פרחי כהונה נג

כהערמה. ראו לתקן כל מאי דאפשר להראות יפוי כח המכירה לחזקה במסמרים. וגם כי אם לא היה צריך שום שטר. היה הדבר מסור ביד כל אדם. ושמא לא היו עושים הקנאה כדבעי לפום דינא. ועל ידי שיצטרך לכתוב שטר ההקנאה כדין וכהלכה. וידע גם כן איזה דברים צריכים מכירה. כי לאו כו"ע דינא גמירי ועושים הטפל עיקר ועיקר אפילו כטפל אינו בעיניהם עד כאן לשונו: ושבח אני מ"ש השד"ח ז"ל שם סי' ט' אות ו' תיקון מכירה כללית ע"י רב חבר עיר מו"ץ אחר שכותבין לו הרשאה חתומה מכל קהל בני עירו. אשר נמצא אתם וברשותם חמץ. שיש רשות בידו להשכיר מקום עמידת החמץ בחצריהם ובטירותם ולמכור החמץ אגב קרקע לנכרי אשר יישר בעיניו וכו' עיי"ש. וכן עשיתי מעשה בעי"ת "תמושנת" יע"א בשנת תש"ד ותש"ה זמן המלחמה לתפ"ץ אשר היה קשה לרוב העם להשיג טרף לביתם לחם ומזון אחר הפסח אם יבערו מה שיש בידם. ואף גם זאת מעונש הממשלה לא יוכלו לגלות מטמוניהם לכל בן נכר. והודענו בתוך קהל עם העי"א ענין זה. והסכימה דעתם לכך. וברוך אלהינו שהאיר עינינו בתורתו הקדושה וצדיקים ילכו בם. ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו יתברך אמן נאם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן טז שאלה. יצאתי לישע האור כי טוב אור "אלק'טריק" בשתים ועלתה לו. אם לענין שאין בהדלקתו ביו"ט חשש נולד כי הא דתנן במסכת ביצה ד' אין מוציאין את האש ביו"ט לא מן האבנים וכו' וקמפרש בגמ' דאסור משום נולד וזאת שנית. לענין גרם כבוי ע"י "ריווחי" אם נוכל להכין אותה ביום טוב אף אחר הדלקתו: תשובה. בס"ד על ראשון ראשון. אחר החקירה שחקרנו בעסק אלקטרי"ק. מצאנו ראינו לא דמי למאי דתנן אין מוציאין את האש וכו' דהתם אין האש מצויה באבנים וכו' לא בכח ולא בפועל רק עתה ע"י המצאה שמחככים באבנים וכיוצא מולידים כידודי אש יתמלטו. ומקבלים אותם הניצוצות בנעורת של פשתן דקה, וע"י כן מבערין האש. והוי ממש נולד גמור אשר לא היה מאז מצוי לא הוא ולא מקצתו משא"כ האלקטרי"ק אשר האש מצויה בו תמיד ממכונתו ונמשכת אחר החוטים של ברזל הנמשכים ממנה. אל מקום אשר יפנה החוט אחריו ילך האש. ורק על ידי המפתח הפותח והסוגר אשר קבוע בחוטים בכל הבתים או עם "הקונטור" הוא המונע האור מלהבעיר "לאמפול" המאיר לארץ ולדרים שפעולת המפתח הוא להיות מפריד בין שני החוטים הקבועים בו. אשר יתלכדו ומהם תצא אורה אל האמפו"ל. כי כאשר יפתח יתחברו שני החוטים וידליק לאמפו"ל. וכאשר יסגר יתפרדו ויכבה האור. אבל לעולם האש היא מצויה בחוטים אף אם יהיו נפרדים. א"כ נמצא מה שפותח המפתח ביו"ט ונדלק האמפו"ל ע"י שמתחברים החוטים. אינו אלא כמדליק פתילה מגחלת שמצוי בה האש והאור נתלה בה. ואין כאן חשש נולד. ונוכל להבין ענין זה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות יו"ט פ"ד ה"א וז"ל שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצויה אבל להמציא אש אסור וכו' ע"כ. שכוון במ"ש באש מצויה. דר"ל דלא בעינן עד שתהא האש מעלה שלהבת ואז מותר להבעיר ממנה, אלא אפילו אינה רק גחלת עוממת ובהתחבר אליה דבר שהאש שולטת בו מתבער ממנה קרינן ביה שפיר אש מצויה. ומותר להבעיר ממנה ביו"ט. והכא נמי בהאלקטרי"ק שהאש מצויה בגוף החוטים ובהתחברותם האור יוצא להאמפו"ל הוי ממש כמדליק מאש מצויה. ואין מקום להאריך בזה. כי פשוט הוא אחו"ר חזה הוית להרה"ג כמוהר"א בן שמעון ז"ל שכן כתב בשו"ת מצור דבש ה' יו"ט סי' יו"ד: ולענין גרם כיבויו ביו"ט. הנה כתב מרן הש"ע בסי' תקי"ד ס"ג וז"ל נר של שעוה שרוצה להדליקו ביו"ט וחס עליו שלא ישרף כולו. יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף בענין שיכבה כשיגיע שם עכ"ל. נראה מזה דגם ביו"ט עצמו יכול להכין גרם כיבוי ביו"ט. אלא עפ"י שני תנאים הללו. אחד שהדבר הגורם כיבוי יתן דוקא סביבו ולא בגוף הנר הדולק. תנאי השני שאפילו סביבו לא יתן אלא קודם שידליקנו ולא אחר הדלקה, ומעתה חל עלינו חובת ביאו"ר לענין אלקטרי"ק אם גם הוא חל עליו חובת התנאים הללו: ולבוא עד תכונת פסק הש"ע המקור אשר ממנו שאב דין זה והוא דכתבו התוס' ביו"ט דף כ"ב בההיא דהמסתפק מהשמן שבנר חייב משום מכבה. אינו ר"ל מפני שממהר כיבויו. דלא הוי אלא גרם כיבוי ושרי ביו"ט. ובשבת אינו חייב, אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה. מכהה אורה. דלא יכיל לאנהורי כולי האי כי איכא שמן בנר. ולכך נראה ככבוי. ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה. כיון שבשעה שחותך אותה אינו מכחיש אורה כלל. אעפ"י שהוא גורם לגרום כיבויה שרי ע"כ. והרא"ש הקשה על דין הקנדיל"א מההיא דשפופרת עפ"י הנר דאסור בשבת דף כ"ט דילמא אתי לאיסתפוקי מניה. והיינו על כרחיך מפני שממהר כיבויו. שאינו מכחיש מאור הנר כלל. שהרי הנר לעולם מלא שמן המטפטף מן השפופרת ומכח קושיא זו כתב הילכך נראה טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבויו. ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב. דע"כ לא פליגי התם אלא משום שאינו נוגע בדבר הדולק. אלא עושה דבר חוצה הגורם את הכיבוי כשמגיע שם הדליקה. אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמין את הדליקה. והממעט