פרחי כהונה לה

מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית ע"כ. ופסקה מרן הש"ע באו"ח סי' רס"ג סעיף י"ז ומור"ם ז"ל למד מדברי הרשב"א ג"כ דכל שכן דמותר לו לעשות מלאכה במוצ"ש ומותר ליהנות ממנה דהא לא שנא עיין בד"מ. ופסקה בהגה וז"ל וכ"ש במוצ"ש מי שמאחר להתפלל במוצ"ש או ממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכה. להדליק לו נרות ולבשל לו ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו עכ"ל. והרב הלבוש חולק על רמ"א בדין זה וכתב וז"ל ולי נראה דאין דומה עיולי שבתא לאפוקי שבתא דבעיולי שבתא. הדבר תלוי בנדרו וקיבולו עליו קדושת שבת. ונוכל לומר שזה קיבל עליו וזה לא קיבל עליו. אבל באפוקי שבתא שכבר נאסר עליו ביום השבת והוא ממשיך בקדושתו בלילה. כל האיסורים נמשכים עליו ע"כ, וכל האחרונים השיגו על הלבוש. והעמידו דברי הרמ"א עיין להב"ח והדרישה והטו"ז והמ"א ועד אחרן הכבי"ד רבינו חיד"א בברכ"י שם כתב שהעיקר כדברי רמ"א דמה לי עיולי יומא מה לי אפוקי יומא. ודחה מה שהוכיח הרב מים רבים מהירושלמי כדעת הלבוש עיי"ש: הרי שו'ר לפניך שאין סברא לומר דעדיף לתפוס חומרא באפיקי שבתא טפי מעיולי שבתא. אלא שניהם שקולים. וא"כ אנן בדידן נמי כי היכי דחיישינן לקולא דנפקא לן באפוקי שבתא אי נקטינן סב' הגאוני' הכא נמי חיישינן לקולא דנפקא לן בעיולי שבתא אי נקטינן כסב' ר"ת. ומעת דשני הצדדין שקולים. יש עלינו לתפוס בידינו הדרך היותר קרובה לדעת ושוה לכל נפש. עין רואה כוכבים במסילותם ורמש ליליא כס' הגאונים אשר לא כן סברת ר"ת שהיא מילתא דתמיהא בה אינשי בראותם השמים מלא כוכבי' קטני' ועדיין מותר במלאכה וכבר האיר ה' עינינו בדברי הרב דברי יוסף שכתב שר"ת כתב דין זה לפי מדינתו צרפת בחלק הצפוני. שאין הכוכבים נראין עד עבור שעה או שתים מהשקיעה וכן עוד היום במדינות אשכנז הצפוניים כאשר ספרו לנו מגידי אמת שעד עבור שתים ג' שעות מהשקיעה ועוד זוהר הרקיע מזהיר. ולכן עמדו בס' ר"ת רבני אשכנז הגאון חת"ס וזולתו. לא כן בני "ארץ-ישראל" ובני האיקלימים הללו שעד עבור רביע שעה או יותר מעט. והכוכבים נראין ברקיע. קרוב לשמוע דעת הגאונים בכל דבר מצוה הנוהגים בלילה: ואגב אורחין שמתי עיני על מ"ש כת"ר בדברי החת"ס שהעתקת וכתבת שנזרקה ט"ס במ"ש והנה במדינות אלו עושים מלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ וכו' שצ"ל קרוב למיל או ג' רבעי מיל והוכחת טעות זה ממ"ש בסוף דבריו ונמצא דעביד תרתי קולי דסתרי אהדדי מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל וכו'. תמיהני על דעת ק"ו איך לא שת לבו להבין עומק דברי ר"ת והנמשכים אחריו באיזה שיעור בזמן השעות הם משערים. שהרי לדעת ר"ת חושבי' מהשקיעה עד צה"כ ד' מילין. מוציאים מהם ג' מילין ורביע הראשונים הם יום גמור. וג' רבעי מיל האחרונים הם ביה"ש. ונמצא במ"ש יכולים לעשות מלאכה בג' מילין ורביע הראשונים אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ רק משום תוספת שבת הם מוסיפים קודם ביה"ש רביע מיל כמ"ש בש"ע שם. נמצא ג' מילין מהשקיעה חול גמור לכל דבר ומיל האחרון הרביעי. הוא קודש. רביע ממנו הרב'. הוא תוספת מחול על הקודש. וג' רבעים ביה"ש. וידוע הוא דשיעור ד' מילין הוא שיעור שעה וחומש שעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, נמצא לפי סברת ר"ת מותרים במלאכה בע"ש שעה חסר ששה מינוטין. שהוא מהלך ג' מילין. ומעתה א"ש מ"ש החת"ס שעושים מלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ. כשיטת ר"ת ומ"ש בסוף דבריו מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל. כוונתו לומר סמוך לג' רביעית מיל האחרונים מד' מילין. ורצה לומר שעושין מלאכה ג' מילין ורביע מהשקיעה ובסמוך לה ג' רביעית מיל האחרונים שהם ביה"ש פורשין ממלאכה ואין כאן טעות: ומ"ש עוד כת"ר אעג"ב דלענין מילה נפיק מניה קולא גם לר"ת דהנולד אז מלין אותו בשבת. מ"מ לענין מלאכה מיהת נפיק חומרא. דוודאי עדיף טפי לתפוס חומרא במלאכה וקולא במילה וכו' ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעת ק"ו מאי דעתיך דטפי עדיף להקל במילה וכו' דאי משום דעכ"פ הרי קא מקיים מצות מילה. לא מן השם הוא זה. דזה נגד ש"ס ערוך בפ' רא' דמילה דף קל"ז משנה מי שהיו לו ב' תינוקות אחד למול אחר השבת. ואחד למול בשבת. ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב. ע"כ ופירש"י דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא. ועבד ליה חבורה שלא לצורך. ובהא אפילו רבי יהושע מודה ע"כ. הרי גם בדידן הדין כן שאם נולד אחר השקיעה הרא' דלדעת הגאונים נימול לאחר השבת. ואם אתה בא למולו בשבת כדעת ר"ת דכל אותו זמן מיקרי יום גמור. הרי אתה חייב לדעת הגאוני' כדין הש"ס בשכח ומל אחר השבת בשבת: ואם תשיביני דהא התם בש"ס איכא תרי לישני. רב הונא מתני חייב ורב יהודה מתני פטור. ופרש"י רב הונא מתני במתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן ע"כ. ורב יהודה מתני פטור. כדאמר לקמן דתניא אר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת, ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת. שר"א מחייב ור"י פוטר ע"כ דהניחא ללישנא דרב הונא דמתני חייב וכדאמרינן. אלא ללישנא דרב יהודה דמתני פטור שרבי יהושע פוטר במי שמל של אחר השבת בשבת. וכן פסק הרמב"ם כר"י בה' שגגות פ"ב הלכה ח'. מעתה איכא למימר דטפי עדיף להקל במילה וכו' דאעג"ב דלדעת הגאונים זמנו אחר השבת. מ"מ אם מלו בשבת כדעת ר"ת. פטור אף לדעת הגאונים. שהרי רבי יהושע פוטר בזה. וכן