שקבלו אנשי העיר עליהן. ומ"ב כתב שהאידנא זט"ה יכולין למכור אפילו בכרכים. וכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן ע"כ. וזה דוקא כשבנאוהו משלהם כמ"ש שם בב"י עכ"ל המ"א. ועיין במחצ"ה שכתב דהא שכתב המ"א ומתנדבים לביה"כ הלשון לאו דוקא וצ"ל וי"ו של ומתנדבים הוא וי"ו המחלקת ופירושו או מתנדבים עיי"ש: וכ"כ הרב שו"ת יכין ובועז בח"א סי' קל"ב בביהכ"נ של כרכים. אף אם לא בנאוהו כ"א מחלקם. ולא סייעו בבנינו באי עולם. לא מצו מזבני ליה אפילו זט"ה במצ"ה. לפי שכל מכירה שנזכרו במשנה אינה אלא בשל כפרים עיי"ש. וכ"כ הרב בית יהודה חא"ח סי' י"ט שכן היא הסכמת כל הפוסקים הרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע ז"ל. ובודאי אין לנטות ימין ושמאל מפסק זה וסברת המרדכי ישן דחויה לגבייהו עיי"ש. ומעתה נתנה ראש לנדון שלפנינו דשאילנא עליה. דביהכ"נ זו שבעיר "אלג'יר" יע"א ברור הוא דיש לה דין ביהכ"נ של כרכים. ומי לנו גדול גברא רבה קמסהיד מאריה דאתרא הרב בית יהודה ז"ל. אשר נשא ונתן בהלכה זו והעלה דדין כרכים יש לה ובתי כנסיות של רבים שבה אינם נמכרים. ומה שצדד רו"מ לומר דמה שחשבה הרב בית יהודה ככרך היינו עפ"י מ"ש בשטר התקנה אשר עליה היה דן וז"ל שהרי העיר הזאת היא עיר גדולה של סופרים ורבנים והיו באים לה מכל מקום לתבוע הדינין. מתוך כך הרי הם כביהכ"נ של כרכים ע"כ. ועל זה כתב כת"ר שבזמן הזה שאינם באים לתבוע הדינין שכולם הולכים לערכאותיהם ש"ג. אפשר לדון את העיר הזאת ככפר וביהכ"נ שלה כדין ביהכ"נ של כפרים ע"כ. ועמך הסליחה. אין מקום לצד זה. דדברי הרב בית יהודה לאו דוקא קאמר. אלא העיקר הוא מה שנקרא כרך הוא אשר דרך אותה העיר לבוא לתוכה רבים מעלמא הן לדין הן לסחורה. וכיוצא. וכל מי שיבוא לעיר יבוא להתפלל בביהכ"נ שבעיר ואין מעכב על ידו זו היא הנק' כרך וביהכ"נ שבה אינה נמכרת. וכ"כ במרדכי ישן. אבל גבי כרכים מקום סחורה ורגילים לבוא שם רבים וכו'. וכן מפורש בהדיא בשו"ת יכין ובועז שם וז"ל וביהכ"נ זו שבתוניס היא דומה לביהכ"נ של כרכים דלא מצו מזבני לה. כדאמרינן בגמ' הואיל ומעלמא קאתו לה. ל"מ מזבנו ליה. וביהכ"נ זו שבתוניס אפילו תאמר שלא בנאיהו בעלי הכפו"ס כ"א משלהם ולא נתנו בדמיו באי עולם. מ"מ בלי ספק שנתקדש לכל באי עולם. שכל בר ישראל מיורדי הים או מהבאים דרך יבשה אל "תוניס" מד' רוחות העולם. יבוא אל הבית הזה ויתפלל בו ואין מעכב על ידו מיום הוסדו ועד עתה. א"כ ע"ד רבים נעשה ונתקדש לכל ישראל והנה היא כביהכ"נ של כרכים ולא מצו מזבני ליה אפילו זט"ה במא"ה עכ"ל, הרי דלא תלה הדבר משום הבאים לתבוע הדינין. רק משום כל הבא אל "תונס" סתם בין לתורה בין לסחורה יבוא אל הבית הכנסת להתפלל שם ואין מעכב על ידו. ומעתה השתא הכא בעיר "אלג'יר" יע"א רבים מעלמא קאתו לה לסחורה וכיוצא. פשוט הוא כביעתא בכותחא שיש לה דין בית הכנסת של כרכים שאינה נמכרת. ואף גם זאת אין היתר למכרה בשביל תלמוד תורה והספקת התלמידים. אעפ"י שת"ת גדול מביהכ"נ מ"מ לאו מדין קדושת עילוי אתינן עלה. לא משום דאין רשות לבני הכרך למכור דבר שאין להם בו רשות ואינו שלהם דווקא. רק של בני העולם שבהכ"נ זו הוקדשה בשביל כל באי עולם. וכמ"ש הרב בית יאוד"ה שם וז"ל אבל בבהכ"נ של כרכים אפילו מכרו אותה בהעלאה בקדש. לא מצו לזבוני. דלאו מטעם הפקעה אתינן עלה. אלא מטעם שאינה להם לבדם. אפילו יעברו וימכרו מכרן בטל. דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ועפ"י זה הקשה על דברי הט"ז שם ס"ק ו' שכתב שאפילו של כרכים. אין איסור אלא במכרו שלא יהיה עוד אח"כ בהכ"נ. אבל אם יהיה בהכ"נ מותר. אפילו משל רבים ליחיד כרבנן דד"מ דבפ' בני העיר דף כ"ז עכ"ל שהקשה דהך מתניתין ע"כ מיירי בשל כפרים דומייא דמתניתין דסמיך לה דבני העיר שמכרו רחובה וכ"ו דבהכ"נ של כרכים לא נזכרה במשנה כלל ע"כ עיי"ש ומעתה לפי זה תו לא צריכנא להאריך במ"ש כת"ר לענין קדושת עילוי כיון דלא נפקא מינה מידי לגבי דידן בענין זה. ואין לנו לצדד בהיתר מכירתה זולת אם ידוע לנו שבנאוהו משלהם. ותלו אותו בפירוש בשעת הבנין בדעת היחיד מבני העיר. או בדעת ועד הקונסיסטואר העי"א. וכיון שלא נודע זה בבירור שלא נמצא כתיב כן בספר הזכרון של הועד ישצ"ו. מי הוא זה ערב אל לבו לגשת אל הקדש. להורות היתר במכירתה ולא יחוש על נפשו חס ושלום. ואחרון הכבי"ד מ"ש כת"ר להקל בזה להיוה שהבית הכנסת הזאת לא נבנית מתחלתה ע"ד ביהכ"נ רק מעיקרא היה בית פרטי שנשתמשו בה בעלי "הבאנק" ואח"כ לקחוה הקהלה לצורך ביהכ"נ ועשאוה ביהכ"נ וכתב רו"מ שכך מצאת בהנובי"ת וכו' ואעפ"י שהש"ע כתב קנו בית סתם והקדישוה אח"כ לביהכ"נ דינו