פרחי כהונה לד

השקיעה. אלא ודאי שזה מורה עליהם דסברי לה כשיטת הגאונים: ופוק חזי מ"ש הרב ויאמר יצחק ז"ל בסוף ח"ב וז"ל אף שקבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל ולדידיה דפסק כר"ת אפי"ה לפי מנהג העולם שנהגו לקבל שבת בעוד השמש על הארץ ודאי דחוששין לס' הגאונים. דס"ל דמתחילת השקיעה הא' הוי ביה"ש. ולכן אם נולד בע"ש אחר תחילת שקיעה א' דהיינו שאין נראה השמש על הארץ כלל. נימול ליום א' כדין נולד ביה"ש ע"כ. ומבואר יותר בדברי הרב בק"ש ז"ל, וז"ל איך שיהיה דמידי פלוגתא לא נפקא מאימת מתחיל זמן ביה"ש. ר"ת ודעמיה. והגאונים ודעמייהו פלגן בהדייהו. והמנהג הוא כדעת הגאונים תדע שהרי במוצש"ק ובמוצאי יוה"כ אחר שקיעת החמה מעט. אנו מתפללין ערבית ומדליקין את הנר. והרוצה לעשות מלאכה יעשה ככל אשר יחפוץ ולא יש נזהרים בזה. וכן כ"ד שמצותו בלילה כמו קריאת מגילה וכיוצא. אין העולם נזהרים מלעשות עד שיעברו שעה וחומש משקיעת החמה כדעת ר"ת. אשר מכל זה ומכמה פרטים אחרים. אין צורך להעריך אותם, מוכח דהמנהג הוא כדעת הגאונים. ופשוט הוא ע"כ הרי שו'ר לפניך מ"ש הרבנים הנ"ז חלקם בחיים שהעידו בגודלם שמנהג בני המערב כס' הגאונים ז"ל. ומי לנו גדול ובקי במנהג בני מערבא כזקנים הללו ז"ל: ומאי דאייתי לן כבוד מעלתו יקר סהדותא של הרב מהר"ם נהון ז"ל שהמנהג כס' ר"ת ז"ל. לפענ"ד לא שמה מתייא. דכל עצמו של הרב מהר"ם נהון ז"ל לא נחית אלא לברר כמה הוא שיעור ביה"ש. והעלה דקיי"ל כדעת מר"ן ומור"ם ז"ל דשיעור ביה"ש הוי כמו רביע שעה. ולאפוקי ממ"ש הב"ח שהוא שליש שעה. אבל לא שמענו מדברי ק"ו דנחית לברר דעת ר"ת ולומר דקיים לן כוותיה, ואדרבה מוכח שפיר דס"ל כדעת הגאונים. דהא אתנח ביה סימנא דקאמר מר ולדידן שנוהגים שקול הקורא שלהם "אלמג'רב". נימול ביום ו'. לפי שנתברר לו שמקריאת "אלמג'רב" עד צאת הכוכבים. י"ג מינוטין למיעוט. וב' מינוט קודם. הוא ט"ו. נמצא שנולד קודם ביה"ש והוא יום ע"כ. וכבר ידעת שקריאת "אלמג'רב" אימת הוי בתחילת השקיעה הראשונה. שאין השמש נראית זריחתה על הארץ. וכיון שמאותה שעה חשיב תחילת ביה"ש. נמצא דאתי שפיר כדעת הגאונים ז"ל. ופשוט הוא לכל רואה שמש. ואתה הראת לדעת שבני המערב כולם כאחד נוהגין כדעת הגאונים בבירור: ומ"ש עוד כת"ר בד"ה אחרי הודיע אלהים וכו' שמצד אחד נכון לתפוש יותר סברת ר"ת. משום דנפיק מניה חומרא באפוקי יומא. דהכי עדיף טפי מלתפוס ס' הגאונים דנפיק מניה קולא באפוקי יומא. וסמך לו על מ"ש המ"א בסי' שמ"ב שעלה ונסתפ"ק אי לא גזרו על השבות ביה"ש במוצ"ש נמי וכו' והרוה את צמאונו במ"ש האבר"ך בס' מצות כהונה דבמוצ"ש גזרו על השבות ביה"ש וכו' וכת"ר סיפק כל צורכו בדיעה א' כאלו אין גם אחד חולק בדבר זה. ובצפייתנו צפינו שרבים וגם שלימים על מבוכ"ה זו ישבו ומפשט פשטו לה להיפך דגם על ביה"ש במוצ"ש לא גזרו על השבות ועיין להרב קרב"ן בנתיב חיים פשיט לה מדתנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה. דהכפל אתא להורות על ביה"ש של מוצ"ש. ועיין להרב מלא הרועים שיטה על הש"ס שכ' כן נמי, וכוונתם לומר עפ"י מה שפירש"י במשנה דבספק חשיכה כגון ביה"ש אין מעשרין את הוודאי. ואעג"ב דשבות בעלמא הוא קסבר האי תנא דגזרו על השבות בביה"ש ע"כ. ולסתם משנה זו גזרו על השבות בביה"ש בין בע"ש בין במוצ"ש. ומסתם משנה זו אנו למידין לדברי רבי דקיי"ל כוותיה דלא גזרו על השבות בביה"ש עיין בב"י סי' שמ"ב דבין בע"ש ובין במוצ"ש לא גזרו על השבות בביה"ש. הרי לך דלא שאני לן בין עיולי שבתא לאפוקי שבתא. ועיין עוד בתוס' עירובין דף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי וכו' שם בהגה כתבו ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ גזירה אטו יו"ט שלאחר השבת ע"כ. דר"ל דאי אמרינן לפירש"י דלרבי לעולם צריך להוליך העירוב עד מקום השביתה גם בערב שבת. ולא סגי ליה במה שמוציאו מביתו ומניחו מבעו"י ברה"ר בקרוב. למקום השביתה בכדי מהלך שיעור ביה"ש. שאז אי בעי ממטי ליה בפחות פחות מד' אמות. תיקשי ליה מרבי דאמר דלא גזרו על השבות בביה"ש. ולדידיה יכול להוליכו בכה"ג בפחות פחות מד"א בביה"ש עד מקום השביתה ודו"ק. הרי מוכח מהכא דלא שאני לן בין ע"ש למוצ"ש. וכן פירש הרב מלא הרועים. ובמחצית השקל על המ"א הביא פי' משם הת"ש. ועיין פרי מגדים באשל אברהם שפי' כן. ועיין לרבינו חידא ז"ל בשתים ועלתה לו בברכ"י ומחב"ר שמייחס להרשב"א סברא זו משם אחד קדוש ומשם הרב שעה"מ וכו' ושאר פוסקים אחרים. והסכים לדבריהם ז"ל דשתי ביה"ש דעיולי יומא ודאפוקי יומא שקולים הם ע"כ. והשד"ח בס' הכללים מע' בי'ת סי' ט"ל הביא מ"ש הגאון רבינו חיד"א וכמה פוס' אחרים דסבירא להו דאין לחלק בין עיולי יומא לאפוקי יומא והגם שהביא עוד סברות אחרות דסברי לחלק. מ"מ רבו האומרים שאין לחלק. ואפילו תימא שהמחלוקת שקול. מ"מ אין בידינו להכריע ולתפוס קולא בע"ש וחומרא במוצ"ש. ועיין ט"ז ה' חנוכה סי' תרפ"א שכתב אגב אורחיה דבכמה דברים הוי טפי איסור שבת בעיולי יומא מאפוקי יומא עיי"ש: וקרוב לשמוע דבר זה מפלוגתא דהרמ"א ותלמידו מהר"ם יפה בעל הלבוש. והוא דהר"ן ז"ל בפרק שואל הביא משם הרשב"א ז"ל דממאי דאמרינן בש"ס שם דף קנ"א ע"א מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי ע"כ. מהא שמעינן שישראל שקבל עליו שבת קודם שחשיכה