פרחי כהונה לז

ש"צ בעשרה. אבל יחיד אעפ"י שלא יצא אינו מוציא עיי"ש בב"י. ועפ"י זה תקנו חז"ל שהש"צ אף על פי שהתפלל בלחש ויצא י"ח חוזר ומתפלל בקו"ר, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל. יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו. וכמ"ש רבינו הטור ומרן הש"ע שם. כמסקנת הש"ס בפרק בתרא דר"ה דף ל"ג דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ דהש"צ מוציא אף את הבקי. והלכה כחכמים בשאר ימות השנה שאינו מוציא אלא את שאינו בקי עיי"ש, ונמצא לפי"ז בנדון דשאילנא עליה דפשוט הוא דיכול הש"צ להוציאם ידי"ח בקדיש וברכו וק"ש עם ברכותיה וי"ח עם קדושה וכו' מדין ערבות שהם חייבים בק"ש ובתפלה. וכ"נ פשוט ממ"ש הברכ"י שם אות ג' עיי"ש: אך אוסיף להביט בענין זה בכל הליכותיו. וראיתי שיש גמגום בדבר. והוא ממאי שכתבו התוספ' והרא"ש בפ' ג' שאכלו דף מ"ה אהאי דקאמר בש"ס לענין ברהמ"ז סופר מברך ובור יוצא. דמיירי בבור שהוא מבין לה"ק. אבל אינו יודע לברך. וכתבו עוד דרש"י חולק בדבר. והביא ראיה מדתנן במגילה הלועז ששמע אשורית יצא אעפ"י שאין מבין לה"ק. ודחו זה משום דפרסומי ניסא שאני ע"כ. ורבינו הטור ומרן הש"ע נקטו להלכה כדברי התוס' והרא"ש שכתבו בהדיא בסי' קצ"ג אם אחד יודע והב' אינו יודע מברך היודע והב' יוצא. וכגון שמבין להק'ו. אלא שאינו יודע לברך וכו' ע"כ וכן בסי' קכ"ד כתב מרן ב"י מדכתב רביהט"ו שאם יש מי שאינו יודע להתפלל. יכוין למה שהוא אומר הש"צ ויוצא בו. דמשמע דמפרש שאינו בקי. היינו שאין יודע להתפלל. ומ"מ מבין הוא מה שש"צ אומר. אינו יוצא בשמיעה. וכמו שפירשו המפרשים גבי סופר מברך ובור יוצא עיי"ש, וכ"כ בש"ע כלשון הטור ופי' הט"ז והמ"א דמיירי שמבין להק'ו. וה"נ בק"ש עיין השכנה"ג הגה"ט סי' ס"ב ועיין מ"א ומחה"ש וכו' וא"כ מעתה לפי"ז דעסקינן בשאינם מבינים להק"ו אינם יוצאים בשמיעה ונמצא הש"צ שיצא כבר ובא לעבור לפני התיבה להוציאם ברכותיו לבטלה. והנה הוא בא לתקן נמצא מקלקל ח"ו: מיהו השכנה"ג בסי' ס"ב כתב משם ס' ברכת אברהם וז"ל הביאו ה' פקודת אלעזר סי' קכ"ד דאפילו למ"ד בעינן שיבין בלהק"ו. היינו דוקא ביחיד המוציא יחיד חבירו דאינו יוצא אא"כ מבין בלהק"ו. אבל יחיד מוציא את הרבים כגון ש"צ המוציא רבים י"ח. וכן בשלשה וכן עשרה בברה"מ אפילו אינם מבינים להק"ו מוציא את הרבים י"ח ע"כ. ואם כנים הדברים הללו ומוסכם החילוק הזה מכל הפוסקים. מעתה נחה שקטה האר"ש. אך כל העומד על דברי מרן ב"י. יראה ויעיד שאין כן דעתו ז"ל שהרי מיירי שם בסי' קכ"ד בש"צ המוציא את הרבים. ואפי"ה קאמר מר שאם אינו מבין מה שש"צ אומר אינו יוצא בשמיעה עיי"ש. וכ"כ העה"ש סי' קצ"ג דבב"י מבואר דאין חילוק בין יחיד המוציא חבירו לש"צ המוציא רבים י"ח וכו' ודלא כהשכנה"ג סי' ס"ב. וכ"כ הפר"ח עיי"ש. איברא הגם דפסק מרן הש"ע כדעת התוס' והרא"ש וכתב עוד בב"י סי' קצ"ג שכן דעת הר"י והמרדכי. וכתב בד"מ שכן דעת הסמ"ג שדחה דברי רש"י. מ"מ כל האחרונים ז"ל כתבו מיהו המנהג בזה"ז כדברי רש"י. וכתב בד"מ שלא ראה מעולם מי שמוחה בדבר. וכ"כ הב"ח שם דהמנהג כרש"י דבכל מה שחייבות הנשים בין בתפלה בין במגילה בין בברה"מ סומכות אמה ששומעות מפי אחרים שמכוונים להוציא גם הנשים ואעפ"י שאין הנשים מבינים כל עיקר ע"כ. והט"ז בס"ק ב' כתב עוד ואעג"ב דלא קיי"ל כרש"י מ"מ בנשים שלנו שאינן מבינות להק"ו. ורובן אינן מברכות לעצמן מ"מ יש להם לסמוך על דעת רש"י ואפילו לכתחלה. יוצאות במה ששומעות שעל כל פנים זה עדיף טפי ממה שלא יברכו לגמרי כנלע"ד עכ"ל. וכ"כ השכנה"ג שם משם ה' ברכת אברהם סי' רפ"ח דכדאים הם המתירים לסמוך עליהם בשעת הדחק ע"כ. דמעתה לפי האמור נמצא אומר דגם באנשים הדין כן דיוצאים בשמיעה ויש להם על מי לסמוך סברת רש"י ז"ל: גם יש סברא לומר דבכה"ג דעת מרן ז"ל מסכמת דיש להם לסמוך על דעת רש"י ז"ל. ושמעינן לה ממ"ש בסי' קפ"ה ס"ב יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקו"ר כדי שיצאו בברכתו ע"כ וכתב המ"א דצ"ע למה כתב יש מי שאומר. שהרי מילתא דפשיטא היא כיון שאינם יודעים לברך שצריך להוציאם בברכתו וכו' ע"כ. וכתב עליו רבינו חיד"א ז"ל על חברכי'ם שם דמקור דין זה הוא מהכלבו סי' כ"ה כמ"ש בב"י ודעתו כרש"י דנפיק ששמיעה אף אם אינו מבין להק"ו ואמטו להכי כתבו בלשון יש מי שאומר להורות דבמחלוקת שנויה ואיכא דפליג עלה. ולקמן סי' קצ"ג סתם כדעת התוס' והרא"ש והר"י ודעמייהו ע"כ. ועיין בדרישה סי' קפ"ג אות א': ואני עני ברגליו אעבורה כמוסיף על דבריו. דדעת מרן ז"ל שכתבו כאן דלא כהלכתא אחרי שסתם לן בסי' קצ"ג דלא כרש"י. מ"מ דעתו היא לומר שאם יש איזה צד או דוחק מצורף לדעת רש"י. נוכל לסמוך עליו ויוצא בשמיעה אף שאינו מבין להק"ו. וכמ"ש הש"ך בהוראת או"ח בד"ה וכת' א"כ למה כתב המחב"ר וכו' וחד מן התירוצים הוא. שאולי יזדמן הדין ההוא במקום אחד שיהיה שם עוד איזה צד וכו': אמור מעתה לפי האמור. דרשאי הש"צ לעבור לפני התיבה ולהוציא רבים הבאים מחדש ידי חובתם לדבר שבקדושה. הגם שאינם מבינים לשון הקודש ויש להם על מה שיסמוכו רש"י ז"ל: ואכתי פש גבן לפקפק בזה. לפי מ"ש הטור בסי' נ"ט משם אביו הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ברכת יוצר אור וערבית. אנו אומרים עם הש"צ בנחת. כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"צ בשתיקה. וגם אם היה