פרחי כהונה מו

ופניתי אני לברר הלכה זו בכל פרטיה ודקדוקיה בס"ד מפי ספרי דבי רבנן הפוסקים ז"ל. כתב הפר"ח ז"ל בסי' תמ"ז סוס"י ה' וז"ל במידי דשכיח כגון שמן שומשמין שדבר מצוי הוא שיש גרעיני חטים מעורבין בשומשמין. ושורין השומשמין במים קודם כתישתן. מילתא דפשיטא דאסור לאכלו בפסח. משום דאיכא משהו מחמץ. ומשהו אין לו שיעור. וכן אנו נוהגין לבשל בפסח. אלא בשמן זית. וכן ראוי להורות עכ"ל וכן נראה מדברי התה"ד סי' קי"ג שהביא הד"מ שם שכתב שמותר להדליק מאותן שמנים הנעשים ממיני קטנית וכו' דמשמע דלגבי הדלקה הוא דלא חיישי אבל באכילה יש ליזהר. ובמ"א שם סק"ב כתב משם מהרי"ל דגם בהדלקה יש ליזהר דחיישינן שמא יפלו בתבשיל כי כותשין אותם במכתשת ששורין בו שעורים. והד"מ שהקיל בהדלקה מיהת סבר שאף אם נתערב משהו בטל בס' קודם הפסח וכו' עיי"ש. דנראה פשוט מכל זה להחמיר: מיהו אמת מאר"ש תצמח. דאין הוכחה מכל זה לאסור דאינהו בדידהו ז"ל בדבר מצוי ורגיל שיש בו תערובת גרעיני חטים כמ"ש הפר"ח או שכותשין אותו במכתשת ששורין בו שעורים. כמ"ש המג"א ז"ל. דהוי כודאי נתערב בו חמץ. משא"כ במקום שנוכל לשער דבר דשכיח ומצוי שיש בו גרעיני חטים. רק דמספקא לן שמא נתערב בו איזה גרעין איכא למימר שאין לאסור בזה. מכח ס"ס שמא לא נתערב בו שום גרעין ואת"ל דנתערב בו הרי נתבטל קודם פסח בס'. ואף דהרב נשמת אדם שאלה לב' כתב בענין יי"ש הנעשה מתפוחי אדמה אף אם בדקו היטיב שאין בו שום גרעין אין להקל כלל. עיי"ש מ"מ השד"ח במע' חמימ"י סי' ו' אות י"א כתב משם הרב עמק הלכה שדחה דברי הנ"א והתיר היכא שהוא מלוקט שלא יהיה בו שום גרעין. מ"מ כל טצדקי דאית למעבד עבדינן ושוב אינו נראה כמו מבטל איסור ע"כ. הרי דליכא למיחש מספיקא: ובלא"ה אף לדברי הפר"ח דהוא דבר דשכיח. אין מקום לאסור. שהרי נתערב קודם הפסח ונתבטל. והפר"ח ז"ל שאסר אזיל לשיטתיה שפסק בסי' תמ"ז ס"ד כמ"ד חמץ שנתערב קוד"פ ונתבטל חוזר וניעור בפסח כקבלת הגאונים שהביא הרה"מ עיי"ש. וכ"כ משמו הברכ"י ז"ל בסי' תמ"ז אות י"ד שכתב כן הפר"ח בסו"ס ה' דאם הדבר ידוע אפילו דליכא אלא משהו ונתבטל בס' קוד"פ חוזר וניעור ואסור בפסח. ולא מיבעיא בידוע אפילו במידי דשכיח כגון שמן שומשמין וכו'. האמנם לפי מה שפסק מרן הש"ע ז"ל בסי' תמ"ז ס"ד אם נתערב החמץ קוד"פ ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקין וקיי"ל שדעתו כסתם להלכה. יש להתיר בפשיטות בשמן שומשמין. דהגם בהני"ח דשכיחי בו גרעיני חטים ונתחמצו הרי כבר נתערבו ונתבטלו ואינו חו"ן. וכ"כ השד"ח סי' ג' אות א' דנראה מדברי הרב מוהר"ח מודעי ז"ל דמנהג קושטא שאוכלין שמן שומששין. לפי שאין ממשו של איסור. סברי לה כדעת מרן דאין חוזר וניעור והפר"ח שאסר לאכול שמן שומשמין למאן דאית ליה חו"ן עיי"ש. וכ"כ הרב דרכי נועם או"ח סי' ו' מה שמתירין שמן שומשמין ואין חוששים לחטים הנמצאים בהם בשומשמין. היינו משום שנבללין קוד"פ ומתערבין יפה. כ"כ הרב השואל וכן דעת הרב בתשובה עיי"ש וכ"כ הרב חכמה ומוסר למהר"א ענתיבי ז"ל הלכות פסח אות ח"ן דשמן שומשמין הנוהג כדעת הסובר חוזר וניעור אסור לאכלו ע"כ: ומעתה במדינות הללו דקיי"ל לפסק הלכה כמ"ד אינו חוזר וניעור. כמ"ש הרב בית יהודה במנהגי ארג'יל בדיני חמץ ס"ע פשוט הוא שאין להחמיר בזה כלל. ומה גם למ"ש הכנה"ג בהגהב"י שהוכיח שמרן המחבר ז"ל מדלא כתב בש"ע יש מתירין ויש אוסרין שהיה מקום לומר שלדעת הרב ז"ל הלכה זו מסופקת היא. אבל כיון שהרב ז"ל שנה לנו סברת ההתר בסתם וכתב אינו חוזר וניעור. דעתו לפסוק כן לענין מעשה. וכן מצא בתשובות רבו ז"ל משם חכם אחד ורבו ז"ל חיזק דבריו ע"כ. וכ"כ הפר"ח ז"ל שהמחבר ז"ל בכאן סתם דבריו כדברי האומרים דאינו חוזר וניעור אלמא הכי ס"ל עיי"ש בסעיף ה' ד"ה ולענין הלכה וכו'. א"כ אנן בדידן אין עלינו חובה לחדש חומרא בזה. והא לך מ"ש הרב החסיד בספר חכמה ומוסר ז"ל אות צ"ג אם אבותיו לא נהגו כסברת מ"ד חוזר וניעור. טוב יותר שלא לשנות מנהג אבותיו. דעל ידי זה ניצול ממכשולות רבים, וע"ז אמר התנא אל תהי חסיד הרבה ע"כ. ודברים ניאותים הם למי שאמרם ז"ל: אך אוסיף להביט בדין שמן שומשמין דעסקינן ביה דאתי שפיר בכחא דהיתירא גם למאן דאמר חוזר וניעור. כיון דאין כאן רק טעמו ולא ממשו. מה שבלעו השומשמין מגרעיני חטים שנשרו עמהם. וכמ"ש הרב דרכי נועם שם בתשובה טנז' וז"ל אעג"ב שאנו מתירין שמן שומשמין שנעשה קוד"פ לפי שהשמן אין שם מממשו של חמץ כלל. משא"כ הטאחינ"ה וכו' עיי"ש וכתב השכנה"ג דבטעמו ולא ממשו לכו"ע אינו חוזר וניעור. אפילו בחזרו וחממוהו. וכ"כ המג"א סי' תמ"ז סק"ז בדין חטה שנמצאת בתרנגולת שאם נטלו החטה מתוכה ואח"כ חממו התרנגולת מותר. ואעג"ב דבס"ד יש אומרים דחו"נ היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור כגון שכר שנתערב בדבש. אבל הכא אינו אלא טעם בעלמא עכ"ד. ועיין השד"ח סי' ג' אות ד' שאסף איש טהור להקת הפוסקים דסברי מרנן דמ"ד חו"נ לא אמרינן כן אלא בממשו של איסור ולא בטעם בעלמא. אלא דהפר"ח דחה סברת השכנה"ג מתשובת רב נטורנאי על העושים יין מצמוקים. ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותם בפסח אעפ"י דליכא התם אלא טעם החטים עיין בטור סי' תמ"ב. וכן מתבאר מתשובת הרשב"א