פרחי כהונה מה

אעתיק לקמן, גם קרוב לשמוע כן ממ"ש הנמוק"י בפ' יש נוחלין על מאי דאיתא התם דף קכ"א תניא ר"א הגדול אומר כיון שהגיע יום ט"ו באב וכו' וקרו ליה יום תבר מגל וכו' עיי"ש וכתב שם שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויו"ט ע"כ. ועפ"י אלה הדברים פסק מור"ם בהגה ביו"ד סי' רמ"ו סעיף כ"ו וז"ל וכשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה ע"כ. הש"ך ז"ל שם ס"ק כ"ז משם מהרש"ל שם דסיום מסכתא סעודת מצוה היא. ואפילו מי שלא סיים מסכתא, מצוה רבה שישמח עם המסיים. ואפילו יחיד שסיים מחויבים אחרים לסיים עמו ע"כ ועיי"ש, הרי שו'ר לפניך דגם על סיום מסכתא אחת ועל לימוד יחיד שסיים מצוה לשמוח ולעשות סעודה והיא מכלל סעודות מצוה הנזכרים בכל מקום: אך אוסיף להביט אם סיום הזוהר גם כן בכלל זה והנה רש"ל שם נקט בלשונו סיום ספר סתם דמשמע דלאו דוקא מסכתא. גם הרב חוות יאיר בסי' ע' מונה והולך כמה פרטים בענין זה וכתב וכן סעודת חבורה שלומדים יחד כשגמרו ספר ע"כ. וצ"ל דהך ספר שכתב אינו ר"ל מסכתא. דההיא בהדיא קתני לה לעיל. אלא דמיירי גם כשסיימו איזה ספר מדרש וכיוצא. וקאמר מר דהוי סעדות מצוה. א"כ דון מינה לסיום ספר הזוהר שכל שכן הוא שעלינו לשמוח בסיום לימודו שבזכות לימודו מועיל יותר להוציאנו מעבדות לחירות בביאת משיח צדקנו בובק"א כנזכר מזה בכמה מקומות מהזוהר עיין פ' נשא דף קכ"ד בר"מ ופ' בהעלותך דף קנ"ג ע"ב וכמ"ש הגאון כה"ר יצחק דלטאש ז"ל בפסקו שהוא בתחלת הזוהר ויאירו עיניך ומה גם שהוא מלא על כל גדותיו ממשניות וברייתות ובכלל מסכתות נחשב. וזאת לפנים בישראל שבסיום ספר הזוהר עושין סעודות גדולות ורבה השמחה בהם. ובודאי פשוט שסיום לימודו וסעודה לשם זה הוא בכלל סעודת מצוה: והשתא הדרן לדאתן עלה אם יכולים הבכורים לאכול בסעודת סיום מסכתא בער"פ. הנה הכנה"ג בא"ח סי' ת"ע בהגהת הטור כתב משם מהר"ש הלוי דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה והמחמיר תע"ב עכ"ל גם המ"א הביאו וסיים ובמדינתנו נהגו להחמיר עכ"ל. וכ"כ הח"י והביא עוד מתשובת חוט השני סי' כ"ה ש"כ דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר או יתיר נדרו. וכתב משם א"ז דכשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה. אף אותם שאינם בעלי ברית עכ"ל. דמשמע מדבריהם ז"ל שדעתם להחמיר. אמנם הפר"ח שם הביא גם הוא ההיא דמהר"ש הלוי. ומעיקרא כתב דנ"ל דצריך התרה כשאר מנהגים. וחזר בו וכתב אפשר דהויא כההיא דלקמן בהגה סי' תקנ"א ס"י תקס"ח סוס"ב עיי"ש דלא בעו התרה. וסיים ולפי"ז יראה דהמיקיל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד דומיא דאינך ודו"ק עכ"ל: אכן כל זה בהני"ח אם נזדמן לו הסיום דרך לימודו שלא הקדים ולא איחר. וכמ"ש הרב אליה רבה בענין שבוע שחל בו ט' באב הביאו הבאה"ט סי' תקנ"א ס"ק ל"ג עיי"ש. אך יש לפקפק בענין אם היה יכול לסיים קודם ערב פסח. רק בכוונה עכ"ב היה בלימודו על יד על יד עד ערב פסח ואז סיים צריך עיון אם אין בו חשש הערמה. ונראה להביא ראיה ממאי דאיתא במועד קטן ד"ט ע"א ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן. דכתיב ויעש שלמה וכו' את החג וכו' שבעת ימים וז' ימים וגו' ואם איתא דמערבין איבעי ליה למינטר עד החג. ופריך ודילמא מינטר לא נטרינן. והיכא דאיתרמי עבדינן ומשני. איבעי ליה לשיורי פורתא ע"כ. הרי מוכח שפיר דהיכא דיכול לסיים מקודם ועשאהו מאוחר אין בו חשש הערמה דא"כ מאי פריך איבע"ל לשיורי פורתא. כ"כ הרב פת"ע אות מ"ב. הבי"ד הרב כף החיים הנד"מ. וכ"כ הש"כ משם תשובת מהר"י מינץ ש"כ כשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכשר יומא דראוי לתקן בו סעודה ע"כ. ומסתברא דעסקינן שאינו בטל מלימודו אדביני ביני. רק ואך הולך לאט בלימודו כגון אם רגיל ללמוד בכל יום דף אחד. מקצר ועולה ללמוד חצי דף וכיוצא כדי לקבוע סעודתו בכוון. ולמודע"י צריך דהבכורים שאוכלין בסעודת ס"מ אף מי שלא למד עמהם. כמ"ש המ"א בא"ח סי' תקנ"א ס"ק ל"ו וז"ל ובסיום מסכתא אף מי שלא למד עמהם משום קורבא או ריעות דהא אמר אביי תיתי לי וכו' דעבידנא יומא טבא לכולהו רבנן עכ"ל. וכן כתב הרב משאת בנימין אות יו'ד הביאו הכפה"ח סי' ת"ע דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול בסעודת ס"מ. ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת"א. מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו. והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים. ומסיים לפניהם המסכת"א ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה ע"כ. וכ"כ הרב בן איש חי פ' צו אות כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם ע"כ. ובכן עפ"י הדברים האלה על צד היותר טוב יפרש לפני השומעים אותו המעט שמשייר בהמסכתא, כדי שיבינו כולם. ואז הוי לגבי דידהו שייכות בלימוד. ויאכלו ענוים וישבעו בסעודה זו. וישישו בשמחה של מצוה ועליך אחינוע"ם תבוא ברכת טוב כי"ר. החותם בברכה ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן יד נדרשתי כמה פעמים לחוות דעתי בענין השמן שאנחנו מסתפקים ממנו לאכילה. אם יש בו איזה חשש איסור לפסח. לפי שרוב שמן המצוי בינינו הוא שמן שומשמין. ויש חשש לפי מ"ש רבינו הטור בסימן תנ"ג שיש אוסרין לאכול מיני קטניות לפי שמיני חשין מעורבין בהם. וכ"כ הרב"י בשם הגמי"י וכו':