פרחי כהונה שכב

חשן המשפט סימן טל למעלת הרב המפואר וכו' כמוהר"ר יצחק אביחצירא נרו' יאיר: והנה כתוב לאמר בכתבי יד הקודש. אר"י נעשה שואל ע"ע איש אחד אשר מכר לאשתו קרקע במעות שנפלו לה בירושה. והרי הוא לה נ"מ. וכתב לה שטר שסילק עצמו מקרקע זה. והרשות בידה לעשות בו כחפו"ר תמכור ותשכיר וכו' ויהי בהיות העירה תאפיאלת במצור לתפ"צ. והבעל היה בהרח"ן מכרה האשה הקרקע ההוא לגוי. ואחר אשר היתה הרוחה ונתנה העיר ביד מלכות פראנסיס ונתיישבה העיר והעמידו בה שופטים בארץ שופט ערכי ישמעאלי. ובא הבעל הנז' וצעק לפני השופט על עסקי אותו קרקע באומרו שמכרה אשתו בלתי רשותו. והוציא האלעק"ד שיש לו על קרקע זו כתוב וחתום בערכאותיהם על שמו. ואין לאשתו שום שייכות בקרקע ההוא ונתקבלו דבריו לפני השופט וזכה בדין. והחזיר לו הקרקע. ואכלה בשופי זה כמו ז' או ח' שנים. ויהי היום נתעורר הגוי הלוקח הנז' ובא לו לפני הממשלה הצרפתית הוציא שטר סילוק הנז' שכתב הבעל הנז' לאשתו על הקרקע הנז'. ובכן הממשלה הקריבה השט"ה לפני מעכ"ת לקיים החתימות כדרכו בקודש ולהיות שהחתימות שבשטר מקויימות הם אצלו באחד מדרכי הקיום שכתוב בח"מ סי' מ"ו ס"ז שמכיר כתב ידי העדים. קיים השטר הנז'. ועוד זאת בקשה הממשלה את פני"ק לחוות דעתו הקדושה בענין זה: אם המכר קיים או לא והוברר לפני"ק שהמכר קיים וכו' אך על זאת עלה ונסתפ"ק אם דנין את הישראלי לזכות עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מלכים הי"ב ישראל ועכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, אם יש זכות לישראל בדיניהן. דנין לו בדיניהן. ואומרים לו כך דינכם. ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואמרים לו כך דינינו ע"כ ובכן בקש ממני מעכ"ת לעמוד על ענין זה כדת מה להשיב. אליבא דהילכתא: תשובה. על ראשון ראשון. מה שנתברר לפני כת"ר שהמכר קיים. האמת כן הוא באה"ע סי' צ"ב ס"א שאם לאשתו נשואה דין ודברים אין לי בנכסייך וקנו מידו. מכרה ומתנתה קיים. ואף שלא בא מפורש בשאלה שקנו מיד הבעל על זה. סתמו כפירושו שקנו מידו. ומטופס שטרות נלמוד שכותבין וקנינו מיד וכו' והסופר ועד שכתב השט"ה שהוא כהרי"ע בן חיון נ"ע קיי"ל בגוייה שהיה בקי במלאכתו לעשות בכל הכתוב בטופסי דשטרי: ועל מה שקיים מעכ"ת את השט"ה שהוא לחובת יש' הנה בפ' הגוזל בתרא דף קי"ג קי"ד איתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי, ואזיל ואסהיד ליה בדייני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה. מ"ט דאינהו מפקי ממונא אפומא דחד. ונמצא מפסידו שלא כדין. ולא אמרן אלא חד. אבל בתרי לא ע"כ. דשמעינן מהכא שפיר לענין קיום השטר שביד הכותי לחובת יש' חזינן אם על ידי קיום שטר זה מפקינן ממונא מהלוה בדיני ישראל. מקיימין אותו שטר לנכרי. דומייא דשני עדים שמעידין לכותי על ישראל חבריהו. ולא הוי כמפסידו שלא כדין. ואם אף כשמקיימין את השטר בבית דין לא מפקינן ביה ממון בב"ד כגון כתב יד שנתבאר בח"מ סי' ס"ט שאינו גובה בו מהיורשים ולא מהלקוחות ואפילו מהלוה עצמו אם טוען פרעתי נאמן. לא מצינן לקיימו אם הוא ביד נכרי. משום דאינהו מפקי ממונא אפומא דכתב יד כמו בשטר גמור ונמצא מפסידו שלא כדין. וא"כ השתא הכא שהוא שטר גמור ויכולה האשה למכור כאמור. מקיימין השטר הזה שביד הנכרי ואף שהוא לחובת ישראל לא הוי מפסידו שלא כדין. אלא דצ"ע לפי מ"ש התו"ס שם אהא דאמרינן אבל בתרי לא דהקשו דהא לעיל שרי הפקעת הלואתו דנכרי וא"כ מפסידין אותו הרבה. כיון שאם היה רוצה יכול לכפור ותי' דמ"מ לא משמתינן ליה. כיון שאין משלם על ידם