פרחי כהונה שכה

כיון שהתכלית הוא אמת ויציב ע"כ. ועיין להרב המרפ"א ז"ל בשו"ת קר"א סי' פ"ג שעפ"י יסוד הלכה זו עשה סמוכין דרבנן למנהגן של ראשונים נ"ן שלפעמים שיזדמן דו"ד לאיזה ישראל עם עכו"ם. והערכי השופט רוצה לדון אותם עפ"י שטר שביד ישראל הכתוב בסופרי יש' וקא חזינן דבדין ישראל אין שום חיוב כלל על הישראל עפ"י אותו השטר שבידו. אך בדיניהם יהיה זכות לעכו"ם וחובה לישראל. ועל זה מנהג הראשונים ז"ל לצוות לסופרים לכתוב לו שטר אחר באופן שיזכה הישראל אפילו בדיניהם כדי להציל עשוק מיד עושקו. הואיל ועפ"י דתינו הקדושה הישראל זך וישר פעולו עיי"ש דברים נאותים למי שאמרן. והכא נמי דכוותה וכאמור באופן דעפ"י הדין והצדק זכו לו מן השמים להאיש הלזה הישראל להוציא בלעו מפיו של הגוי הלוקח. ומעתה הגוי הזה שנתעורר הפעם הזאת ובא לפני הממשלה הצרפתית לערער עוד על המקח ההוא. אדרבה הוא בא לעשוק את הישראל ולקחת את שלו מידו שלא מן הדין והוי ליה כאנס. וחובתנו היא להצדיקו בדינו במאי דניחא ליה כסוגיית הש"ס בישראל וכנעני שבאו לדין וכו' דמוקמינן ליה דמיירי בהפקעת הלואתו. ואדרבה הא עדיפא מהפקעת הלואה דפירש"י כנז': ואכתי פש גבן לברר פסק הרמב"ם ז"ל דפסק להלכה זו כמש"ל, ומרן ז"ל השמיטה מהש"ע מה דעתו בזה והרב המרפ"א ז"ל בתשובה הנז' נתן טעם לשבח לזה להיות שנשמט מהדפוס לסיבת סכנה כידוע. ועכ"פ כמה אחרונים ז"ל משתמשים בהלכה זו. הרב תוש"י ח"ב סי' צ"ו והרב גושפנקא דמלכא דף מ"א עיי"ש וכן ראיתי בשו"ת מהרש"ך ז"ל ח"ב סימן ק"ב דברירא ליה שיכול הדיין לזכות ישראל הנתבע מן הנכרי בין בדיניהם בין בדינינו כמ"ש הש"ס עיי"ש. והרב ליצחק ריח ז"ל בח"מ אות כאף כתב מטעם שהשמיטוה הטור ומרן בש"ע. משום דס"ל דווקא בזמן שידינו תקיפה עליהם ובזמן הזה אין דבר זה בנמצא. וכתב משם מהר"י באסאן ז"ל דאפילו בזמן שאין ידם תקיפה עליהם. ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה על הטור ומרן ז"ל שהשמיטוה עיי"ש. ואני בעוניי יש לי להוכיח דמרן סל"מ להאי הילכתא ופסקה בש"ע והטמינה ברמ"ז במילתא דאתיא מחמתה. והוא דהנה כתב התשב"ץ ח"א סי' נ"ב והביאו מרן בב"י ח"מ סוסי' ק"נ דהא דאמרינן בפ' חזקת דף לה' ע"ב א"ר יהודה ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם. כתב הרב בעל העיטור ז"ל הרי הוא כעכו"ם דקאמר בכל דוכתא. כאלו אותו עכו"ם בא עם ישראל לדין. ותניא ב"ק דף קי"ג אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו בדיני עכו"ם זכהו. וכן יש מהאחרונים שכתבו כן עיי"ש ובסי' קנ"ד שם סוסי' כ"ט בטור הביא תשובה לגאון דלא אשכחן דקאי ישראל במקום עכו"ם אלא לגריעותא וכו' דנראה מדברי מרן ב"י שם דתשובת הגאון היינו ההיא דא"ר יהודה ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם. וכ"כ בהדיא הב"ח דמ"ש הגאון וכו' כ"כ התשב"ץ בשם בעל העיטור וכו'. הרי מפורש יוצא דאתיא חדא מחדא. דישראל דקאי במקום עכו"ם לגריעותא היינו ההיא דאמרינן ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם. והיינו ההיא דישראל ועכו"ם שבאו לדין וכו'. ומרן ז"ל פסק בש"ע בסי' קנ"ד סי"ח כדברי תשובת הגאון דלא אשכחן דקאי ישראל במקום עכו"ם אלא לגריעותא והיינו מכח דאמרינן ישראל ועכו"ם שבאו לדין שדנין ישראל לזכות. הרי לך מפורש יוצא דהילכתא זו דפסק הרמב"ם פסקה נמי מרן בש"ע אלא דכללה במילתא דאתיא מחמתה ושוב עיינתי בתשובת המרפ"א ז"ל הנז' וראיתי שרמז לזה. ואנן בעניותין לגלות מקור דברי הש"ע באתי: ולפי דרכנו למדנו דבכל דוכתא דאמרינן דעכו"ם הבא לדון עם ישראל דיינינן ליה לגריעותא היינו היכא דבדינינו הישראל זכאי והעכו"ם חייב. ובדיניהם להיפך. ובלא"ה לא דיינין ליה לעכו"ם לגריעותא דאיכא בזה חילול השם. כיעו"ש בתשובת התשב"ץ הנז' וכמ"ש הרב המרפ"א ז"ל עיי"ש: ובכן מעתה עינא דשפיר חזי עיני"ק לנכח יביטו במאי דקמן וישמע חכם ויוסיף לקח להוציא לאור משפט האי"ש הלזה. ועשה זאת איפוא להשיב לפני הממשלה תשובה סתמית דמשתמעא לתרי אפי. באמת באמור דמכירה זו אינה קיימת סתם. דדעת קודשו תסוב על מכירת האשה לגוי כיון שאין בידו שטר מכירה כדת של תורה. והם יחשבו בדעתם שהכוונה על מכירת האיש לאשתו. והצד השוה שבהן שבין כך ובין כך יוצא הישראל זכאי בדינו. והיה כת"ר וכסאו נקי והתענג על רוב שלום. וצוי"מ וימ"ן אמן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מ' עוד זאת לו להרב הנז' נר"ו דרש דרש כת"ר בשאלת חכם ע"ע שני אחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ויש שם אלמנת אביהם ופרנסת נדונית הבת. ואחד מהם בכור. ונסתפק מעלתו אם הבכור נותן פי שנים במזונות האלמנה ופרנסת הבת. או רק דוקא שניהם שוים: תשובה. פשוט מיהא פלגא. שמזונות האלמנה הם חוב אביהם. מתנאי כתובה שהוא כותב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסאי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי. וכיון דקיי"ל בפרק יש נוחלין דף קכ"ד יצא עליהם שט"ח בכור פורע בו פי שנים וכו' וכן פסק מרן בש"ע חמ"ש סי' רע"ח ס"י עיי"ש. כי מעתה גם מזונות האלמנה שהוא חוב אביהם. הבכור נותן בו פי שנים. וכן הוא מפורש בכמה מקומות שמזונות האלמנה הם חוב אביהם וכדאיתא בפ' מציאת האשה דף ס"ח. האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין