פרחי כהונה לט

הש"צ עכ"ל דנראה דגם בסומא ע"ה יכול לקרות בס"ת שהרי יכול לקרות עם הש"צ, ולפי קוצ"ד לא ירדתי דעת ק"ו בזה דמה מועיל שיקרא עם הש"צ. הרי נמצא קורא שלא מן הכתב. ונראה דדעת המ"א הוא כפי מ"ש הט"ז סי' קמ"א סק"ג דאיתא בתוספתא וירושלמי מעשה בר"מ שקרא מיושב בבהכ"נ של טבעון ונתנה לאחר ובירך עליה ופריך בירו"ש זה קורא וזה מברך. א"ר ירמיה מכאן שהשומע כקורא ע"כ. וכתב הט"ז דנראה דזה סיוע למ"ש האגודה ונ"י בשם ס' האשכול וכו' כנז'. ונמצאת אומר מאי דקאמר המ"א כל אדם יכול לקרות עם הש"צ היינו לומר שיהיה שומע לש"צ הקורא מתוך הכתב ושומע כעונה. והסומא נמי שומע מהש"צ והוי כקורא. וכן סיים הט"ז על דברי הט"ז דמצד ההוכחה נלע"ד ג"כ היתר גמור עכ"ל. וכ"כ משם הלבוש שנראה בפני גדולים שעלה סומא לתורה וכ"נ דעת המט"מ: האמנם כל זה לא יגהה מזור לפי פסק מרן הש"ע דאתכא דידיה סמכינן אנן בני מערבא. והני רבוואתא הנז"ל דסמכו על דעת מהרי"ל ז"ל בשיפולי גלימיה דמור"ם ז"ל נקיטי דפסק כמהרי"ל וחולק על פסק מרן ז"ל וכ"כ הפר"ח סי' קל"ט שם דדעת מרן שכתב סומא אינו קורא כן עיקר. וזוהי דעת היש מפרשים שהביא הר"י בפ"ק דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס. היינו לפי שהיה סגי נהור. ולא היה מחויב לקרות בתורה עיי"ש: וכ"כ המט"י סי' קל"ט. דע דמנהגנו בעיר "אלגאזאייר יע"א הוא דלעולם אין הסומא קורא. לא מבעיא לדעת הש"ע דמי שאינו יודע לקרות מתוך הכתב אסור לעלות לס"ת. וכ"ש סומא. אלא אפי' למנהגנו שמעלין לס"ת אפי' ע"ה. ואין אנו מחלקין בין יודע לשאינו יודע. ואפילו ברור לנו שאינו יודע צורת האותיות. סגי כשיודע לברך. ואפי"ה נהגו בסומא שלא להעלותו כלל ונראה טעם המנהג הוא מפני הבושה. כי כשישאר ע"ה בלא עלייה לס"ת. והוא לאו דינא גמיר. דע"ה אסור לעלות לקרות בס"ת. יבוא לחשוב בדעתו שהוא קל ובזוי בעיניהם. ולכן לא העלוהו לס"ת. וא"כ הוי זילותא טפי ומתבייש ברבים. ואיכא למיחש לן לאיסורא דלא תשא עליו חטא. דדרשו רז"ל לא תלבין פניו ברבים וגדול כבוד הבריות וכו'. ולכן נהגו להעלותו לע"ה. אפילו שאינו יודע כלל כ"א הברכה. משא"כ בסומא מה בושה יש לו הרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ. ומאת ה' היתה זאת לו. שבטל ממנו מאור עיניו רח"ל. וסבר וקיבל ולכך אין לו בושה. אעג"ב שהלבוש ז"ל והרבה מהפוסקים אחרונים ז"ל שהתירו בסומא כמ"ש הב"ח והט"ז והמ"א וכו' מ"מ אנו אין לנו אלא מה שפסק מרן ב"י ז"ל בש"ע דאין לחלק במי שהוא סומא ות"ח. או יודע למי שאינו יודע דכולם שוין ודין אחד להם דאינם עולין מן המנין לס"ת כלל. והיה מעשה בחתן סומא וגזר עליו מורי הרב ז"ל שיתפלל בביתו בעשרה ולא יבוא לבהכ"נ מפני הבושה מכיון דנחסר מכבוד חתנים אחרים. וגם מפני חשש המחלוקת ח"ו אם יבוא לבהכ"נ ולא יעלו אותו וכן עשה ע"כ. וכ"כ הגאון רבינו חיד"א ז"ל בס' לדוד אמת סי' ה' אות ט' דבמקום שנוהגין לפסוק כמרן לא יעלו סומא אפילו ת"ח. וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות ואין לפרוץ גדר כן נ"ל עכ"ל. וכ"כ בשמו הרב בית עובד ובית מנוחה עיי"ש. וכ"כ הכנה"ג סי' קמ"א הגהב"י על מ"ש ב"י ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוואתא וכו'. שהרב בנימין זאב בסי' רמ"ה האריך להוכיח שאם ראה מאורות בימיו קורא בתורה ומברך. וכ"כ הרב פנים חדשות בשם משאת בנימין. ומנהגנו כמו שכתב רבינו המחבר ז"ל עכ"ל. וכן הוא דעת הרב זרע אברהם למוהר"א יצחקי איש ירושת"ו בשו"ת אע"ה שאלה י"ג דף מ"ד ע"ב שנשאל בשם מרדכי שי"ל עוד שם אחר אימרידך וכו' וכתב וז"ל עוד לבי מהסס כי האיש הלזה אשר אנו דנים בו הוא סגי נהור ואינו יכול לקרות בתורה וכו'. רמזה מוכח דמנהג ירושת"ו כפסק מרן הש"ע: עין רואה אמבוהא דספרי מרנן ורבנן ז"ל לא זזו מפסק מרן להתיר בסומא לעלות לס"ת. הגם שמצאנו ראינו שנהגו להקל בע"ה מ"מ החמירו בסומא. וכמ"ש רבינו חיד"א ז"ל שנהגו בא"י להעלות לס"ת את האנשי' שאינן מכירים כלל צורת האותיות ומתפללין בלע"ז רק למדו ברכות ס"ת ע"כ. וזה שלא כדעת מרן ז"ל שהרי כתב בהדיא בסי' קמ"א ופסקה בסי' קל"ט ס"ב דמי שאינו יודע לקרות וכו' אם כשיקרא לו ש"צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות. ואם לאו לא יעלה ע"כ. דיש לומר כמ"ש הרב מטה יהודה הנז' דמשום הבושת הקילו בע"ה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי מ"ש הרב ארץ החיים שם שכתב משם החק"ל ז"ל שהביא דברי ה' מהר"מ סוזין ז"ל שנהגו בכל א"י להעלות סומא לס"ת ודלא כפסק מרן ז"ל, גם הרב מהר"נ עטייא בספרו רוב דגן בקונטריס אות לטובה סי' ל"א כתב כי כן הוא מנהג כל ארץ־ישראל להתיר עליית סומא לס"ת וכ"כ בספר התקנות ירושת"ו או"ח אות כ"א שנוהגים בירושת"ו שסומא עולה לס"ת ע"כ. והגיה עליו הרב ארה"ח ז"ל דשם בהשמטות דיני גטין אות ג' איתא שמדברי הרב זר"א מוכח להדיא שבזמנו היו נוהגים בירושת"ו לאסור סומא לס"ת ע"כ הגה"ה. גם העיד בגודלו דבעיה"ק צפת תוב"ב נוהגים האידנא שאין סומא עולה לס"ת. וכמ"ש בתשובה הרב ויקרא אברהם או"ח סי' ד' שראה בעיניו בצפת"ו בת"ח כהן וזקן שמיום שנסתמא לא העלוהו לס"ת ע"כ. עינינו הרואות דברי האחרונים ז"ל בענין זה דבמחלוקת שנוי הללו אוסרין והללו מתירין. ואין בידינו להכריע הלכה כמאן, אך מ"מ דברי מרן הש"ע נשנו בהדיא לאיסור. ואין לנו לזוז מפסק הש"ע ימין ושמאל