פרחי כהונה מט

ועיי"ש עוד שאסף איש טהור להקת הפוסקים מ"ש בענין זה. ורובם ככולם מסכימים לדעת הפר"ח דסגי בשכירות. וכ"כ החת"ס סי' קי"ג שאם אי אפשר להוציא החמץ מביתו של ישראל. הרי משכיר לגוי חדרו על ט' או יו'ד ימים. ומוכר החמץ אגב שכירות קרקע וכו'. וכתב עוד בסי' קי"ז להשיב לשואל בענין מכירת חמץ אגב שכירות קרקע. אנו אין לנו אלא דין מבואר דקונין אגב שכי' קרקע. ומינה לא ניזוע אפילו זיז כל שהוא. ואין לפקפק ולהרהר כלל ע"כ ועיי"ש: ותביט עיני בשור"י להרב מקור חיים ז"ל שכתב בסי' ת"מ בביאורים סק"ג וז"ל מה שכתב מרן ז"ל שם בס"א שאפילו אם אינו חייב בדין באחריותו אלא שיודע שהגוי אלם. ויכפהו לשלם אם יאבד. חייב לבער ע"כ והיא דעת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל חולק עליו. ומזה למד המקו"ח במכי' חמץ שלנו. שמקבל מעות דבר מועט. והמותר יזקוף במלוה. והדבר ידוע בבירור שכשיאבד החמץ. לא ישלם אף בדיניהם. שאף הן אין מחזיקין אותו רק להערמה בעלמא. א"כ הוי כאחריות אנס עליו. ולכן צריך דוקא למכור לו החדר שהחמץ בתוכו. דאז הוי כקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי דשרי ולא מהני כמשכיר לו המקום. דלא קיי"ל כר"ת שסובר דמהני ייחד לו בית וכו' היינו באחריות. עיין תוס' דף ו' ד"ה ייחד וכו'. אבל לאותן הדרים בבית אחרים בשכי' מהני מה שמשכירין לגוי המקום. דכיון שנסתלק מכל זכות שיש לו בבית זה שוב לא קרינן ביה ביתו. דהא לאו ביתו הוא מכל וכל עכ"ל. דנמצאת אומר מעתה אם אי אזלינן בתר גמרא דילן דשכי' קנייא לגבי חמץ כמ"ש הפר"ח כנז"ל. מ"מ היינו בדלא קבל עליו אחריות וכפירש"י דמ"פ ייחד לו בית בלא אחריות אך לשיטת ר"ת שפירש ייחד לו בית היינו באחריות. ולא כיי"ל כוותיה כמ"ש המ"א שם סק"א. מאן לימא לן דשכירות קנייא בכה"ג דאיכא אחריות. ונמצא לפי"ז דלא סגי אלא במכירה דהו"ל חמצו של נכרי בביתו של נכרי דאפי' באחריות שרי. וכ"כ דרב דרך פקודיך במצות ל"ת י"א בחלק הדבור אות ב' שצריך דוקא למכור החדרים וכו' מטעם שכתב המקו"ח וכו' הוב"ד בהשד"ח סי' ט' שם: כל קבל דנא חזה הוית להרב מגן האלף שם שהשיג המקו"ח בזה. וכתב שאפילו לדעת הרמב"ם לא דמי. שהרי כיון שמכר סתמו כפירושו שאין עליו עוד שום אחריות מן החמץ. ועוד דבשלמא בפקדון רשותו גורם לו אחריות. והביא ראיה לזה מפסחים דף ל"א בישראל שהלוה לגוי על חמצו וכו' עיי"ש ועיין עוד בהשד"ח סי' ה' אות כ"ד שאסף איש טהור דעות האחרונים ז"ל שרים ונכבדים אשר יצאו מעוררין על דברי המקו"ח הנ"ז. והרוצה לרוות צמאונו בדברי קודשם יעיין שם וימצא כף נחת: ומעתה זכינו בדין מפי רבוואתא אליבא דהלכתא דסגי לן בשכירות המקום אשר בו החמץ שמוכר לנכרי ולהקנותו לו אגב קרקע בשכירות. והכי עדיף טפי ממכירה. דבמכירה אין הנכרי קונה קרקע אלא בכסף עם שטר כמ"ש בחומ"ש סי' קצ"ד. וטריחא מילתא לכתוב השטר. ואף אם אפשר לכתוב השטר. לאו כולי עלמא בקיאי בתיקון לשון שטר מכירת חמץ. וחוששין אנחנו שמא ילקה בחסר או יתר המפסיד לשון השטר והבטל המכירה כאשר יוצא מפורש בהמקו"ח סי' תמ"ח בחידושים אות ח' עיי"ש ובשאר מפרשים, ועוד רובא דרובא דרין בבית אחרים בשכירות. וצריך רשות מבעל הבית למכור. ולפעמים אינו בעיר או שמא הוא נכרי. ע"כ עדיף טפי בשכירות. וכמ"ש הגאון נוב"י שכתבנו דבריו לעיל: ונשוב עוד אל הבא"ר עד מתי יש לו זמן למכור החמץ לנכרי כנז'. והנה מרן ב"י ז"ל סי' ת"ן כתב דמ"ש האגור להשכיר ביתו לשום בו חמץ בפסח אסר הירו"ש. פשיטא דר"ל דוקא להשכירו תוך הפסח או ע"פ. דלא מסתברא לאסור להשכיר ביתו לגוי ל' יום קודם הפסח. אפילו שידע שישים בו הגוי חמץ בפסח ובפסח נמי אין נראה לאסור אלא כשמפרש ששכרו לשום בתוכו חמץ דומייא דשכירות בהמה. אבל אם שכרה לדור בה, אעפ"י שבודאי יכניס בו חמץ אין לאסור בשביל זה עכ"ל. וכ"פ מור"ם בהגה שם דמותר להשכיר לו בית לדור בו וכתב הבאה"ט סק"ז דהסכמת ר"א וא"ח ז"ל דאעג"ב שמשכירו סתמא לדור בו. ולא אתא לאפוקי אלא היכא שמשכירו בפירוש לשום בו חמץ כשמשכירו תוך הפסח או בע"פ. דהשתא למאי דאתינן עלה במכירת חמץ שמשכיר לו החדר שהחמץ בתוכו. דהו"ל כמפרש לשום בתוכו חמץ דאסור. שאין להתיר בערב פסח. אלא דיש להסתפק בדבר, אם הוא דאסור בע"פ אחר זמן איסורו דוקא. או גם קודם זמן איסורו. והבאה"ט סק"ז כתב בע"פ מוי"ו שעות ולמעלה ע"כ. דנראה דמפרש דע"פ דומייא דתוך הפסח. דאם הוא קודם זמן איסורו. אין חילוק בין קודם ערב פסח לערב פסח וכ"כ הרב בגדי ישע סי' ד' אות ו' ושכן כתב הגר"א ז"ל דאיירי בע"פ אחר שנאסר בהנאה והכי נקיטינן ע"כ הבי"מ השד"ח סי' ט' אות כ"ה. וכ"כ הפר"ח בסי' ת"ן במ"ש המ"א והט"ז בשם האגור דדוקא תוך הפסח או ע"פ. משמע דקודם הפסח אפילו תוך ל' יום מותר ע"כ. וא"כ הוא הדין לערב פסח קודם חצות. דאין חילוק בין קודם ערב פסח לקודם חצות: אך לגבי דידיה מדנפשיה כתב הוא ז"ל דאעג"ב דבש"ס דילן פ"ק דפסחים גבי ייחד לו בית אין זקוק לבער ומוכח התם דשכירות ביתו לשום בו חמץ שרי. ה"מ קודם ל' יום לפסח. אבל בתוך ל' אסור משום דמשתכר באיסורי הנאה. אי נמי התם מיירי דמייחדה לו בחנם או בשאילה ע"כ. ואיהו ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בסי' תמ"ח להשיג על הב"ח דסגי בשכירות דקיי"ל כגמרא דילן וכו' סיים שם ומיהו נ"ל דאסור להשכיר במעות