פרחי כהונה שכח

ממ"ש רבינו הטור בשם הראב"ד ז"ל דקאי בשיטת מרן הש"ע אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שאילו היה חי היה נותן הכל לשניה והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופין ג"כ את היורשים ליתן לה כולו ע"כ. וכ"פ מור"ם ז"ל בהגה. דמשמע מזה דשיעור מה שנתן לבת הראשונה שהשיא בחייו משועבד לבת שניה זו ואין בו חלק ליורשים. וא"כ הבכור שנטל פי שנים מנכסי אביו. קודם שנתנו לבת זו נותן ג"כ שני חלקים שהרי מנכסים המשועבדים לה נטל ואף דנגרע מחלקו חלק בכורה שזכתה לו תורה. וכמ"ש הב"ש ס"ק י"ד על מ"ש מור"ם ז"ל כדברי הראב"ד דנותנין הכל לשניה. אעג"ב לא ירשו כלום ומיעקרא נחלה דאורייתא עיי"ש וברור. ואל ה' ויאר לנו מתורתו הקדושה. אליבא דהילכתא מילתא דתריצא. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מא שאול שאל איש נעמ"י, גם איש שלומ"י. מעלת החכם השלם כבוד רבי אפרים פרטוש נר"ו מעי"ת גרדאייא יע"א. אודות שלשה אחים אשר ישבו יחדיו ומת אחד מהם ראובן ובנים יש לו. ואח"כ מת אחיו השני שמעון ובן אין לו. וייבם לוי את אשתו. ובאו בני ראובן במקום אביהם לחלוק עם לוי בנכסי שמעון. ולוי טוען כי הוא זכה בכל נכסי שמעון. שזולת מה שזכתה לו תורה נכסי המת כיון שהוא יבם. עוד זאת לו יש בידו צואה בחתימת יד שמעון שהוא יזכה בכל הנכסים ובני ראובן יצאו לטעון כיון שהצואה לא נעשית ע"י הנוטר"י כחקי הממשלה מגן שוייא. ובכן יצא לשאול את פי כדת מה לעשות בענין נחלה זו: תשובה דבר זה פשוט הוא כביעתא בכותחא איבע"א קרא איבע"א גמרא. כדאיתא בפ' החולץ דף מ' משנה הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו ובגמרא מפרש מאי טעמא. יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם ע"כ. וכן פסקו הפוסקים ז"ל. וכמ"ש מרן הש"ע באה"ע סי' קס"ג ס"א המיבם את יבמתו זוכה בנכסי המת וכו'. ומעתה פשוט הוא שאין לבני ראובן חלק בנכסי המת. אלא הכל ללוי שהוא היבם: ומה שטענו בני ראובן על הצואה שלא נעשית ע"י הנוטר"י כחקי הממשלה. טענתם מגן שוייא. דדל צואה מהכא כמי שאינה הרי זכתה לו תורה נכסי המת כדאמרינן יקום על שם אחיו לנחלה. ואם טענתם היא לומר כיון שכל מדינות אלגירי מתנהגים עפ"י חקי הממשלה והשתא שלא נכתבה הצואה ע"י הנוטר"י. תחזור הירושה עפ"י החק של הממשלה. שאין ליבם בנכסי המת אלא כשאר האחין. זו קשה מן הראשונה שחלילה לנו לעקור ירושת יבם שהיא דאורייתא. ולחבק חיק נכריה. מנהגי הממשלה. שהוא נגד תורתנו הקדושה וכבר צווחו רבנן קמאי ובתראי על דבר זה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו מרן ב"י ז"ל בחומ"ש סי' כ"ו ס"ו שנשאל באחד שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות ש"ג שיחזיר לו כל הנדונייא, בטענה שאעפ"י שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו. כיון שהכל יודעים שהם הולכים בדיני העכו"ם. הרי כל הנושא אשה שם כאילו התנה כן. והשיב ח"ו לעם קדוש לנהוג ככה לילך בדרכי העכו"ם ומשפטיהם. וכ"ש אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה דאורייתא. והסומך על משענת קנה רצוץ הזה ועושה אלה. מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף. והתורה מידו תבקש. וכתב עוד שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא דינא טועה וגזלן הוא, ואפילו גזילה ישיב רשע מיקרי ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה עיי"ש. ובתשובה אחרת כתב עוד הביאה מרן ב"י שם. דלא אמרינן דד"ד אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא בדברים שהם מדיני המלכות כגון דבר שיש בו הנאה למלך. או שהוא לתקנת בני המדינה. אבל לא בדינים שדנים בערכאותיהם כמו שימצאו בספרי דייניהם. שאם אתה אומר כן. בטלת ח"ו דיני ישראל ע"כ. ושתי תשובות הללו פסקם מור"ם ז"ל בסוף סי' שס"ט בהגה עיי"ש: ואף שהריב"ש ז"ל חולק על זה וכתב בתשובה סי' נ"ב דבמקום שמעולם נהגו לדון בדיני הגוים לא אמרינן שילכו לארץ מרחקים וידונו בדיני ישראל דמיירי לענין ירושה. ואעג"ב שדיני הגוים היפך מדיני ישראל עיי"ש ופסקה מור"ם ז"ל בסי' רמ"ח ס"א. עיין בסמ"ע סי' שס"ט שתירץ יתיב דברי מור"ם ז"ל דלא תיקשי ליה מהכא להתם. ובר מן דין מצאנו ראינו שכמעט כל הפוס' ז"ל יצאו לריב מהר נגד הריב"ש ז"ל בזה. עיין בהתשב"ץ ז"ל ח"א סי' ס"א שהשיב על הריב"ש ז"ל בחוזק יד שכתב גם כי יהיה הדבר כן שנהגו מעולם לדון בדיני הגוים. אין מביאין ראיה ממנהג של איסור ותא חזי מאי סלקא בהו שכולם נשתמדו רח"ל. וחלילה לנו להפקיע הישראל היורש דבר תורה. ולמיעבד ביה תרתי לריעותא. לדון בדיני גוים ולאבד זכות ישראל עיי"ש. גם מהרימ"ט ז"ל בח"ב ח"מ סי' ו' הביא דברי הריב"ש ז"ל ונדחק ליישבם. ולענין דינא פסק כהרשב"ץ ז"ל כנז'. וכן עשה מעשה עיי"ש. ועיין להכנה"ג ח"מ סי' כ"ו הגב"י אות כ' שכתב להשיב בתשובה על ענין זה שאין נראה בעיניו לפסוק כהריב"ש במקום שהרשב"ץ ז"ל חולק עליו בנדון ההוא עצמו. והרשב"א ז"ל סבר לה כוותיה גם רבינו ב"י ז"ל תפס להלכה דברי הרשב"א והשמיט דברי הריב"ש ולא הזכירם לא בסי' זה ולא בסי' רמ"ח ששייך דין הריב"ש ז"ל. וכן דעת הרשד"ם בחא"ה סי' קל"א ומהר"י אדרבי סי' קכ"ב והרב משפט צדק ח"ב סי' ס"ח. ועד אחרן הכביד הגאון חת"ס סי' קמ"ב שפסק כהתשב"ץ. וכתב דאילו ראה רמ"א ז"ל דברי התשב"ץ לא היה פוסק כהריב"ש ז"ל עיין שם והביאו הפ"ת סי' רמ"ח וסי' שס"ט עיי"ש. ועיין חוט המשולש טור א' סי' י"ז וטור ג' סי' ו'. ועיין צוף דבש