פרחי כהונה מב

כה"ג שהבעלים נוטלים כל הפירות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום, וכן דעת התוס' והמרדכי וכ"ד סמ"ק וסמ"ג וסה"ת וכ"פ הגמי"י בפ"ו. ומכאן נלמוד לתנור וריחים ומרחץ שאסור לשכור גוי בדבר ידוע לשנה או לחדש כדי שיקבל עליו לעשות כל המלאכה הצריכה להם ומ"ש רבינו ירוחם בחי"ב בשם רב נטורנאי בריחים של מים שמותר ליתנם לגוי בקבלנות. הוא לדעת המתירים. אבל לדעת האוסרים. בקרקע משום דמיחזי להו לאינשי כשכיר. ה"ה בריחים, דמאי שנא. אי נמי הא דשרי היינו חוץ לתחום כל עיירות ישראל. ויותר נראה לומר דרב נטורנאי הכי קאמר דריחים של מים הם כלים ומותר להשכירם לגוי. ופירוש בקבלנות. כלומר שהגוי מקבל עליו כל מה שיעלו פירותיה בין רב למעט בדבר ידוע שנותן לישראל בכל חדש או בכל שנה. והדברים מוכיחים שכן הוא. דמייתי לה גבי שביתת כלים עכ"ל: הראת לדעת מכל האמור שרבינו ב"י הוכיח במישור שדין קבלנות שהוא מה שמשכיר לו הישראל גוי לחדש או לשנה למלאכת שדה או תנור או ריחים או מרחץ. והישראל נוטל כל הרוחים. ואין לגוי אלא דבר ידוע שקוצב לו לחדש או לשנה. מדינא שרי ואסרו חז"ל מפני מראית העין דמחזי כשכיר יום, ועפ"י שיטה זו כתב לעיל בסי' רמ"ג בב"י על מ"ש רבינו הטור משם הרא"ש ז"ל דבמקום שנתברר ונתפרסם שמשכירם התנור או המרחץ לשנה או לחדשים בדבר ידוע. והחוכר נוטל כל הריוח. כתב ע"ז הילכך מותר בקבלנות. שאין המלאכה נקראת על שם הישראל. וכתב רב"י שצ"ל בהבלעה במקום בקבלנות. שכן הוא בפסקי הרא"ש ובדברי רבינו ירוחם בחי"ב. ומיהו אפשר דאדרבה בפסקים צריך להגיה בקבלנות במקום בהבלעה. דה"ק כיון שאין המלאכה נקראת ע"ש ישראל. הילכך מותר להשכירו לגוי בדבר ידוע לחדש. כדי שיקבל עליו כל המלאכה הצריכה. והישראל יטול כל הריוח. דגוי בדידיה קא טרח. ומשו"ה מדינא שרי. וגם מפני מראית העין ליכא. כיון שאין המלאכה נקראת ע"ש ישראל. והיינו כפי מה שהוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל כמש"ל. אלא שכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל דעתו שא"א לומר כן משום דאפילו לדעת המתירין בשוכר גוי בדבר ידוע לעשות מלאכתו בקרקעות. ה"מ בשדה משום שאעפ"י שלא יעשה מלאכה בשבת ישלים ביום אחר אבל במרחץ או בתנור שאם לא עשה מלאכה בשבת הפסיד ישראל ריוח אותו היום. נמצא ישראל נהנה ממלאכת שבת ואסור. וכתב עליו מרן ב"י ז"ל שאעפ"י שאפשר לדחות טעם זה. מ"מ הדעת נוטה שלא לגרוס בקבלנות כי היכי דלא נשוייה להר"ש חולק על רוב הפוסקים שאוסרים בזה כמ"ש בסי' שאחר זה עכ"ל: ודברי הגאון מהרי"א ז"ל שגבו מני. דקאמר מר דאפי' לדעת המתירין וכו' דמשמע מריהטת לשונו. דל"מ לדעת האוסרין בקבלנות דשדה. דהוא הדין הכא מי דאסרי בתנור ומרחץ. אלא אפילו לדעת המתירין וכו'. ולכאורה לא היא. דלפי האמור בב"י שהעתקנו לעיל. דלדעת האוסרין בקבולת. היינו משום מראית העין. דמחזי להו לאינשי כשכיר יום. א"כ הכא בתנור ומרחץ דמבואר בטור דמיירי דנתפרסם הדבר דליכא למיחש למראית העין שיאמרו שהם שכירי יום. גם האוסרין מודו דמותר בקבלנות והכי הול"ל דהכא הגם דליכא למיחש למראית העין אליבא דכ"ע. מ"מ ה"מ בשדה וכו'. אבל במרחץ וכו' ולפי"ז נמי איכא למימר למ"ש מרן ב"י דהרא"ש חולק על רוב הפוסקים אי גרסינן בקבלנות. דהא הכא דליכא למיחש למראית העין. כל הפוסקים מודו דמותר בקבלנות. זולת לדברי הגאון מהרי"א מטעמא אחריתי: ונראה לומר דדעת האוסרין אפילו היכא דליכא למיחש שמא יאמרו שכירי יום כגון שנתברר להם שהוא בקבלנות. אפי"ה אסור. כיון שרואים שהגוי אינו נוטל חלק בפירות. מיחלף להו לאינשי כשכירות יום. וכן מצאתי מפורש להרב מטה יהודה סי' רמ"ג. והשתא א"ש מ"ש הגאון מהרי"א ז"ל דאפילו לדעת המתירין וכו' דה"ק לא מיבעיא דלדעת האוסרין בקבלנות אפילו בנתברר. משום דמיחזי להו כשכירות. דה"ה הכא בתנור ומרחץ אעג"ב דנתפרסם אסרי נמי. אלא אפילו לדעת המתירין וכו'. וא"ש נמי דברי מרן ב"י דאי גרסינן בקבלנות אעג"ב דהוא מפורסם דליכא למיחש למראית העין. הוי הרא"ש חולק על רוב הפוסקים דאסרי אפילו בהכי: ואי קשייא שהרי כתב מרן ב"י דאם היתה המלאכה חוץ לתחום דליכא רואים שרי. וכ"פ בש"ע סימן רמ"ד והיינו כדעת האוסרין שהוא הסכמת רוב הפוסקי' דאי לדעת המתירין אפילו בתוך התחום שרי. דהם יתלו באריסות כמבואר בב"י שם. ואם הוא דלדעת האוסרין אפילו בנתברר להם שהוא בקבלנות אסור. משום דמחזי להו לאינשי הקבלנות כשכירות. הו"ל לאסור אפילו חוץ לתחום. דכל מידי דגזרו ביה רבנן משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. די"ל כיון שאין איסור זה מדינא דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד. אלא שאסרו בו מפני מראית העין דמחזי להו לאינשי כשכירות. לכך לא אסרו בו חוץ לתחום. דליכא רואים דאתו למיטעי. ואין זה כשאר מראית העין דעלמא שאסרו בו אפילו בחדרי חדרים. דהתם תליא בראייה ממש. כמ"ש בסי' ש"א סמ"ה גבי מי שנשרו כליו וכו'. והכא תליא בסברא. שאעפ"י שיתברר להם שהוא קבלנות דמדינא שרי. לא מחלקי בין קבלנות לשכירות ועיין מ"ש סי' ש"א סקנ"ו מ"ש שם בתי' ענין זה דמראית העין: חזרנו על הראשונות דלפי מ"ש מרן ב"י בסי' רמ"ד וסי' רמ"ג דקבלנות שרי מדינא אלא שאסור מפני מראית העין אפילו אם יתברר לאינשי וכאמור. ולהכי מחלק בין תוך התחום לחוץ לתחום. ולדעת הגאון