פרחי כהונה שכג

אלא מה שחייב לו עכ"ל. דמשמע מדבריהם ז"ל דלכתחילה מיהת אפילו בתרי לא מסהדי לנכרי. וא"כ גם לגבי קיום שטרות שביד הנכרי אמרינן לכתחילה לא האמנם מדברי הרא"ש ז"ל נראה דגם לכתחילה נמי יכולים להעיד. וכ"פ מור"ם ז"ל בהגה בח"מ סי' כ"ה ס"ד דלכתחילה יכולים להעיד שני עדים עיי"ש: אך מ"מ צ"ע בדעת מרן הש"ע ז"ל שהשמיט דין זה דשנים יכולים להעיד. דסלקא אדעתין לומר דסל"מ כדעת התוס' דלכתחילה לא. ונראה דלא היא. וכמ"ש הכנה"ג שם הגה"ט אוי"ג שתמה על הרי"ף והרמב"ם והטור ז"ל שהשמיטו גם הם דין זה דבתרי לא. ושקו"ט בדעת הרי"ף בזה ומסקנתו דהנכון בזה דהרי"ף לא הוצרך להביא חילוק זה דבין חד ותרי, מפני שמובן הוא מעצמו, ממ"ש מ"ט כיון דכותים מפקי ממונא אפומא דחד סהדא משמתינן ליה. ומינה דבשני עדים שאף בדינינו מוציאים בטוען להד"מ, לא משמתינן להו ע"כ ועיי"ש. דהשתא גם בדעת מרן ז"ל אמרינן כן כיון שכתב הטעם דעד אחד אסור במקום שדיני עכו"ם לחייב ממון עפ"י ע"א. מינה שמעינן דבשנים דגם אנן מפקינן ממונא אפומייהו. ליכא איסורא ונראה עוד לומר דבאמת מראש לא בסתר דבר מרן ז"ל ובהדייא קאמר מר דבשנים יכולים להעיד. והוא ממ"ש שם וז"ל אם עכו"ם תובע לישראל יודע עדות לעכו"ם נגד יש' ואין עד אלא הוא וכו' דהשתא מאי אתא לאפוקי במ"ש ואין עד אלא הוא וכו' דאם כוונתו לומר דאם יש נכרי מעיד עמו על ישראל יכול להעיד. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בזמן שחק לישראל הוא שאין עכו"ם נאמן על ישראל אם לא שיהיה ישראל עמו וכו'. שא"כ העיקר חסר מן הספר. דמעיקרא היה לו לאשמועינן דין זה בזמן שחק וכו' וכמ"ש נמי בס"ב לענין אם ייחדו וכו' אלא ודאי דאתא לאפוקי אי איכא שני עדים יכולים להעיד: והכי קאמר אם אין עד אלא הוא אסור להעיד משום דדיני עכו"ם לחייב ממון עפ"י ע"א. הא אם יש שני עדים מותרים להעיד. וכן נראה מלשון הסמ"ע ז"ל והביאו הבאה"ט שם דלכתחילה יכולים שנים להעיד שכתב וז"ל הכלל בזה כל היכא שאינו גורם בעדותו שיתחייב הישראל בדין העכו"ם טפי מאילו היה מעיד עליו בדיני ישראל. הרי זה מותר להעיד הן עד אחד או שנים. ואם מתחייב על ידי עדים טפי אזי אסור עכ"ל. והרי שמענו ראינו רבים וכן שלימים סברי מרנן דכל בי תרי דמפקינן ממונא אפומייהו בדיני ישראל יכולים להעיד לנכרי נגד ישראל אם תבע אותם ואפילו לכתחילה והתוס' ז"ל יחיד בדבר זה. ובר מן דין הרי כתב מרן ז"ל בסעיף ב' דבמקום דאיכא חילול השם אם לא יעיד כגון אם ייחדו וכו' אף לכתחילה יכול להעיד. וכתב מהרש"ל הביאו הבאה"ט דהוא הדין אם הם מרגישים שהישראל יודע בדבר. ויש לחוש לביטול קיומים של היהודים. מעיד לכתחילה ע"כ. דהשתא הכא נמי הממשלה מרגשת בדבר אם לא יתקיים שטר זה באומרם מה נשתנה שטר זה: ואיכא חילול השם בדבר ח"ו. ואין רו"מ יכול לאשתמוטי בענין זה. דבר פשוט הוא שיכול לקיים השטר לכתחילה: וכיוצא בזה ראיתי להרב המרפ"א ז"ל בשו"ת קרני ראם סי' פ"ח בעכו"ם שהיה נושה בראובן מנה בכת"י וראובן נלב"ע, ובא העכו"ם לפני עדי ישראל כדי שיקיימו לו הכת"י של ראובן כדי לתבוע בו יורשיו. והשיב הרב ז"ל הנה בדין הכת"י איפסקא הילכתא בש"ע סי' ס"ט דכמלוה ע"פ דמי ויכול לומר פרעתי. וגם אינו גובה בו מהיורשים וכו' עיי"ש וא"כ הואיל ובדין תורתנו אינו יכול לגבות בכת"י זה. וכל מגמתו בקיום הוא כדי שילך העכו"ם לתבוע בו היורשים לפני הערכאות של ערלים. אשר הם דנים כתב יד כשטר גמור. וא"כ פשוט הוא דאינם יכולים להעיד לו. והדרן לדינא דגמרא דפ' הגוזל בתרא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי וכו' דהואל ובדינינו עפ"י עדות הקיום לא יתחייבו היורשים לשלם, ועפ"י דתם של ערלים יקומו וישלמו עספ"א. ודאי דאסור להעיד להם. דיגרמו בעדותם זאת הפסד ליורשים עיי"ש. וממוצא דבר אתה למד דאי לא דהוה כתב יד אלא שטר גמור דאנן נמי מפקינן ביה ממונא. היה מותר לעדי ישראל שיעידו על הקיום וכאמור: ועל מה שעלה ונסתפ"ק מעלתו אם דנין ישראל הנתבע לצד זכות ממ"ש הרמב"ם וכו' הנה דין זה מוזכר בש"ס שם פ' הגוזל בתרא דף קי"ג ע"א רב אשי מוקי למתניתין דנדרים דקתני נודרין למוכסין כדי להבריח המכס. דמיירי במוכס כנעני. ופירש"י שאין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין מבין שזה מכזב, דתניא ישראל וכנעני שבאו לדין. אם אתה יכול לזכותו בדין ישראל זכהו. ואמור לו כך דינינו. בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דיניכם ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי רבי ישמעאל פירש"י באין עליו בעקיפין בחכמה עד שפוטרין את הישראל רבי עקיבא אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם. ופריך הש"ס לר"ע טעמא דאיכא קידוש השם. הא ליכא קידוש השם באין וגזל כנעני מי שרי והתניא מנין לגזל כנעני שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לא שלא ימשכננו ויצא פירש"י שלא יוציאוהו ב"ד מיד כותי אלא בגאולה ומשני אלא אמר רבא ל"ק כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו פירש"י שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו ע"כ. דשמעינן מסוגיא זו דהא דקתני דדנין ישראל לצד זכות. מיירי דווקא בהפקעת הלואתו דשרי לבוא על העכו"ם בעקיפין עד שפוטרין את הישראל. אבל לא בגזילו. וכ"כ השד"ח בס' הכללים מע' ג' אות ט"ל משם רש"ל ביש"ש פ"ק דב"ק סי' מ"א דלבא עליו בעקיפין. אינה אלא בהפקעת הלואתו ולא בגזל עיי"ש. דהשתא בנדון דשאילנא עליה נחזי אנן היכי דיינינן ליה אם כהפקעת הלואתו. או כגזילו. והנה הרמב"ם בריש הל' גזילה כתב אסור לגזול