פרחי כהונה מ

אך מפני המחלוקת ושינוי הדעות. למציצים מן החרכים ומעומקה של הלכה המה רחוקים. כך חובתנו וכך יפה לנו. לעת מצוא שיזדמן לפני האיש הסומא שההכרח יכבדו בעלותו לס"ת מפני הכבוד בשמחת אבי הבן וכיוצא יש לסמוך על המתירים בזה. כדאמרינן בעלמא כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעה"ד. וכ"כ הרב כף החיים החדש סי' קל"ה וסי' קל"ט אות ט"ו עיי"ש וכמ"ש המט"י שנהגו להקל בע"ה מפני הבושה וכו' ה"נ בסומא, לעת ההכרח מיהת. ועיין לעיקרי הד"ט בדין ס"ת סי' נ' אות ט'. ועיין לך שלמה למהר"ש הכהן נר"ו או"ח סי' ב' וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אמן: ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן יא למעלת חכם מפואר וכו' כקש"ת רבי יצחק אבוחצירא נר"ו בעוב"י אוראן יע"א עתה באתי להשיב מפני הכבוד על מה שהראני מעלתו מה שכתב רבי יצחק רא'ש הי"ו. ע"ע לאל ברוך וכו' למלך אל ח'י וקיים וכו'. שהוכיח שהקריאה הנכונה היא בשו'א הלמ'ד ולא בקמץ וכו' הנה עמדתי על ענין זה בס"ד. וחמות'י ראיתי אור בספרן של צדיקים פוסקים ומדקדקים ז"ל שלא צדק בהוכחתו זאת. ואפרש את שיחתי. והוא שהרב עטרת זקנים. בא"ח סי' נ"ט כתב משם הרב לחם מן השמים וז"ל לא'ל ברוך בקמץ תחת הלמד. ולמלך אל חי בפתח עכ"ל. ונראה שכוונתו רצויה בניקוד זה. עפ"י מ"ש בספרי הדקדוק. הראב"ע ז"ל בס' מאזנים בהנודעים. והתל"ע מאמר ב' בהברת האותיות. להרב צוהר התיבה. תיבת השו'א. וזולתם. כי כאשר יבואו אותיות ו'כ'ל'ב' לשמש בראש המלה שתחלתה ה"א הידיעה. תישמש הה'א לרוב. והוטלה תנועתה על אות השמוש שלפניה ותינקד בפתח כמו בשמים הכין כסאו. (תהלים ק"ג). כמו בהשמים. אך כשתהיה אחריהן אחת מאותיו' א'ח'ה'ע'ר שאינן מוכשרות לקבל הדגש. אזי תהיינה אותיות ו'כ'ל'ב בקמץ. כמו כארץ תוציא צמחה. (ישעיה ס"א) ולזה כתב העט"ז הנז' לאל בקמץ הלמד. שהיא באה לשרת לפני ה'א הידיעה. שהיה ראוי לכתוב להאל. שהוא ידוע ומשפטה להיות בפתח. אך להיות שאחריה אלף שאינה מקבלת הדגש ננקדה בקמץ כנז"ל. ולמלך ננקדה בפתח כדינה: גם רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות ענין נוסח התפלה כתב וז"ל. לאל ברוך נעימות יתנו. צ"ל הלמ'ד בקמץ. ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך וכו'. ואם תהיה נקודה בשו'א. אזי יהיה פי' לאל של ברוך, ואין לו הבנה. כי האל עצמו הוא הברוך. וכן למלך אל חי וקיים צריך לנקוד אות הלמ'ד ראשונה בקמץ. כלומר למלך הידוע. שהוא אל חי וקיים זמירות יאמרו עכ"ל אלא דצריך עיון בדב"ק ז"ל, דהניחא לאל בקמץ אתי שפיר עפ"י הדקדוק. כאשר נתב"ל. אבל למלך בקמץ למאי צריכה בקמץ, הרי בפתח משמעותה שפיר למלך הידוע. ועוד בה דלא יתכן שיבוא בדגש המ'ם אחרי קמץ שהיא תנועה גדולה. כמ"ש המדקדקים ואנכי חזו"ן הרביתי להרב משבצות זהב שם שכתב וז"ל למלך בפתח. לאל הלמ'ד בקמץ. וא"ר כתב שתיהן בקמץ. ובסידור להרב המדקדק הגדול מהר"ש זלמן הענא ז"ל כתב להשוות הדעות בזה. כי הספרדים אין מבדילין בקריאתו עכ"ל. דר"ל דמ"ש א"ר שתיהן בקמץ לא פליג אהא דאמרינן למ"ד למלך בפתח. דגם הוא מודה דכן הוא. ומאי דקאמר בקמץ. לפי שאין מבדילין וכו'. ופתח נמי קמץ קרי ליה. וא"כ סרה מהר לפי"ז מה שתמהנו בעניותין בדברי פה קדוש האר"י ז"ל. דאיהו נמי נתכוון על נקודות פתח. והא דקאמר מר בקמץ. משום שאין מבדילין הספרדים בקריאתם ואיהו נמי קאי כוותייהו כידוע. ועוד ממהר על זה מה שראיתי בסידור תפלה מהאר"י ז"ל הנק' קול יעקב שסידר הרב המקובל האלהי מוהר"ר יעקב וקאפיל ז"ל ונקוד לאל בקמץ. ולמלך בפתח. הרי עדות יש דקרי לפתח קמץ. כמ"ש מהר"ש זלמן ז"ל ועיין ברש"י פרשת משפטים ע"פ זובח לאלהים וכו'. האמנם הרב מש"ז הנז' לא ניחא ליה בישוב מהר"ש זלמן הנז'. וכתב עליו שאין זה מן היישוב מספיק, שאף לדידהו הפרש קצת יש בין קמץ ת"ג לפתח. ועוד למה להו לשנות. היל"ל בפירוש זה פתח וזה קמץ, עכ"ל. ולכן יצאתי לשחר ולתור בספרי דבי ר'ב אולי אמצא יישוב לזה ואחר החיפוש מצאתי את שאהבה נפשי מ"ש רבינו בחיי ז"ל פרשת וירא ע"פ ויאמר אדנ"י וכו' וז"ל השייך לענינינו ואעפ"י שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת. אין הדבר כן. אלא יש הפרש ביניהם כי הקמץ בתיבה יורה על מעלה גדולה ועל דבר שהוא עומד בפני עצמו אינו נסמך לאחר. כענין ארוץ בקמץ שהוא עומד, וארון הברית שהוא בפתח נסמך. ומטעם זה בנקוד השם אדנ"י לא תמצא הנו"ן בפתח אלא בקמץ. כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות שהוא בלתי נסמך לאחר בדבר הנברא. ומפני זה נכתב באל"ף דל"ת כשהוא קודש בקמץ. וכשהוא חול בפתח. וזהו ההפרש הגדול שיש בתורתנו הקדושה. בין קמץ לפתח. כהפרש שיש בין אור לחשך ובין קדש לחול, מלבד שאמרו עליו חכמי הדקדוק כי הקמץ הוא נאמר על ענין אמיתי ולא כן בפתח. ומזה אמר הכתוב בשמואל ב'־א'. ותעמוד עליו ואמותתהו. וי"ו של ואעמוד תמצאנו בקמץ. אבל וי"ו של ואמותתהו בפתח. כי מה שאמר ואעמוד עליו אמת היה. לא כן ואמותתהו. כי שאול הרג את עצמו עכ"ל וכן מבואר בהרד"ק שם כי משפט וי"ו של ואמותתהו להיות בקמץ כי הענין לעבר. ופירשו הקדמונים לפי שכזב שלא המיתהו לכך נפתחה וי"ו ואמותתהו ע"כ. ודברי הבחיי הנז' הביאם הרב פקודת אלעזר סי' ח' משם הרב נוהג כצאן יוסף שכתב משם הרב שרש יהודה. שער הנקודת פרק כ"א וכו' עיי"ש: