פרחי כהונה לו

הלכה. אין זו תשובה שהרי תברה בצדה. דהש"ס פריך לקמן ללישנא דתני רבי חייא חייב בשכח ומל את של ע"ש בשבת. השתא רבי יהושע סיפא דלא קעביד מצוה פוטר רישא דמל של ע"ש בשבת דקעביד מצוה מיחייב ומשני אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לידחות. סיפא. ניתנה שבת לידחות. ופירש"י רישא דלא ניתנה שבת לידחות שאין לו תינוק שיהא זמנו היום הילכך לא היה טרוד היום במצוה. שלא היה מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו לטעות ע"כ הרי דלא פטר ר"י אלא באם היה לו תינוק א' למולו בשבת דניתנה שבת לידחות ומתוך שהוא בהול למול זה שזמנו בשבת אינו מדקדק. אבל אם לא הו"ל אלא תינוק א' שזמנו לאחר השבת ושכח ומלו בשבת מודה ר"י דחייב דומיא דרישא דלא ניתנה שבת לידחות, דלא היה בהול בשום מצוה ולא הי"ל לטעות. וכ"כ הרמב"ם שם וז"ל אבל אם לא היה א' מהן ראוי למול בשבת. ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת עכ"ל. והכא נמי הכא מי לא עסקינן שאין כאן רק תינוק א' שנולד אחר השקיעה במוצ"ש. ואם אתה בא למולו בשבת כדעת ר"ת. נמצאת אתה מתחייב חטאת לדעת הגאונים דחשבי ליה זמנו לאחר השבת: וא"ת כי אזלת לאידך גיסא נמי לדעת הגאונים תקשי לן הכי. שאם נולד בע"ש אחר עבור ג' רבעי מיל מהשקיעה שהוא שיעור ביה"ש. שאז הוי לילה גמור לדעת הגאונים ונימול בשבת. הרי לדעת ר"ת זמנו בע"ש ואתה מלו בשבת ונמצאת מתחייב חטאת כדין מי שמל של ע"ש בשבת וכנזכר לעיל בש"ס. אין זו קושיא דאין הכי נמי דכי נקטינן חד סברא לענין מילה. אתייא שכנגדה ומחייבתנו. אבל באמת אין עלינו לתפוס רק דיעה אחת כקולא וכחומרא. ואין עוד אחריות דיעה האחרת עלינו אבל לא כמ"ש מעלתו דעדיף טפי לתפיס חומרא במלאכה וקולא במילה, דמה לי מלאכה מה לי מילה שלא בזמנה לענין איסור שבת ושניה' שוו בשיעורי': ומ"ש עוד כת"ר בכלל העולה שהרוצה לעמוד על זמן כפי דין התוה"ק. ישא עיניו להביט אל השמים בהיות הרקיע מזהיר, וכאשר יראו עיניו ג' כוכבים הרא' הנראים ברקיע אחר שקיע"ח. יחשוב כדי רביעית שעה לאחור והוא זמן ביה"ש האמתי וכו' ע"כ. וכל הרואה יתמ'ה כי מעכ"ת צלל במים אדירים להעלות לפנינו מרגניתא זו סברת ר"ת ז"ל ולהבריק אורה אל עבר פנינו. בזמן המכוון לפי ראות עינינו. והנח עד עתה ערפל חתולתה ולא זכינו לאורה. דכלל העולה מן הסוגר אינו מתאים אל הפסק. כי הלא כדי רביעית שעה הנסוג אחור משיראו ג' כוכבים דחשבינן להו ביה"ש הוא מכוון בקירוב לשקיעה ראשונה. אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ. ולא מצינו סברא זו מתייחסת כ"א לדעת הגאונים. דחשבי לביה"ש מיד אחר השקיעה אבל לדעת ר"ת דברי ק"ו רחוקים כמטחוי קשת. שהרי לדעת ר"ת לא חשיב זמן ביה"ש עד עבור ג' מילין ורביע מהשקיעה, שהוא שיעור שעה חסר מינוט אחד וחצי. וזמן יציאת ג' כוכבים הנראים לעין כל. לכל המרבה הם נראים אחר עבור חצי שעה מהשקיעה. ואיך יאמר פה קדוש לחשוב רביעית שעה לאחור והוא זמן ביה"ש לדעת ר"ת דעסיק ביה מר ודברים פשוטים הם לכל עומד עליהם בחוש הניסיון: ואף אמנם שדברי ק"ו נובעים ממקור קדוש בחת"ס א"ח סי' פ' כל מעיין ישר ישפוט בצדק. דלא כתב כן רק לענין מה שנשאל עליו בתינוק שנולד במוצ"ש ונסתפקו בו שמא עדיין יום הוא. ונתן להם סי' למיקם עלה דמילתא וכמ"ש וז"ל הנה כי כן אם נודע לנו ברור שהוציא ראשו באותו שעה שהזכיר מר היה יום ודאי. לפי השעות הנהוגות לעת עתה. אמנם אם יש ספק בכל השעות שמא אין חילופן שוה וא"א לסמוך על זה. אמנם מר כי אתריה בשידוע לו שהיה יותר מרחוק מצאת הכוכבים הנהוג לעת כזאת, כשהשמים בהירים יותר מג' רבעי מיל עפ"י חשבונו של הרב חק יעקב שהוא טו"ב מינוטין לערך. אזי הלא גם דעת נוטה להקל למולו ביום שבת ע"כ. אבל לא גזר אומר לשער שיעור ביה"ש בכל יום בענין זה. שאין זה סימן מובהק לסמוך עליו. הנה כתבתי לפני כת"ר מה שהשיגה דעתי הקלושה ואזני כאפרקסת לקבל האמת ממי שאמרו ועיני לשמייא נטלית ידריכני בדרך אמת אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: שאלה, סימן ט' שאול שאל האיש נעמ'י. מרגניתא דלית לה טימי. מעלת הח' הש' כקש"ת רבי יעקב דהאן נר"ו. החונה בעי"ת אוהראן וע"א: על ענין אשר יזדמן לפעמים שאחר שיתפללו הצבור יבואו נא עוד אל בית הכנסת אנשים מעט והם עשרה ועדיין לא התפללו. ומבקשים פני הש"צ אשר כבר יצא ידי חובתו לעבור עוד לפני התיבה להוציאם יד"ח בקדיש וברכו וקדושה. להיות שאין בהם גם אחד יודע ספר אף קריאת קדיש פשוט. והשעה צריכה לכך משום דהאי יומא קא גרים שיש חינוך בר מצוה וכיוצא האם יוכל להוציאם עוד בקדיש וברכות יוצר וקריאת שמע וקדושה וי"ח או לא: תשובה. איתא בפ' ראוהו בי"ד דף כ"ט, תני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא. חוץ מברכת הלחם וברכת היין. שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא עכ"ל. ופירש"י אעפ"י שיצא מוציא, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה למצות. חוץ מברכת הלחם והיין ושאר ברכת פירות שאינן חובה שאלא שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. ובזו אין כאן ערבות, שאינו חובה על האדם. לא ליתהני ולא ליברך עכ"ל. וכ"פ הרמב"ם בפי"א מה' ברכות ה' יו"ד וכתב רבינו ירוחם הביאו מרן ב"י באו"ח סי' קכ"ד דכן הדין בק"ש ותפלה אעפ"י שיצא מוציא. ודוקא