פרחי כהונה שכא

מ"מ היינו בדיעבד. אבל לכתחלה יש להסתפק אם מותר לסדר לו חוק'י. ונראה דלא שנא דכיון דקידושיו קידושין גמורים ולא משום חשש קידושין נגעו בו א"כ אפילו לכתחלה שרי לסדר לו קידושין. ומה שנקטו בו לשון דיעבד. היינו משום דלכתחלה ראוי לנו להרחיקו ולא להתערב בו. דמי זה ערב אל לבו לתת את בתו למומר דלא עדיף מעם הארץ שכתבו בש"ס ופוסקים ופסקה הש"ע סי' ב' שלא ישיא בתו לע"ה וכו' וה"ה למומר וכו'. אבל באמת אפילו בע"ה אם מצא מין את מינו ונתרצו ביניהם אין מונעין אותם. ובודאי פשוט הוא שמסדרין להם חוק'י והוא הדין בזה. אלא לכתחלה ראוי להשיאו עצה לאבי הנערה להרחיקו באמת באמור כי חרפה היא לו לתת בתו לאיש אשר לו ערלה אולי ע"י כן ישמע הבן ויתרצה להימול וצדקה תהיה לו שזיכה את החייב, וא"ל והתעלמת כתיב. שבכמה מקומות מצינו שישראל שהוא מומר לערלות נחשב לישראל גמור. שהרי לענין יי"נ כתב בש"ע יו"ד סי' קכ"ד ס"ח שמושך ערלתו אינו עושה יי"נ וכ"כ הרב הלבוש וסיים שאין הניסוך תלוי במילה אלא בכוונת הלב. וזה אעפ"י שהוא משוך בערלתו לבו לשמים ע"כ וכ"כ הרב עיקרי הד"ט סי' כ"ח אות ח"י משם מהר"י שניאור על אחד מאנוסי הזמן שעדיין לא מל שיוכל להזדווג בפתיחת שערים ולאחוז בס"ת. כיון שלא מלבו נקט זמן למול עצמו לכוונה נפסדת ח"ו. כיון שבכל המצות התעסק כמונו בלב שלם ותמים. ולכן דיינין ליה כיש' גמור אף שעדיין לא מל עכ"ל. והטעם הוא עפ"י מאי דאיתא בנדרים הנודר מן המהולים אסור בערלי ישראל מן הערלים אסור במהולי עכו"ם שהעכו"ם אעפ"י שהוא מהול נקרא ערל. וישראל אעפ"י שהוא ערל נק' מהול והמעיין בדברי התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' מ"ז ימצא שדברי מכוונים למ"ש הוא ז"ל: שוב ראיתי להרב הגדול כמהר"ש הכהן נר"ו בסה"ב ויאסוף שלמה שו"ת אה"ע סי' כ"א שעלה ונסתפק באיש יהודי משרת בצבא הצרפתים הולך בשרירות לבו לא עול תורה ולא עול מצות גם מחלל שבתות. ואוכל נבילות וטריפות וכו' ורוצה לישא בת ישראל. אדעתא דהכי רק היא תשמור דת יהודית אחר שישאנה בכתובה וקידושין כדמו"י. ושאלה האשה אם מותרת לינשא לו לכתחלה. אם יש לדונו כמומר גמור כיון שבלי אונס עובר ומתעבר על דברי תורה וכו' והסכים לאסור עיין שם: אח"כ שלח לשאול את פי הרב הגדול סב"ד כמוהר"ר רחמ"ן ז"ל לעי"ת ג'יבלטאר יע"א. והשיב הרב ז"ל. תם אני לא אדע במה נסתפק כת"ר כי יכול היה ללמוד דין זה מהמדרש שהביא רש"י ז"ל בפרשת וישלח ע"פ ואחד עשר ילדיו. ודינה היכן היתה וכו'. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם וכו'. וכבר נודע מ"ש ז"ל בפ"ק דקידושין דעשו נקרא ישראל משומד גם לא מלו אביו בן ח' מפני שהיה אדמוני. וכמעשה דרבי נתן. ואחר ח' ימים לא רצו למולו עד שיגדל (ויקיים הוא המצוה) וכשגדל לא אבה למול ונשאר ערל. ובלי ספק טעמו של יעקב אבינו ע"ה שהוא חשש שמא תלמוד ממעשיו וימשכנה ברשעו. ועל זה נענש יעקב מטעם דשמא היתה מחזירתו למוטב. כמ"ש בספר חסידים במעשה באשת החסיד וכו'. וא"כ בנדו"ז איכא מצוה שמא תחזריהו למוטב. עיי"ש שהאריך הרב ז"ל בענין זה בכחא דהיתירא: אשר עפ"י האמור נמצינו למידין לנדון שלפנינו שאף לכתחלה מצינן לסדר לו לאיש הלזה חופה וקדושין אם נתרצית האשה להינשא לו בעודו ערל. שהרי אינו מומר כי אם לעבירה אחת שלא מל והרי הוא ככל ישראל הכשרים. ואולי יתעורר בלבו לקיים מצות מילה כדת ישראל הנכנסים בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. וכן שמעתי אח"כ שקיים מצות מילה בהסיר ערלתו ועלתה על ראש שמחתו. ושמח את אשתו. ואל ה' ויאר לנו בתורתו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: