פרחי כהונה לב

מינוטין וחצי שיעור ביה"ש דהרא"ם דאתייא לפני השקיעה פשו להו ששה מינוטין וחצי לתוספת שבת: וכן נמי מ"ש מרן הש"ע סי' רס"ג ס"ד וסי' רס"ז ס"ב ומור"ם סי' רס"א ס"ב בהגה דאם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו. צ"ל דחשבי לשעה ורביע שמפלג המנחה עד הלילה היינו עד צה"כ. ונמצא התחלת פלג המנחה היינו ג' מינוטין קודם התחלת השקיעה. ויש ד' מילין מהשקיעה עד צה"כ שהם שיעור שעה וחומש שהוא י"ב מינוטין עולה יחד שעה ורביע. וכמ"ש בתחילת הסעיף שזמן תוספת מחול עה"ק הוא מתחילת השקיעה עד ביה"ש שהוא שיעור ג' מילין ורביע וג' רבעי מיל שיעור ביה"ש עולה הכל ד' מילין. ושיעור מיל כתב בסי' תנ"ט לקמן שהוא רביעית שעה וחלק כ' מהשעה וכ"כ המ"א סי' רס"א ס"ק יו"ד שפלג המנחה הוא חלק כ' מהשעה שהוא ג' מינוטין קודם התחלת השקיעה עיי"ש. שנמצאת אומר לפי"ז אין צריך לקבל השבת בעוד השמש בגבהי מרומים שעה או יותר לפני תחילת השקיעה. מיהו לדעת הלבוש ז"ל דחשיב י"ב שעות היום מהנץ החמה עד השקיעה. סבר לה מר דשעה ורביע שיעור פלג המנחה. חשבינן לה קודם תחילת השקיעה דלא כהמ"א ז"ל שכתב בסי' רל"ג סק"ג דכוונת הלבוש עד סוף השקיעה. וכמ"ש בסי' רס"ז ס"ב וז"ל עיין בסי' רל"ג ששיעור פלה"מ הוא שעה ורביע קודם שתשקע החמה. דבזה יתורצו הרבה ספיקות שספקו בזמן תפלה זו והספק היותר גדול הוא זה שכולם מפרשים פלה"מ דקאמר ר"י הוא שעה ורביע קודם הלילה שהוא צה"כ וכבר אמרנו דלכ"ע מעת השקיעה עד צה"כ מהלך ד' מילין שהוא שעה וי"ב מינוטין. ובאותו זמן אין ספק שמותר להתפלל תפלת ערבית בשבת לכ"ע כיון שיכול להוסיפו על הקדש. כמ"ש סי' רס"א. וא"כ לא יהיה הפרש בין רבנן לר"י בקבלת שבת ותפלת ערבית בע"ש רק חומש מרביע שעה. וזה דוחק מאד לחלוק בזמן קצר כזה אבל לפי מה שפירשתי שתחשוב שעה ורביע דהיינו פלה"מ מקודם השקיעה. עד השקיעה משעות זמניות ואח"כ תצרף עמה ד' מילין משעת השקיעה עד הלילה ויהיה הכל ב' שעות ומחצה פחות חלק כ' מהשעה. לא יקשה כלום למנהגנו שאנו נוהגים להתפלל לפעמים ערבית זמן רב קודם הלילה. דקיי"ל כר"י בדיעבד. וזה נ"ל נכון וברור. וכן הוא משמעות הג"מ בכ"מ שהוזכר שעות וכו' כולהו משמע דמעת הזריחה חשבינן וא"כ ממילא הוא כן בתפלת מנחה וערבית עכ"ו. הרי קחשיב הרב ז"ל ב' שעות ומחצה פחות ג' מינוטין מפלג המנחה עד צה"כ. דהיינו שעה ורביע מקודם השקיעה עד תחלת השקיעה ומתחילת השקיעה עד צה"כ שעה וי"ב מינוטין שיעור מהלך ד"מ. בין הכל יעלה חשבון הנז'. דנמצאת אתה אומר דחשיב שיעור פלה"מ שהוא שעה ורביע קודם תחילת השקיעה: אלא דלגבי דידי דברי קודשו צריכים אצלי תלמוד דמאחר דקחשיב י"ב שעות היום מהנץ החמה עד השקי' נמצא דמהשקיעה הוי לילה. והיכי קאמר בסי' רס"א דמתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עדיין יום. תירץ אעפ"י ששקעה החמה עד בין השמשות וכו' דמשמע דלא הוי לילה עד צאת הכוכבים: כי עפ"י זה הלח'ץ השיאני לומר דמאי דקאמר הרב הלבוש ז"ל דחשבינן י"ב שעות היום מהזריחה, לא קמיירי אלא לענין שעות המוזכרות בג"מ לענין תפלה וכיוצא. שמחלקין שעות שיש מהזריחה עד השקיעה לי"ב שעות והם נקראות שעות זמניות. אבל לעולם יום של תורה הוא מעלות השחר עד צה"כ. וכמ"ש במסכת ברכות דף ב' סי' לדבר צאת הכוכבים. ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (נחמיה ד') ואנחנו עושים במלאכה וכו' מעלות השחר עד צאת הכוכבי'. ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. עיי"ש: אשר עפ"י זה נבא לכלל יישוב תמיהת הרב "מעדני- יו"ט ז"ל שהפליא על הרב ז"ל דכיון שביאר דעתו דחשבינן י"ב שעות היום מהנץ החמה עד השקיעה וחשיב ד' מילין מעמוד השחר עד ההנץ וכן מן השקי' עד צה"כ. נמצא מה שנשאר מהנץ עד השקיעה. מהלך לב' מילין. וכשתחלקהו לי"ב שעות. מגיע לכל מיל רביעית שעה וחצי רביע שעה. שהוא כ"ב מינוטין וחצי והוא ז"ל קחשיב לכל מיל י"ח מינוטין כדעת התה"ד דקחשיב י"ב שעות היום מעה"ש עד צה"כ: ועפ"י האמור ניחא דאיכא למימר דכיון דסבר הרב הלבוש ז"ל שיום של תורה הוא נחשב מעה"ש עד צה"כ. הוא הדין נמי לענין מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום. דחשבינן להו מעמוד השחר עד צה"כ ולא קאמר דחשבינן מהזריחה עד השקיעה. אלא לענין שעות תפלה וכיוצא. כגון משל בתקופת ניסן ותשרי. שהיום והלילה שוין. ויש י"ב שעות שוות מעה"ש עד צה"כ. ואדם בינוני מהלך בהם עשרה פרסאות. שנמצא מגיע לכל מיל ח"י מינוטין. וכשתנכה ד' מילין שיש מעה"ש עד הנץ החמה כדעת ר"י דקאי הלבוש בשיטתי' וכן ד' מילין מהשקיעה עד צה"כ. שהוא שיעור ב' שעות ושני חומשי שעה. נשאר מהנה"ח עד השקיעה ט' שעות וג' חומשי שעה. בזה קאמר הלבוש ז"ל דמחלקין אותן השעות לי"ב שעות זמניות. ומשערינן בהו שעות המוזכרות בגמ' לענין תפלה. כל יום לפי מה שהוא. ומ"ש הלבו'ש ז"ל בסי' רס"ז על דעת התה"ד ז"ל דקא חשיב שעות היום מעה"ש עד צה"כ שהוא טעות גמור לא קאמר אלא לענין שעות התפלה. שהתה"ד חשיב להו מעה"ש עד צה"כ. כמ"ש שם דחשיב פלה"מ שעה ורביע קודם צאת הכוכבים: ויצאתי לחפש בספרן ש"צ המפרשים ז"ל אולי אמצא מי שנתעורר בזה בדברי הלבו'ש ז"ל. ומצאתי את שאהבה נפשי להרב ספר מבוא השמש במאמר שני פרק ששי. שנתעורר באופן קרוב לזה וז"ל אלא שראיתי לבעל הלבושים שאעפ"י שפסק כדעת ר"ת וכתב בסי'