פרחי כהונה נז

הזר"א א"ח סי' ע' בשבועות שחל בד' וה' בשבת. ושחט השוחט אחר שאכלו רוב הקהל קודם שיאכל השוחט סעודת יו"ט. י"ד עגלים בבית המטבחים של גוים ששוחטים שם לצורך ישראל ואכל השוחט ובני ביתו בסעודת יו"ט כזית מכל א' מהעגלים ששחט. והעלה הרב הנז' דלא יפה עשה השוחט וזר מעשהו. וחלק על מ"ש הרב באר עשק סי' ט' דהתיר לשחוט ביו"ט שני של פסח אחר אכילה. לצורך חוה"מ כל שאוכל השוחט ממנו כזית. ודחה כל דבריו דאינן אלא דברי תימ'ה עיי"ש. וכ"כ בשמו הרב עיקרי הד"ט א"ח סי' כ"ב אות ג"ן עיי"ש: דמעתה תור"ה יוצאה בהינומ"א מכל מ"ש הלין רבוואתא ז"ל דבנדון שלפנינו שאם שוחטין ביום ה' שהוא יו"ט א' אינו נאכל בו ביום. רק בלילה שלאחריו ויום המחרת. שאסור לשחוט על סמך שיאכל השוחט ממנו מעט. ואין תקנה אלא לשחוט ביו"ט ב' שהוא יום ו'. אעפ"י שלא יאכלו ממנו בסעודת שחרית רק עד ליל שבת. מ"מ יש תיקון ע"י עירובי תבשילין שמותר לשחוט מיו"ט לשבת. כמבואר בסי' תקכ"ז ועיין בבאה"ט שם ס"ק י"א. אבל ביו"ט א' לא מהני עירוב. וכמ"ש הריב"ש שם משם הירוש'. דשבת קרובה התירו ע"י עירוב. שבת רחוקה לא התירו עיי"ש. וכ"פ מרן ז"ל בש"ע שם סי"ג עיי"ש. ואל ה' ויאר לנו ינחנו במעגלי צדק לאמיתה של תורה. בהלכה ברורה אמן נאם הצב"י מסעוד הכהן ס"ט: סימן חי למעלת ידיד עליון. יבורך מנוה אפריון. הח' השלם כבוד רבי פינחס טבול נר"ו שו"ב בעי"ת ג'ירויל יע"א. שלום רב לכבודו ולכל הסובבים הודו: מה ששאלת ממני ידידי ערב חג הסוכות בטיליפו"ן. על ענין לקיחת בשר מהקצב ביו"ט ראשון. באשר שנדחקתם לבשר כשר על יו"ט. להיות כי מה ששחטתם כבר בערב החג נמצא טריפה. ונסתפקת אם יכול הקצב ישראל ליתן הבשר ללוקחים במשקל ע"י נכרי. ולא ישלמו דמי הבשר עד מחרת יו"ט, והיתה תשובתי לכבודו על אתר. דמשום מניעת שמחת יו"ט. טוב הדבר אשר דברת לעשות ולתת הבשר ללוקחים במשקל על ידי נכרי: ועתה הנה באתי להציע לפניך מקור ומוצא הלכה זו בדברי הפוסקים ז"ל. הנה כתב מרן הש"ע ז"ל באו"ח סי' ש"ז ס"ה דבר שאינו מלאכה. ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות. מותר לישראל לומר לגוי לעשותו בשבת. והוא שיהיה שם וכו' או מפני מצוה וכו' ויש אוסרין ע"כ. ובסי' תקפ"ו סכ"א כתב שופר של ר"ה אין מחללין עליו יו"ט אפילו בדבר שהוא משום שבות וכו' וע"י אינו יהודי מותר. דהוי שבות דשבות. ובמקום מצוה לא גזרו ע"כ. הרי פסק מרן ז"ל כאן כדיעה קמייתא. דסי' ש"ז הנז'. ונקיטינן דבמקום מצוה הותר אמירה לנכרי באיסור שבות: ומטעם זה כתב הט"ז בה' יו"ט סי' תק"י סק"ז להתיר לעשות חמאה ביו"ט ע"י נכרי אם צריך לכך משום שמחת יו"ט עיי"ש: ונראה דכוונת הט"ז לומר דמה שאסר הריב"ש ז"ל לעשות חמאה ביו"ט. הוא משום בורר. וכיון דבורר ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן אם אינו אוכל לאלתר עיי"ש בהה"מ ז"ל פ"ג דיו"ט הל' ט"ו. והו"ל עשייתה ע"י נכרי שבות דשבות ובמקום מצות שמחת יו"ט לא גזרו: והוא הדין והוא הטעם נמי הכא למאי דאתאן עלה דמ"ש שכתב מרן בש"ע סי' ת"ק ס"ב אסור לשקול בשר ביו"ט וכו' היינו טעמא כמוזכר בש"ס פרק אין צדין דף כ"ח וברש"י שם במשנה דהוי כעובדין דחול שאינו אלא איסור דרבנן. ומשום מניעת שמחת יו"ט אמרינן לנכרי ועושה. דהוי שבות דשבות. וכ"כ בהדיא הרב בן איש חיז"ל פ' במדבר ס"ב דמה שנוהגים בעירם דהקצבים ביו"ט מביאים גוים בשכירות לשקול הבשר ללוקחים. יש למצוא להם היתר. דהוי שבות דשבות במקום מצוה שהוא שמחת יו"ט עיי"ש וצויי"מ וימ"ן הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן יט למעלת אחיטו"ב הח' הש' כה"ר שלום הכהן נר"ו בעי"ת ג'ירויל יע"א עתה באתי להשיב על אשר שאלת במכתב לאמר שביום הא' של חג. לא נמצא אצלכם הדס לח. ולקחתם לכם יבש ישן משל אשתקד. וסמכתם על מ"ש מור"ם ז"ל בהגה סי' תרמ"ט ס"ו שבשעת הדחק מותר לברך על הדס יבש. ובכן עתה מבקש ממני להודיעכם. אם יפה עשיתם: תשובה. הן אמת עינא דשפיר חזי בדברי מור"ם ז"ל הנז' לא דבר ריק הוא ח"ו. אך הסכלת"ם עש"ו לברך עליו אשר לא כדת של הלכה. כי הלא עיניכם לנכח יביטו בדברי מרן ז"ל האמורים למעלה בתחלת הסעיף. וז"ל בשעה"ד שאין נמצא כשר כל הפסולין נוטלין ואין מברכין ע"כ. והיינו כל הפסולין מחמת מום כגון חסר ויבש וכיוצא כמ"ש הבאה"ט שם וקאמר מר הש"ע נוטלין ואין מברכין. ואנן בני ספרד אבתריה דמרן ז"ל גררינן. ומה לכם אצל דברי מור"ם ז"ל דלא נקטינן כוותיה. וכ"כ הגאון שד"ח ז"ל באסיפ"ד מע' ד' מינים סי' א' בסופו בענין לולב ומיניו יבישים וז"ל וכל זה לדידהו בני אשכנז הנמשכים אחר פסק מור"ם ז"ל ודעמיה. אבל אנן בדידן דקבלנו סברת מרן הב"י. אין לנו לזוז מפסקו. ובשעה"ד נוטלין ולא מברכין עד כאן לשונו: וחובת"י היא ואעשנה בס"ד לגלות לכם מקור ההלכה הזאת בהש"ס ואת אשר נגזר עליה מפי הפוסקים ז"ל. דאיתא בפרק לולב הגזול דל"א ברייתא