פרחי כהונה לח

מכוין לדברי ש"צ בשתיקה. ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים. הרי הפסיד הברכה. כי הפסיק באמצעיתה אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא. עכ"ל. וכ"פ מרן הש"ע בסעיף ד' ברכת יוצר וערבית אומר עם הש"צ בנחת ע"כ. והשתא הכא נמי כיון שאינם יודעים לקרות עם הש"צ רק שומעים ומכוונים בשתיקה. אם באמצע היה פונה לדברים אחרים. הרי הפסידו הברכה. וממילא אתייא שהמברך להוציאם י"ח הו"ל ברכה לבטלה. ונראה דאי דמשום הא לא אירייא. לפי דאדרבה ברכות אלו וק"ש מצותן בשמיעה. כמ"ש מרן ב"י משם הרוקח סי' רי"ח דברכת אהבה רבה דאית בה רחמי דתורה מצוה לשמוע ע"כ. ולזה כתב בב"י דמטעם זה היה חפץ הרא"ש לשמוע ברכת אהבה רבה מפי ש"צ. אם לא שהיה חושש שמא באמצע הברכה יפנה לבו לדברים אחרים. וא"כ שמעינן מינה שפיר. דמאן דאפשר ליה לקרות עם הש"צ אה"נ. אבל מאן דלא אפש"ל שאינו יודע לקרות. אוקמה אמצותה דיוצא בשמיעה. ולא חיישינן שמה יפנה לבו לדברים אחרים. ולכן כתב מור"ם בהגה שם ומיהו אם לא אמרה רק שמעה מש"צ יצא. דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד בעשרה ע"כ: ולענין תפלת י"ח נראה דצריך לומר התפלה כולה בקו"ר. ולא סגי בג' ראשונות וג' אחרונו' והאמצעיו' בלחש. אלא הכל בקו"ר כדין ש"צ החוזר התפלה בקו"ר שהיא נתקנה להוציא את מי שאינו בקי. ה"נ כנדון זה וצריכין לעמוד ולכוין למה שאומר הש"צ מראש ועד סוף ולא יפסיקו בשיחה עד לבסוף שיפסיעו ג' פסיעות. וכמ"ש בש"ע שם ס"א. ולא יענו ברוך הוא וב"ש. דהוי הפסק לגבי דידהו. וכ"כ המט"י שם והברכ"י סי' רי"ג אות ג' עיי"ש. אבל אמן יענו אחר כל ברכה וברכה. וכמ"ש מרן בש"ע שם סעיף ו' ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה. בין אותם שלא יצאו ע"כ. ואם כה יעשו נמצא מזכה את הרבים ונוטל שכר כולם: ואם יזדמן כענין זה בתפלת ערבית. נראה שלא יאמר להוציאם בשמיעה. רק דוקא בק"ש וברכותיה עד השכיבנו ותו לא. רק יאמר קדיש שלפני העמידה. ולא יאמר העמידה ולא קדיש תתקבל. דכיון דתפלת ערבית רשות ולא נתחייבו בה להוציאם ידי חובה. דמטעם זה אין ש"צ חוזר תפלת ערבית. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה"ת ה"ט וז"ל ואינו חוזר להתפלל בקו"ר ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה. לפיכך לא יברך ברכות לבטלה. שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו י"ח ע"כ. וכ"כ הטור וב"י סי' רל"ז. וכתב עוד בשם הרשב"א שאפילו לדברי הגאונים שאמרו שאם התפלל פעם אחת קבלה עליו חובה אם התפלל בקי הוא ואין ש"צ מוציאו ואם אינו בקי ולא התפלל פטור הוא עכ"ל וכן קדיש תתקבל אינו שייך אלא לתפלת י"ח ולא לק"ש וברכותיה וכמ"ש מור"ם בהגה סי' נ"ה דקדיש שלם שייך לתפלה. שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו' ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וברכותיה ע"כ. אמנם קדיש שלפני העמידה שייך לק"ש וברכותיה. וכמ"ש הט"ז שם סק"ג והמ"א משם הלבוש ומבואר בב"י דנתקן בשביל האנשים היוצאים קודם תפלת י"ח כי תפלת ערבית רשות. ויש שהולכים להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש ע"כ. הצב"י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: שאלה, סימן י' בענין סומא אם עולה לס"ת או לא. תשובה מרן הש"ע פסק באו"ח סי' קל"ט ס"ג סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב. הג"ה. ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה עכ"ל. והא דכתב בהאי לישנא אינו קורא לאו למימרא שאינו קורא הוא בעצמו. אבל אם הוא מברך וש"צ קורא אין קפידא. דלא היא דבין בזה ובין בזה לא. שהרי מפורש להדיא בב"י סי' קמ"א על מ"ש הטור מי שאינו יודע לקרות. אינו ראוי שיקראהו ש"צ דהויא ברכה לבטלה. ולא מסתבר שיברך על קריאת ש"צ. ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי ע"כ. וכתב מרן ב"י הטעם מפני שצריך שיודע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו. שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב. וכמ"ש כ"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בשבולי הלקט וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מה"ת וכ"נ מתשו' הרא"ש וכו' וכ"כ הריב"ש וכו' וכ"כ מהר"י בן חביב ז"ל ודלא כמ"ש נ"י בשם ספר האשכול דהא דתנן בפ' הקורא עומד סומא אינו קורא בתורה היינו לומר שאינו קורא ע"פ. אבל אוקומי איניש אחרינא שפותח ורואה וסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל. וכ"מ בס' אגודה דכהן סומא קורא בתורה. ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוואתא עכ"ל. הראת לדעת דמ"ש בש"ע סומא אינו קורא. כוונתו לומר שאינו עולה וקורא לא מפי עצמו ולא מפי ש"צ כאמור: אך אוסיף להביט מ"ש מור"ם בשם מהרי"ל דעכשיו קורא סומא כמו שקורין לע"ה. והנה בע"ה אין אנו מדקדקין עליו אף שפסק מרן בע"ה שצריך שיהיה יודע לקרות מתוך הכתב לא נהגו כן. מי נימא דגם בסומא נוכל לסמוך על מהרי"ל בזה. והנה הב"ח נמשך אחר פסק מהרי"ל וכתב כי עליו סמכו מה שנהגו לקרות סומא לס"ת בפני גדולי עולם ולא מיחו בידם דלא כהסכמת ב"י דאוסר. אך יצא לחלק דדוקא סומא ת"ח. אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל. דאפי' באינו סומא לא היה ראוי לקרותו לכתחלה אלא שנהגו, ודי בזה אם הוא ע"ה לחוד. אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל עיי"ש והמ"א שם סק"ד סיים על דברי הב"ח וכתב ולא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם