פרחי כהונה נה

כשיגיע והם הדליקה דגרם כיבוי שרי עכ"ל. וכמו שכתב הרב בגדי ישע סי' תקי"ד דטעם דשרו רבנן בזה משום שאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה לחיץ בפני הדליקה ע"כ. ומה שהתירו בטלית ליתן משקין על קצתו היינו משום דחיישינן לאותו קצה כאלו אינו מגוף הטלית כיון שלא הוקצה להדלקה וכמ"ש בדעת המשב"ז: וכל זה הוא נראה להחמיר לפי דקדוק לשון הב"י וכאמור. אבל פשוט הוא לפי דעת הפוסקים שלא אסר הרא"ש אלא בעושה מעשה בגוף הנר ממש. אבל לתת עליה סכין או אפילו ליתנה בחול שרי אף לאחר שהודלק וכמ"ש הרב"ח כתבנו דבריו לעיל. וכן דעת המ"א סק"ח ועיין מחה"ש. וכ"כ הרט"ז סק"ו שהביא מ"ש רש"ל פ"ב דשרי לתחוב נר הדולק בבית הכנסת בחול כדי שלא ישרף יותר ממה שיוצא לחוץ וכו' אכן להתיר לכתחלה לא יראה בעיני נגד דברי הרא"ש. מאחר שממעט גוף השעוה שהוא דולק ע"כ. וכתב הרט"ז ולענ"ד נראה דתחיבת הנר בחול שרי גם כן להרא"ש. דע"כ לא אסר הרא"ש אלא כשממעט השמן והפתילה. אבל כאן אינו ממעט אלא על ידי שתוחבו בחול אינו יכול להדליק מחמת שהחול נופל עליו זהו ממש ענין שכתב הטור שמותר להשים סביב הנר איזה דבר כדי שיגרום הכיבוי ה"נ בתוך תחיבה בחול ע"כ: והשתא הכא לענין גרם כיבוי של האלקטרי"ק. שהוא באופן זה. דהיינו שעושין חוט ארוך קצת. וראשו האחד תלוי במפתח שסוגר ופותח בקונטו"ר ובראשו השני תלוי בו איזה דבר כבד קצת כחתיכת ברזל וכיוצא. ואמצעית החוט תלוי במפתח של ריווא"י ונמצא ראש החוט השני שתלוי בו הדבר המכביד. משולשל ועומד לצד מטה. וכשמצלצל הריווא"י וסובב המפתח לאחור נשמט ויוצא ממנו אמצעית החוט התלוי בו. ומתוך כך מכביד ויורד למטה בכח הדבר הכבד התלוי בראש החוט, ומושך עמו המפתח שבקונטו"ר וסוגר בעד האור. ועי"ז מכבה כל הנרות שבבית. ונמצא שאינו עושה שום מעשה בגוף האמפו"ל שבן שייך ההבערה והכיבוי לא מיבעיא לדעת הב"ח והט"ז ודעמייהו. דסברי מרנן דלא אסר הרא"ש אלא בעושה מעשה בגוף הנר הדולק. אבל לתת עליו סכין או דבר אחר או ליתנה בחול שרי אף לאחר שהודלק. דהשתא ודאי לענין אלקטרי"ק אין שום פקפוק שמותר להכין לו הגרים כיבוי הנזכר אף לאחר שהודלק. דזה עדיף טפי מנתינת סכין הנר או לתוחבה בחול. אלא אפילו לפי מה שדקדקו בדעת מרן הב"י. שאפילו לתוחבה בחול. אוסר בה. מ"מ הכא בגרם כיבוי זה של האלקטרי"ק. א"ש גם לדעת מר"ן ז"ל. שהרי אינו נוגע בגוף האמפו"ל הדולק. אלא חוצה דחוצה לו. ויכול להכינו אף לאחר שהודלק זה מה שנראה לפי עניות דעתי בכחא דהיתירא בענין זה: שוב אחר זמן חזו"ן הרבית"י להרה"ג כמוהרי"ו השיש נר"ו בסה"ב מים חיים סי' ל"ד דף מ"ו ע"ב שכתב להתיר כבוי מאור האלקטרי"ק בהדיא ביו"ט אף שלא ע"י שעון הריווא"י או אפילו ע"י גוי. ובנה יסודתו עפ"י מאי דאיתא בביצה דף י"א דב"ה מתירין ליתן עור לפני הדורסן וכו' וז"ל והנה פשוט דדין הנר כדין אוכל נפש ועדיף מניה ובפרט המאור הגדול הזה האלטקרי"ק. אין לך כבוד יו"ט ושמחתו יותר ממנו. ואם תאסור לו לכבותו נמנע מלהדליקו. משום דאית פסידא טובא. אם יניחנו דולק וכו'. וא"כ כמו שהתירו בנתינת העור לפני הדורסן סופו משום תחילתו. הכא נמי נתיר כבוי אטו הדלקה דטעמם שוה. משום מניעת שמחת יו"ט. ואף שיכול לכבות ע"י גוי או ע"י השעון לא נטריח אותו כמו שלא הטריחוהו ליתן העור לפני הדורסן ע"י גוי עכ"ל: וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי אחר המחי"ר מכת"ר. דמיונו כאריה אינו עולה יפה. ושתי תשובות בדבר. חדא דשאני גבי עור וכו' דלא סגי בלא"ה דאין שמחת יו"ט בלא בשר. דין הוא שיתירו סופו משום תחלתו. משא"כ במאור האלקטרי"ק. כן אמת שהאור הנכבד הזה רבו יתירא השתכחת ביה. מ"מ אף אם ימנע ולא ידליק. סגי ליה בלא"ה. כי אין נגרע דבר משמחת יו"ט. דיכול להסתפסק בכחם הרבה של שעוה וליכול וליחדי. ותו לא צריכת לדין התירו סופו משום תחלתו. ועוד שנית. והיא עיקר. דלא שוו בשיעוריהן. דשאני גבי עור וכו' דאין כאן איסור מלאכה בהדיא בנתינתו לפני הדורסן. והוא זפט שם בגמ' דפריך הש"ס אהא דת"ר אין משלחין אם החלבים וכו' מאי שנא מעור לפני הדורסן. ומשני. התם לא מוכחא מילתא. משום דחזי למיזגא עליה וכו' ופירש"י לא מוכחא מילתא שתהא שטיחתו לצורך עיבוד דמימר אמר. האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדורסן מפני צורך יו"ט התירו. שאף שטיחתו צורך יו"ט דחזי למיזגא עליה וכו' עיי"ש. הרי לך דנתינת העור לפני הדורסן לא מוכח בהדיא שיש בו איסור מלאכה אלא דממילא נעשית ובזה התירו בו סופו משום תחלתו. אשר לא כן בכיבוי האור שיש בו מלאכה להדיא דמכבה הוא מט"ל אבות מלאכות. ואף שהיא מלאכה שא"ל לגופה שאינו עושה פחם. מ"מ חיוב חטאת ליכא אבל איסורא דאורייתא איכא מיהת. ובאיסור דאורייתא לא אמרו התירו סופן משום תחלתן וכן אתה מוצא באופן ג' או ארבעה שאמרו בש"ס שם שהתירו סופן משום תחלתן אינם אלא באיסור דרבנן עיי"ש. וכ"כ הרב הנז' נר"ו לעיל שם על מ"ש הלח"מ דלא התיהו בכבוי סופו משום תחלתו דומיא דעור וכו' וכתב מדנפשיה הטעם. משום דאיסור כבוי גחלים לעשותן פחמים הוא דאורייתא. ואיסור נתינת עור לפני הדורסן הוא מדרבנן משום מוקצה עיי"ש. והוא הדין נמי בכיבוי האור אלקטרי"ק יש בו איסור מכבה מיהא אשר על