פרחי כהונה ס

ההעדר טוב. עכ"ל. אבל אין ה"נ אם ניחא ליה לאב למעבד ליה כדחזי, מקיים דברי חכמים נקרא קדוש. וכן עשינו מעשה פה עי"ת "תמושנת" יע"א באחד שהיו לו ב' ילדים בפ"י. אחד הגיע לפרקו י"ג שנה ואחיו הקטן בן עשר שנים. וחנכם במצות תפלין וציצית כאחד. ובכל יום בבקר השכם בא הקטן עם אביו לבית הכנסת זריז ונקי גם ברוך יהיה: אך חזה הוית להרב מהר"ח סתהון ז"ל בסה"ב ארץ החיים על הש"ע שכתב משם הש"ע דבירושלים תובב"א נהגו בזה כסברת מור"ם ז"ל. וכן מנהגם בצפת"ו. ובודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראת מרן ז"ל עכ"ל. ובאמת עינא דשפיר חזי ישפוט בצדק שהגם אמנם בירושת"ו נהגו בזה דלא כמרן ז"ל מ"מ בכל המקומות דאתכא דמרן ז"ל יתבי לא חשחין לסברת מור"ם ז"ל בזה. ומי לנו גדול כהכנה"ג ז"ל שהוא תייר גדול בכל ספרי הפוסקים האחרונים ז"ל שכתב וז"ל אעפ"י שהרבנים בעלי המפה ובעל הלבושים כתבו שנהגו כסברת בעל העי' ואין לשנות. אנו אין לנו אלא כדברי הרב ב"י ז"ל שסובר דקטן ממש בן תשע בן עשר שנים. הר"ש הלוי בתשובותיו הא"ח סי' א' ושם הרבה להקשות על סברת בעל העיטור ז"ל עכ"ל ואם איתא בשום דוכתא דלא נהיגי כמרן ז"ל לא הוה שתיק מניה. ואפשר לומר דגם בירושת"ו לאו משום דלא סברי לה כמרן בזה. אלא משום האי טעמא שכתב החס"ל שכתבנו לעיל דאי לא קיי"ל בגוייה וכו' ההעדר טוב. אבל אין הכי נמי דקיי"ל בגוויה דבודק עצמו יפה יפה מאן לימא לן דלא עבדי כמרן ז"ל. ועיין להרב ויאמר יצחק בליקו"ד א"ח ה' ס"ת אות ט"ו שכתב בדין קטן אם עולה למנין ג' וכו' דיש פלוגתא בזה. ונ"מ דאם הקטן נתחנך למצות תפלין יכולים לסמוך על הסוברים דעולה אף למנין ג'. וכן נעשה הלל"מ במחז"ק עכ"ל. הרי דסל"מ דיכול הקטן להתחנך במצות תפלין ולא נסתפק אלא לענין ס"ת. ועיני לשמייא נטלית ינחני בדרך אמת אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כ"ג למעלת הרב המובהק. ונוגה לו כברק. שמן תורק מן השרידים אשר ה' קורא. רוח ממרום עליו יערה. בתשואות חן חן ידין ידין יורה כקש"ת כמוהר"ר אברהם משה הלוי פינגערהוט נרו יאיר ברוב עוז ושלום. בעי"ת "אלג'יר" יע"א. רב טוב לבית ישראל. מכתבו הבהיר הגיעני לנכון במועדו רצוף עם פסק דין אשר כוננו ידי"ק. ונשתעשעתי בתורתו התמימה. נחל נובע מקור חכמה וכו'. והנה מעכ"ת האריך הרחיב בתשובתו הרמת"ה בענין מכירת ביהכ"נ בעי"ת "אלג'יר' יע"א שיש לה דין ביהכ"נ של כרכים וכו'. ומעתה כשאני לעצמי תו לא צריכנא למיהדר תלמודא, אך חובתי היא ואעשנה בס"ד לכתוב בענין זה ריש פרקין בדבר הנוגע להלכה וממילא אתיא מביניי"א דבר הלמד מענינו מאי דחדישנא בעניותין. והוא דאיתא בפ' בני העיר דף כ"ה לא שנו דביהכ"נ נמכרת. אלא ביהכ"נ דכפרים. אבל בהכ"נ של כרכים כיון דמעלמא אתו לה. לא מצו מזבני לה דהו"ל דרבים וכו'. וכתבו התוס' והר"ן ז"ל שני טעמים בדבר אחת משום דכיון דמעלמא קא אתו לה רבים הוציאו בבנינה וחלקם מעכב. וטעם ב' משום שהם בונים אותה על דעת כל העולם. והרי הם כמקדישים אותה לכל. והרא"ש ז"ל כטעם הב' שאפילו הוי ידוע שבני הכרך בנו אותה משלהם ולא סייע אדם מחוץ לעיר בהוצאת בנינה. אפי"ה כיון דמעלמא קא אתו לה. בני העיר הקדישוה לדעת כל העולם. וכתב מרן ב"י באו"ח סי' קנ"ג שכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת וכך הם דברי רבינו והכי נקטינן: וכתב רביהט"ו אפילו בנו אותה משלהם אינה נמכרת אא"כ תלו אותה בדעת היחיד. אז יעשה בה היחיד מה שירצה ע"כ. ופי' הרב"י דר"ל אם תלו בפירוש בדעת יחיד אפילו קל שבקלים מהני. והוא הדין אם תלו בדעת עצמם שפירוש. לאפוקי גדול הדור מסתמא דלא מהני. אלא אם הוא כרב אשי שכולם מסכימים לדעתו. והיא מילתא דלא שכיחא עיי"ש בב"י. וכתב המ"א ס"ק י"ב דאף גם זאת אם תלו אותה בדעת היחיד בפירוש זה קאי כשבנאוהו משלהם. אבל אם נדבו אחרים. לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה וכו' עיי"ש. והיכא דלא תלו בפירוש בדעת היחיד. נראה דלא מהני שבעה טובי העיר שכל עניני הקהל על פיהם יהיה ליחשבנהו כתלו בדעתם בפירוש. וכמ"ש הרב"י שם. משם מרדכי ישן וז"ל מה שאנו סומכים בכפרים על זט"ה ולא בכרכים ה"מ בסתמא, אבל אם בגו כרך נמי ביררו שבעה טוביהן ועושין דבריהן על פיהן. כענין שבוררין בני כרכים ראשי הקהל בזה"ז. סמכינן עלייהו אי בנאוהו בני כרך משלהם. דהו"ל כהתנו ועל תנאי הקדישו ע"כ וכתב עליו הרב"י דמ"ש אם בנאוהו בני כרך משלהם וכו'. לטעמיה אזיל. שהוא מפרש טעמא דכרכים. דשמא אחד מסוף העולם נתן בבנינה. וכבר כתבתי שהרמב"ם והרא"ש אינם תופסים פירוש זה עיקר עכ"ל, דר"ל כיון דנקטינן כטעם השני כיון דמעלמא קא אתו לה הרי הם כמקדישים אותה לכל. לא אמרינן מסתמא דהו"ל כהתנו ועל תנאי הקדישו. אא"כ תלו אותה בדעת הזט"ה בפירוש, ומ"ש המ"א בס"ק י"ב דמשמע מדבריו דאף הרמב"ם והרא"ש מודו למ"ש המרדכי ישן דזט"ה המבוררים הו"ל כאלו התנו ופליג על הרב"י. צ"ל כמ"ש הרב מחצ"ה דחילוק שבין הרב"י והמ"א הוא זה. דהרב"י הבין בדברי המרדכי שעכשו בשעת מכירה ביררו להן זט"ה להתנהג על פיהם ולז"א יפה כתב דלהרמב"ם והרא"ש לא מהני