פרחי כהונה לג

רס"א שאעפ"י ששקעה חמה עדיין יום גמור הוא: שיעור ג' מילין ורביע. עם כל זה כתב בסי' רל"ג שכל השעות הנזכרות בדברי רז"ל. בין לפלג המנחה בין לדינים אחרים צריך שנשער אותם מן הזריחה עד השקיעה. לא מעה"ש עד צה"כ עיי"ש. ובפרק תשיעי תירץ קושייא זו וז"ל שאעפ"י שהזמן שמעלות השחר עד הנץ החמה ומן השקיעה עד צה"כ נקרא יום. היינו לענין שאם עשה אז בדיעבד דברים שמצותן ביום שיוצא ידי חובתו. אבל מ"מ אסור לעשותן לכתחילה שלא בעת הצורך. אלא ביומה של חמה. דהיינו מהנץ החמה עד שקיעתה, וכמו ששנינו בפ' ב' דמעילה אין מלין ואין מזין ואין טובלין עד שתנץ החמה. והוא הדין שאסור לעשותן אחר השקיעה. כי שני הזמנים שוים הם. וכיון שזמן עשיית המצות שצריכים יום אינו לכ- תחילה אלא ביומה של חמה. לכן חלקו רבותינו ז"ל י"ב שעות היום מהנץ החמה עד שקיעתה. וי"ב שעות הלילה מן השקיעה עד הזריחה. כיון שכל הזמן ההוא ללילה יחשב לענין שאסור לעשות בו לכתחילה דברים שמצותן ביום. עיי"ש הרי שביאר בדעת הלבו'ש ז"ל דסבר לה מר שיום של תורה חשבינן מעה"ש עד צה"כ אלא שדברים שמצותן ביום לכתחילה אין לעשותן אלא ביומה של חמה. ובבחינה זו חלקו רז"ל שעות היום מהנץ החמה עד שקיעתה. וכמדובר. זהו מה שאספתי באומרי"ם והעליתי על ספר חוק"ה. ואתה הקורא נעים שים עיניך ושכלך במקורן של דברים ויאורו עיניך במאורה של תורה. ואל שד'י ינחני במעגלי צדק. הטיב הטיב הדק. למען שמו ולמען תורתו אמן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט אכי"ר סימן ח אחר זמן רב ראיתי אור פסק דין בענין בין השמשות אשר כוננו ידי הרה"ג כמוהר"ר ישמ"ח עובדיה נר"ו. רציף בספר אבני שיש להרה"ג כמוהר"ר שאול ישועה אביטביל ז"ל מרבני "צפרו" יע"א. ונתתי את לבי להבין אמרי בינה על מה אדניו הוטבעו. ואל מי מקדושים נטתה דעתו. ואראה והנה מצדד איצדודי בדעת ר"ת. וקיבץ כעמיר גורנה דעות הפוסקי' אשר הלכו בשיטת ר"ת. והעלה להלכה שהעיקר הוא כדעת ר"ת ז"ל וכפסק מרן הש"ע ז"ל לענין מילה בזמנה אכן לענין אפרושי ממלאכה בע"ש ראוי להחמיר ולנהוג כסברת הגאונים. ובאפוקי שבתא כדעת ר"ת. כיון ששבת מסורה לכל ואין הכל בקיאין בזה. ובקל יבואו להכשל באיסור סקילה. ע"כ תוד"ק: והגם שידיעתי מכרעת כי מך ערכי עלי. ואיני כדאי להרהיב עוז בנפשי. לדבר לפני מי שגדול ממני בחכמה מ"מ להיות שמגמת פני להשיג האמת מתוה"ק לכן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש ובאתי למשמש ולפשפש ולהשתעשע בדבק"ו לפי קט שכלי. ועליה דמר מצוה רמייא להשביני דבר ולהעמידני על הדין ועל האמת. בעזרת השומר אמת לעולם: והוא דלענין מה שמסיק כת'ר להלכה כדעת הגאונים דברים מחוורים כשמלה. כולם ברורים וטהורים אמרי נועם. אך מה שכתבת לענין דינא יש תשובה. וזה יצא ראשונה. מ"ש כת"ר בד"ה הראת לדעת אמבוהא דרבנן וכו' בא"ד כתב ואנן בני מערבא אית לן יקר סהדותא של הרב מהר"ם נהון שהמנהג כסברת ר"ת. וכן הוא האמת לפי מה שראו עינינו ואבותינו ספרו לנו. וזה שאם אנו נוהגין כס' ר"ת ז"ל (נראה דט"ס הוא וצ"ל כס' הגאונים) הי"ל לפרוש ממלאכה ולקבל שבת בעוד השמש על הארץ כאשר נוהגים באמת בעלי סברא זו וכו'. והא קא חזינן שכל העם מקצה האנשים והנשים עוסקים בתבשילין ובצרכי הבית עד סמוך מעט לקריאת הקורא "אלמג'רב" שכבר שקעה החמה. גם אין מקבלין שבת ומתפללין ערבית כ"א אחר קריאת הקורא כמעשהו בחול. ובמוצש"ק נהגו לאחר תפלת ערבית רחוק יותר מקריאת הקורא. ומאריכין בזמירות עד שתחשך וכו' אין זה אלא שנהגו כס' ר"ת ע"כ: ונוראות נפלאתי שמעכ"ת פסקה להאי מילתא בסכינא חריפתא. ממראה עיניו במנהגא דבני מערבא דאין זה אלא שנהגו כר"ת. והנה אדרבה משם ראיה שנהגו כס' הגאונים. והוא ממה שהעיד בגודלו שכל העם מקצה עוסקים בתבשילין עד סמוך מעט לקריאת "אלמגר'ב". והנה כבר ידוע שזמן קריאת "אלמג'רב" הוא ממש סמוך לשקיעת החמה. בשיעור מועט. אין למעלה משיעור עשרה מינוטים אחר השקיעה. ונמצא שפורשין ממלאכה סמוך מעט לקריאת "אלמג'רב" הוא בשעת שקיעת החמה. שאפילו לא נשאר לתשלום השקיעה רק זמן מועט לתוספת מחול על הקודש די וכמ"ש הרב גט-מקושר דשיעור תוספת הוא רביע מיל שהוא קרוב לה' מינוטים. ועינינו הרואת בכל מדינות המערב שפורשין ממלאכה בעוד השמש נוטה ללון. ומן הפרט מנהג "פאס" יע"א שמעבירים קול שופר בעיר ואותה שעה המטמין מטמין והמדליק מדליק ופורשין ממלאכה לגמרי. ועדיין החמה לא שקעה. ומעתה לפי זה אדרבה משם ראיה שנהגו כס' הגאונים. שאלו לפי סברת ר"ת עדיין יש שהות ביום לעשות מלאכה עד שיעור ג' מילין ורביע אחר השקיעה. כמ"ש הש"ע סימן רס"א: ועוד יש לי ראיה שמנהג בני המערב ישצ"ו הוא כסב' הגאונים. ולא כר"ת. שהרי לפי סברת ר"ת כל הדינים השייכים בלילה כגון ק"ש וספירת העומר ומגי' וחנוכה ותענית. זמנם הוא אחר עבור שעה וחומש שעה מהשקיעה הראשונה. שאז הוא זמן יציאת הכוכבי' לדעת ר"ת. וכמ"ש הרב בית עובד בדיני ספי' העומר אות ב' שכתב ויש מחמירים שלא לספור העומר כל זמן שלא עבר שעה ורביע אחר שקיעה"ח. מפני סב' ר"ת וכו'. וכן הוא מנהג עיה"ק "טבריא" ת"ו וכו'. ועינינו הרואות בכל בני המערב שאין עושין כן. רק ממתינין עד שיצאו הכוכבים הנראין אחר עבור רביע שעה אחר